אני יודע שזה הסוף

[כבר יודעת משהו]

תודה

אני משתדלת כל הזמן ללמוד... בשביל לדעת.

 

[מתוסכלי]

לסלוח? קשה. לשכוח? לעולם לא אוכל.

במו ציור שהושחת והודבק מחדש. זה אולי יהיה יפה, וכמעט לא נראה. אבל זה יהיה שם. ונספקות לעולם ימשיכו לקנן. אני לא בטוח שאני יכול לסלוח. אולי זה דורש גדולה שאין בי. אולי זה סתם חלק משטיפת המוח שכולנו עוברים. ובעצם, למה לסלוח? על המאמצים הניכרים שנעשו כדי לא להגיע לשם? וברור לי שלעולם היא לא היתה סולחת לי. היא, המושלמת, זו שלידה אני שלומיאל מפוזר. יש לנו במדינה סימפטום של "הבנת המתקיף": היא בגדה. היא שוכבת עם אחר. היא מועלת באמוני ובאמון ילדינו, והיא מפרקת בית חם שבנינו במשך 13 שנה. היא לא חושבת על מי יגדל את ילדי אחרי, ועל איך הם יגיבו, ועל מה שיקרה כשההוא (שכבר ידוע שנשוי "באושר") יחליט לא לעשות את זה לאשתו - והיא תשאר לבדה, גרושה + 3, מבחירה. אבל אני, הנבגד, המרומה והנגזל מילדי - אני צריך לבדוק למה היא הגיעה לזה? זה מזכיר לי, ובאופן מצמרר, את אלה שדורשים לבדוק מה חלקנו במתאבדים, ומה חלקם של הרוסים בצ'צ'צנים, ומה חלקם של האוסטראלים במוסלמים. אתן יודעות מה - לא מעניין אותי, ומצידי אם יש מחסור במיניות אז אפשר לדחוף ויברטור (וסליחה על הוולגריות). והרי אתן, המתחסדות, הייתן שולחות אותי למקלחת עם סבון באותו מצב!!! יש לנו שלושה ילדים. שלושה בני אדם, אינטיליגנטים ומבינים. שלוות חייהם עומדת להזדעזע קשות. שלומם הרוחני והמנטלי מוטל בספק. מה זה יעשה להם? להשקפתם על מוסד הנישואין? איך תראה הזוגיות שלהם? ואיך אני אראה, גם בעיני עצמי? אז לא מענינות אותי הסיבות, ובעיני אין סיבות מקילות כאן בטיעונים לעונש. וגם בידידות אפלטונית יש יסוד של כבוד הדדי. ואם היתה בעיה - היינו מטפלים בה. ביחד. כמו שעשינו עם התחום הכלכלי, ועם ההורים של שנינו, ועם הילדים, ועם הבית, ועם הכל. כבר 13 שנה. אבל לנבזות כזו יש מחיר, וכמו במקרה של כל פושע - המשפחה משלמת חלק מהמחיר. ועל עצמי לא אכפת לי, אבל על הילדים לא אוכל לסלוח. ואולי זה הזמן שלי? ההזדמנות להתחיל מחדש, מסודר כלכלית, מטופח ומושך, ושלם יותר עם עצמי? אולי ההפסד שלה הוא הרווח שלי? להתחיל שוב, בגיל 40, חיים חדשים, חסרי מחויבות וחסרי תסכולים? אז למה לסלוח בעצם? היא התחילה עם זה - אז שתישן במיטה שהציעה לעצמה. ולבד.

 

[כבר יודעת משהו]

בחירה

המידע - בידיך. התחושות הן שלך. הרגשות הם בתוכך. הבחירה - אך ורק שלך. לכל אחד התסריט שלו. לכל זוג המערכת שהוא בנה. אפשר כך ואפשר אחרת, הכל בהתאם לנסיבות. ואולי, אולי באמת בנסיבות שלך, מגיעה לך התחלה חדשה, חיים מלאים ונעימים, סביבה אחרת ושלמות פנימית עמוקה יותר. ניסיתי להאיר. בסופו של דבר, תבחר מה שתבחר, אני בטוחה שתהיה שלם עם הבחירה. מלוא איחולי.

 

[tiltanm]

פשע?

