אני חייבת ניעור ט

[התקווה שבתוכי]

אני חייבת ניעור ט

אבל חזק חזק, ככה שאולי השכל שלי יחזור לחשוב כמו שצריך.
אני במקום שלי, חושבת רק על המשקל ועל האוכל - או היעדרו, לא מסוגלת לצאת מהמעגל הזה לבד...
אולי המטפלת שלי תצליח להכניס בי קצת שכל.

איפה מש״א כשצריך אותה?
מי יציל אותי מעצמי????

 

[lovelycupcake]

אני גם שואלת שאלות שכאלה

אני חיה בעולם שבו כל מה שאני רואה זה את הרע שבי.
כל החיים שלי סובבים סביב האוכל וסביב הלימודים

אני בעצמי עדיין לא מצאתי את הדרך למצוא את הדברים הטובים בי-לכן אין לי גם עצות טובות כרגע
אבל מה שכן, את לא לבד, ובכל דבר שתרצי, לפרוק/לבכות/לדבר/לחפש כתף תומכת-אני פה

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

המטפלת ניסתה, כל כך ניסתה, לנער אותי.
אני יצאתי ממנה עם הרצון לברוח ולא לחזור...
בקבוצה שלי ניסו להראות לי כמה אני כרגע שבוייה של המחלה, ואני באמת רואה ומרגישה את זה.
אני כל הזמן התחמקתי והצחקתי את כולם - העיקר לא לעצור רגע ולחשוב...

אני תקועה במעגל ולא יכולה לצאת, פשוט יושבת בבית ובוכה.

 

[lovelycupcake]

את לא לבד

אני מבינה איך להיות במצב הזה. איך זה להיות שבויה במעגל הזה

שולחת לך חיבוק חם, זה משהו שטבעי שיקרה-זה מה שהמחלה עושה

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

המון המון תודה...

|שבורה|

 

[lovelycupcake]

כחולות, אנחנו מוצאות את עצמנו במצבי נפילות יותר מכל אדם אחר.
אך כאן, דווקא במקומות האלה, אנחנו חזקות יותר.
כי בנו יש את הכח להרים את עצמנו כל כך הרבה פעמים. אנשים אחרים לא היו עומדים בזה. אנשים שלא חולים לא מכירים את הרגשות והסערות שבפנים.
אחות, את חזקה

 

[רגישה1855]

אפשר לתת חיבוק במקום ניעור?

אני איתך... כמה שאפשר!!
תספרי איך את? מה כל כך גורם לך להשבר?
מאמינה בכוחות שלך לצאת מהמעגל הזה - לא לבד, את בטיפול, אבל גם כאן, יש לך את כל התמיכה שקיימת!!

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

אני מרגישה, ממש מרגישה, איך אני צונחת לתוך תהום. אני לא מצליחה לעצור את זה.

המקומות החשוכים שלי נמצאים מעבר לפינה, ואני לא רוצה להגיע לשם. כל מחסום ששמתי התפורר לי מול העיניים.

 

[שישמים אחרים]

את, עם הרבה עזרה.

הלוואי שמישהו היה יכול להציל אותנו מעצמנו אבל ברור (לי, ואני בטוחה שגם לך) שהעבודה הקשה היא שלך. הלוואי שהיתה מישהי (מש"א, פסיכולוגית, כל אדם שהוא) שהיתה יכולה לבוא ולהציל אותך. אין. זה אחד מהדברים שצריך להכיר בהם בטיפול, בעיני, ולו כי הפנטזיה הזאת שבה העבודה שלך הופכת לעבודה של מישהו חיצוני לך, נעשית כלפייך ולא על ידך - היא נוגדת למהות הטיפול כמו שאני רואה אותו. את מבינה? לקחו ממך דברים בלי שהסכמת ועכשיו הטיפול מחזיר אותך *אלייך*. את קובעת את מה שיקרה בו ולא אף דמות חיצונית.

אני גם מאמינה שהשכל שלך חושב בסדר גמור (תראי: כתבת כאן הודעה. את יודעת לזהות את המצב בו את נמצאת בדיוק מכמיר לב), אבל קל להאשים אותו במקום להסתכל פנימה ולהבין שהבעיה מתחילה מדברים שאת מרגישה עכשיו ולא מצליחה להתמודד איתם לבד. אני לא כותבת בשיפוטיות: חשוב לי שתדעי שאת לא לבד וגם אני נעה סביב הנקודות האלה. בגלל שאני מאמינה במילים ובדיבור, אני חושבת שהטרמינולוגיה חשובה ומשפיעה על איך שאנחנו תופסים את המציאות. אני מציעה לך לחשוב שוב על אם "השכל צריך לחזור לחשוב כמו שצריך" או שזה הגוף שלך, הדברים שאת מרגישה, שמבקשים ממך לעצור ולחשוב עליהם.

וברמה הפרקטית, מה את צריכה לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה? מי יודע על מה שקורה לך? את מצליחה להעזר?

