ומה את חושבת על זה?
אני באמת שואלת.. זה טוב? זה לא טוב?
שאני אומרת לעצמי במצב מסויים שאני נקלעת אליו, שהוא נגיד מסובך לי או מורכב לי, אני ממש מלמדת את עצמי מבפנים עומק התודעה שמה שחשוב עכשיו זה שאני חשובה. אם יש מצב שאני בעודף לחץ, שמעמיסים עלי, שאני מרגישה שנתקעת באיזה שהיא פינה, ואני מבינה שאני צריכה מנוחה משום שאחרת אני בסכנה או מועדת ליפול, אז אני פשוט מבינה שאני צריכה מנוחה ושימות העולם. ואני לא אומרת את זה חלילה ממקום פוגעני של לפגוע בעולם שהעולם הוא לא טוב ואני כן, אלא ממקום שמכיר ויודע את עצמו שקודם כל הנפש שלי תעשה הכל כדי שהכל וכולם והעולם יהיה מרוצה, ובכל מחיר. אז כן, זה כמו ללכת לקיצוניות שניה, אבל לא באמת. זה להיות במנוחה במצב שאני פשוט לא יכולה יותר. ולאט לאט אני לומדת להיווכח מהם כוחותיי באמת ואפילו לומר אותם לאנשים מסויימים, וכל מיני עולמות שונים סביבי.. אני מובנת..? מעניין...
