אני יודע שזה הסוף
אחרי 13 שנה, אני מרגיש אותה נעלמת. אני מרגיש את חומות האינטימיות שלנו מתמוססות. את החסרון במחוות חיבה פשוטות. את העניניות המאפינת כל תכנון סופשבוע. את ההתנהלות המזכירה יותר מכל שותפים לדירה. לא, אנחנו לא רבים. מדי פעם נמלטת לה הערה סארקסטית כזו או אחרת, אבל אנחנו לכאורה במצב אוהב. מוזר בהתחשב בנסיבות. אני גם מרגיש אותו. את המתחרה. באינטואיציה שלי שעבדה תמיד התחלתי להרגיש שהוא שם. במקום העבודה אולי? אני לא יודע. אבל אני יודע בוודאות שהוא שם. אני גם יודע את שמו. והיכן הוא מתגורר. ושם אשתו. הבוקר התקשר החוקר שלי, שאמון על חפירת הרפש. וסיפר לי. החוקר הזה, שעד לפני שבועיים לא ידעתי את שמו הפך לידיד הנפש שלי. איזה אבסורד! היא סומכת על זה שלא אכפת לי. משוכנעת שלא אשים לב למחוות החיזור של ההוא. בונה על השרות הצבאי שירחיק אותי מהבית. מחכה... או שסתם מחפשת ריגושים. לא בגדתי בה. מעולם. לא רציתי שתרגיש את ההשפלה הזו, שאני חש כעת. וזה כואב. אני נלחם. שלושה ילדים וזה לא קל. רוצה להשליך אותה מהבית, אבל ההגיון אומר אחרת. יכול להיות שאוכל לסלוח. אבל האם אוכל לחיות עם חוסר הבטחון הזה? והתמונות. של אינטימיות ברורה עם איש שאני לא מכיר. חיבוקים ונשיקות. מלוניות לשעה במושבים שאיש לא שמע עליהם. הלוואי ואמות. היא לא יודעת. לא מבינה שאני כבר יודע. לא רואה שאני קשוב. מה לעשות עכשיו?
אחרי 13 שנה, אני מרגיש אותה נעלמת. אני מרגיש את חומות האינטימיות שלנו מתמוססות. את החסרון במחוות חיבה פשוטות. את העניניות המאפינת כל תכנון סופשבוע. את ההתנהלות המזכירה יותר מכל שותפים לדירה. לא, אנחנו לא רבים. מדי פעם נמלטת לה הערה סארקסטית כזו או אחרת, אבל אנחנו לכאורה במצב אוהב. מוזר בהתחשב בנסיבות. אני גם מרגיש אותו. את המתחרה. באינטואיציה שלי שעבדה תמיד התחלתי להרגיש שהוא שם. במקום העבודה אולי? אני לא יודע. אבל אני יודע בוודאות שהוא שם. אני גם יודע את שמו. והיכן הוא מתגורר. ושם אשתו. הבוקר התקשר החוקר שלי, שאמון על חפירת הרפש. וסיפר לי. החוקר הזה, שעד לפני שבועיים לא ידעתי את שמו הפך לידיד הנפש שלי. איזה אבסורד! היא סומכת על זה שלא אכפת לי. משוכנעת שלא אשים לב למחוות החיזור של ההוא. בונה על השרות הצבאי שירחיק אותי מהבית. מחכה... או שסתם מחפשת ריגושים. לא בגדתי בה. מעולם. לא רציתי שתרגיש את ההשפלה הזו, שאני חש כעת. וזה כואב. אני נלחם. שלושה ילדים וזה לא קל. רוצה להשליך אותה מהבית, אבל ההגיון אומר אחרת. יכול להיות שאוכל לסלוח. אבל האם אוכל לחיות עם חוסר הבטחון הזה? והתמונות. של אינטימיות ברורה עם איש שאני לא מכיר. חיבוקים ונשיקות. מלוניות לשעה במושבים שאיש לא שמע עליהם. הלוואי ואמות. היא לא יודעת. לא מבינה שאני כבר יודע. לא רואה שאני קשוב. מה לעשות עכשיו?