נדמה שכתב זאת בעלי...
בעצם אני לא יודעת אם הוא מרגיש עדיין ... אבל תנסה להזכר איפה החל המשבר? איפה התפספסתם? האם היתה אהבה? רק על עצמי לספר ידעתי... התחתנו מאהבה יש לנו ילד שהוא פרי אהבה בדרך היו משברים נסיתי בכל מאודי לטפל בהם שיחות אין סופיות טיפול זוגי כל הזמן הוא "הצליח" לשכנע אותי שאין בעיה, שהבעיה היא אצלי בגישה לחיים ושאני זאת שלא בסדר... ואני שכל כך רוצה הורמוניה ביחסים נסיתי להשלים עם זה ולחיות ללא סקס (מצידו) להבין שאנחנו במצב כלכלי גרוע ושזה באשמתי כי אני "בזבזנית" אבל העיקר שנהיה ביחד כי אני אוהבת אותו ויש לנו ילד, משכנתא, עבודה וככה זה בחיים יש עליות ויש ירידות ואני כניראה לא יודעת להתמודד עם "הירידות" בחיים....ניסיתי להבין זאת וכל ערב ללכת לישון לרוב לבד כי אם זה קיץ אז הוא לא אוהב מזגן ואם זה חורף אני חייבת טיפה חלון לאויר ... וכך קרה שנעלמה האינטימיות...העינינים סובבים סביב הטיפול בילד, כספים ושאר עינינים טכניים ....אהבה אפלטונית הייתי קוראת לזה... עד שהופיע לי בחור מדהים מבלי שביקשתי וגילה לי על עצמי שכולי מבפנים כבויה שאני רוצה לאהוב רוצה להרגיש נאהבת , נחשקת רוצה לחיות!!! כבר שבועיים אנחנו בקשר דיי אינטנסיבי....עד כמה שניתן...ואני נקרעת עם עצמי...כל האידליה כל ההורמוניה והאמונה שלי בנישואין מתנפצת! התחושות החדשות עם הבחור מבלבלות אותי , מדהימות אותי וגורמות לי להבין שהחיים הם לא שחור ולבן יש גם עוד צבעים... אבל המחשבה של "בגידה" הורסת אותי בעיקר חברתית ...והמחשבות לאין זה יוביל...מה הטעם...אני לא בחורה של סטוצים... סיפרתי לך את הסיפור שלי פחות או יותר אבל אני נוטה להאמין שאנשים לא בוגדים סתם...ישנה בעיה שהוזנחה וזוגיות היא בשניים ואין מה לעשות שניי הצדדים אשמים באותה מידה ואם לא מזינים, מטפחים ומטפלים בבעיות הן לא נפתרות מאליהן... חפש את נקודת המשבר, איך הגבתם שהכל החל, ואיפה הטעות. אל תשקע בדיכאון, תראה בזה קרש קפיצה להגיע לנישמתך להכיר את עצמך...
בעצם אני לא יודעת אם הוא מרגיש עדיין ... אבל תנסה להזכר איפה החל המשבר? איפה התפספסתם? האם היתה אהבה? רק על עצמי לספר ידעתי... התחתנו מאהבה יש לנו ילד שהוא פרי אהבה בדרך היו משברים נסיתי בכל מאודי לטפל בהם שיחות אין סופיות טיפול זוגי כל הזמן הוא "הצליח" לשכנע אותי שאין בעיה, שהבעיה היא אצלי בגישה לחיים ושאני זאת שלא בסדר... ואני שכל כך רוצה הורמוניה ביחסים נסיתי להשלים עם זה ולחיות ללא סקס (מצידו) להבין שאנחנו במצב כלכלי גרוע ושזה באשמתי כי אני "בזבזנית" אבל העיקר שנהיה ביחד כי אני אוהבת אותו ויש לנו ילד, משכנתא, עבודה וככה זה בחיים יש עליות ויש ירידות ואני כניראה לא יודעת להתמודד עם "הירידות" בחיים....ניסיתי להבין זאת וכל ערב ללכת לישון לרוב לבד כי אם זה קיץ אז הוא לא אוהב מזגן ואם זה חורף אני חייבת טיפה חלון לאויר ... וכך קרה שנעלמה האינטימיות...העינינים סובבים סביב הטיפול בילד, כספים ושאר עינינים טכניים ....אהבה אפלטונית הייתי קוראת לזה... עד שהופיע לי בחור מדהים מבלי שביקשתי וגילה לי על עצמי שכולי מבפנים כבויה שאני רוצה לאהוב רוצה להרגיש נאהבת , נחשקת רוצה לחיות!!! כבר שבועיים אנחנו בקשר דיי אינטנסיבי....עד כמה שניתן...ואני נקרעת עם עצמי...כל האידליה כל ההורמוניה והאמונה שלי בנישואין מתנפצת! התחושות החדשות עם הבחור מבלבלות אותי , מדהימות אותי וגורמות לי להבין שהחיים הם לא שחור ולבן יש גם עוד צבעים... אבל המחשבה של "בגידה" הורסת אותי בעיקר חברתית ...והמחשבות לאין זה יוביל...מה הטעם...אני לא בחורה של סטוצים... סיפרתי לך את הסיפור שלי פחות או יותר אבל אני נוטה להאמין שאנשים לא בוגדים סתם...ישנה בעיה שהוזנחה וזוגיות היא בשניים ואין מה לעשות שניי הצדדים אשמים באותה מידה ואם לא מזינים, מטפחים ומטפלים בבעיות הן לא נפתרות מאליהן... חפש את נקודת המשבר, איך הגבתם שהכל החל, ואיפה הטעות. אל תשקע בדיכאון, תראה בזה קרש קפיצה להגיע לנישמתך להכיר את עצמך...