מתוסכלי שלום שוב, רק עכשיו קראתי את מה שכתבת ב-30.9, אתה נשמע סוער וזועם מאוד, מקווה שיש לך מקום בטוח להשמיע ולפרוק את הרגשות הקשים האלו שמציפים אותך. המצב הזה בחייך לוקח אותך לכיוון של חיים חדשים בין אם זה המשך במסגרת הזוגית של 13 השנה ובין אם התחלה חדשה וודאי שהחיים האלו, בכל דרך שתבחר בה, יכולים להיות טובים מאוד. הם חיים שעברו שינוי, זה בטוח. משהו נוסף שבטוח הוא שבחיים החדשים שלך, היכן שיהיו, יתכנו גם מחויבות (לפחות כלפי עצמך וכלפי הילדים) וגם תסכולים, גם אלו הם חלק מחיים, לא?! אתה אמרת ש"אם היתה בעיה הייתם מטפלים בה"- ודאי שהיתה בעיה, אחד מכם לפחות הרגיש כך, וחבל מאוד שאשתך לא העירה את תשומת לבך וחבל שלא פנתה עם תחושותיה קודם כל אליך לפני שיצרה קשר עם גבר אחר (הנה היא כבר לא כל כך מושלמת מול השלומיאל, הלוא כן?). אבל זהו המצב עכשיו ובנקודה הזאת אתה שבוחר מה הדלק שמניע אותך- האם זה הרצון לנקום, להעניש. או הצד השני שלהם על פני אותה סקלה- סליחה, מחילה ודומיהם- יש מידה של התחסדות וצדקנות גם באלה וגם באלה, שכן לפיהם אתה הקורבן, השופט וגם מבצע את גזר הדין ואילו היא - הפושע הנבזה, התוקף, הרמאי, המנוול. "היא התחילה", "שתישן במיטה שהציעה לעצמה לבד" עצור רגע לפני שהמערבולת הזו תבלע אותך. זו באמת הרגשה נוראית ואתה חש פגוע, מרומה ונבגד אבל האם אתה מסוגל לעצור רגע באמצע הסערה הזאת ולקבל החלטה איך אתה רוצה לחיות? לא מטעמים של אצילות או גדלות נפש או קשקוש מתחסד אחר אלא על מנת לפתוח מרחב שיאפשר לך להגיע לתקשורת פתוחה והוגנת, הרי אלו החיים הזוגיים שלכם שמפרפרים שם ושאתם צריכים להחליט אם ניתן להחיות אותם או רוצים להפרד. עוד משהו, אתה כואב וחרד גם לגבי הילדים וזה מובן אבל נסה להפריד בין הפגיעה הגדולה שלך לבין הפגיעה בילדים, אלו שני דברים נבדלים. אתה אמנם פגוע ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה אבל כן אפשרי להקטין את הפגיעה בילדים-זה אפשרי רק במידה ושניכם תשתפו פעולה וכל אחד מכם ירגיש וגם ישדר לילדים תחושה של קומפטנטיות ולא של מסכנות או קורבנות. איש מכם הוא לא קורבן ולא פושע. אתם זוג שהשכיל לבנות יחד חיים ומשפחה וכעת נמצא במצוקה. במצב הקשה הזה שהגעתם אליו יש שיעור חשוב על החיים ובמיוחד על זוגיות גם עבורכם וגם עבור הילדים. דרך ההתמודדות שלכם תקבע כמובן את התוצאות, אבל היא עצמה שיעור.

 

[tiltanm]

הרמת מסך

מתוסכלי שלום נכון להיום אתה ודאי כואב מאוד ומרגיש תסכול עמוק. אבל יש נקודות אור. ראשית כל, הפניה שלך לחוקר מצביעה על רצונך לאמת את מה שחשת באינטואיציה ובמיוחד מצביעה על חוזק שיש בתוכך. לא כל אחד מוכן להתמודד עם זה וודאי שיש אנשים שמעדיפים במצב זה להתחמק מהתמודדות ולהעמיד פנים בפני עצמם בעיקר, שהכל בסדר. כעת, כדאי שתברר עם עצמך לבד, ועדיף תוך כדי התייעצות עם מטפל- מה באמת אתה רוצה? האם אתה רוצה להלחם על הזוגיות שלכם? חשוב לעבד את הדברים בתוכך ובמיוחד את הכעס, כך שעל אף הקושי והכאב, תוכל לבוא לדבר איתה, ממקום שאינו מאשים ואינו מטיל את האחריות עליה בלבד אלא, תוך הבנה שהגעתם למקום הזה יחד.ויחד ניתן גם לצאת מהמשבר לדרך חדשה. זה אפשרי. ודאי שקיימת גם האפשרות לנופף ברומן שלה כחרב ולדרוש את פירוק הקשר. יתכן גם שבסביבה הקרובה שלך יהיו אנשים שיתלהמו ויעודדו אותך לכיוון של פירוק מיידי אבל, תנסה לזכור שאף לא אחד (גם לא מי שעבר חוויה דומה) לא נמצא במקום שלך. מאחלת לך שיהיה לך הרבה כוח פנימי בתוך הרעש הגדול הזה להקשיב רק ללבך ולברר עם עצמך היטב היטב מה אתה באמת רוצה לטווח קצר ולטווח ארוך ומה אתה מוכן להשקיע או לא, ללא תלות במה שהיא מבטאת כרגע. יתכן שהיא עצמה תזדקק לטווח של זמן על מנת להבין עם עצמה, מה היא מרגישה כלפיך כי הקשר החדש והמרגש עשוי להיתפש כרגע כמושך יותר ולהאפיל על רגשות כלפי הזוגיות שלכם. בהצלחה בכל דרך שתבחר, תלתן