אני חייבת ניעור ט

[פרפר בתוך אגרוף]

קראתי את כל השרשור.

ואני חוזרת לשאלה הראשונה, מי יציל אותך מעצמך.
אני חושבת שאחד הדברים הכי קשים בלהיות מבוגר הוא שאין מי שיציל אותך מעצמך. זה תמיד אתה שצריך בסופו של דבר להציל את עצמך.
אחרים יכולים לעזור, לתמוך, לעודד, ללמד.
אבל זה רק אתה ועצמך שיכולים להציל את עצמך, לבחור בחיים או לא.

למי מאיתנו שלא היה לי מי שיציל אותה כשהייתה קטנה, לא היה מי שייצור בשבילה מקום בטוח וישמור עליה,
קשה מאוד לשמור על עצמה כמבוגרת.
הצורך הזה שמישהו יבוא ויציל אותך, שלא קיבל מענה אז, ממשיך לצעוק ולבעוט כל הזמן.
אבל צריך לקבל את זה שהוא ישאר כצורך, ולא יהיה לזה מענה.
זה ככה.
רק את יכולה להציל את עצמך מעצמך.

הדבר האופטימי הוא
ש-
א. יש לך ילדה שאיתה את יכולה לעשות אחרת ממה שעשו איתך, ולתת לה עתיד טוב יותר
ב. יש לך כלים של מבוגר היום ולא של ילדה, לכן, גם אם לא תמיד את בטוחה בזה, את בעלת יכולת להציל את עצמך

ואני מאוד מקווה שזה יקרה