 

[התקווה שבתוכי]

שישימים

הטיפול במהותו מהווה קביים למטופל. הוא נמצא שם על מנת לתמוך ולעזור, חיצונית, כשמבחינה פנימית זה קשה.
מבחינתי זה הצלה של המטופל לטווח הארוך.
הטיפול לא יכול להתקיים ולתמוך עם המטופל לא מאפשר את זה ולא משתף כלום מחייו הפנימיים. את העבודה האמיתית אף אחד לא יכול לעשות לבד, הוא חייב להעזר.
אז כן, אני מבקשת עזרה כשאני לא מצליחה לבד. בטיפול אני מבקשת עזרה תמיד, בשביל זה אני שם.

עכשיו רע לי ומתסכל לי ומייאש לי ועצוב לי, ואני מדברת על זה בטיפול, כרגע זה לא עוזר. ואני מנסה לא להתפס לרגש אחד, אז כל הרגשות הללו מסתובבים במעגל.
ואני נלחמת בהם, לא רוצה אותם, לא מקבלת אותם וככה אני עושה לעצמי יותר נזק.
אני צריכה רק לקבל את העובדה שככה אני מרגישה, ״רק״ , ואני לא יכולה עכשיו

וד״א
כן, המוח שלי כרגע שבוי בתוך המחלה, ולכן פועל בצורה עקומה.
אני ממש מרגישה כשזה משתנה.
ולו רק מהבחינה הפיזיולוגית, מוח רעב לא באמת מתפקד.

 

[אחת בתוך אחת]

רק שקראתי.. ואיתך..

והלוואי שהיו בי מילים.. פתרונות...
לצערי ההזדהות היא כל כך גדולה שאין לי מה להגיד מלבד שאני איתך....
מחבקת חזק...

שולחת המון כוחות וחיזוקים...
תחזיקי מעמד יקרה...
אוהבת המון....

 

[התקווה שבתוכי]

תודה

המון המון תודה

 

[קולדון]

אני חושבת שאת כבר מכירה ממש טוב

את המחלה הזו

ואת מה שקורה כששהיא מרימה את ראשה המכוער.

את יודעת מה את צריכה לעשות. את יודעת מה עבר לך.

לי, עוזר להצמד בכוח ובקור לתפריט. פשוט לבצע- למרות שזה לא פשוט.
אחרי שבוע המוח כבר מתחיל להתאזן.. ומה שאת כבר יודעת יחזור אלייך.

אני יודעת שזה מכשף וכל הכבוד על היוזמה לכתוב בכנות.

תעדכני!

 

[קולדון]

צ"ל *עבד

 

[התקווה שבתוכי]

כן, אני מכירה אותה טוב, לצערי ט

המחלה הזו היא הדבר היחיד שמחזיק אצלי כל כך הרבה שנים. אני כבר בערך 25 שנים שם...
בשלבים מסויימים היא הייתה ממש החברה היחידה שלי, ולפעמים היא רחוקה ממני ככה שבקושי שמעתי אותה.
מה עזר לי לצאת ממצבים כאלה בעבר? התמוטטות פיזית...
תפריטים מעולם לא עזרו לי, לא משנה כמה נצמדתי אליו וכמה זמן הוא ליווה אותי.

אני ממשיכה ליפול, וגם עם הרשת בטחון שיש לי, אני אתרסק למטה...

 

[jellybelly1]

כ"כ מזדהה איתך

את נשמעת כמו אחד האנשים המודעים ומלאים בתובנות על המחלה בפורום הזה
אז לי בטח אין מה לומר ולהציע לך
אולי לא לחכות לקריסה הפיזית ולהתאשפז כבר עכשיו?
זה נורא להרגיש את השליטה על המחשבה שלך בורחת ממך, להסתכל על עצמך מבחוץ מידרדרת ולהרגיש חסרת אונים
גם אני ככה ומחכה לאיזו ישועה שתגיע מבחוץ
הלוואי ויכולתי לעזור לך
נכנסת לי ללב

 

[תמרה45]

אני חושבת על הרבה סיבות שיכולות להביא למצב

הזה של הכל או לא כלום..
אני שאני קורסת מתה או שאני מתפקדת סופר...
די נו, אין מושלם...... לצאת מהסרט!!!
והמודעות במקומות האלו יחד עם הנטיה להיות מושלמת היא מזה מבאסת ומזה הרסנית..
כי מצד אחד אתה יודע מה נכון ומצד שני {שהוא בעצם אותו צד..} אתה רוצה לעשות את מה שאתה יודע שצריך לעשות, הכי מושלם והכי ללא נפילות... בגלל שאני יודעת שאת בעד טיפול מאוד תקוונת.. הייתי מציעה לך להביא לטיפול את הצד שמבקש להיות מושלם ולספר על כל עניין הקריסה.. מה הקריסה עושה לך? ולמה את לא יכולה להיות מושלמת ובטופ יחד עם להיות קורסת.....? {שאלות שכמוני כמוך מתמודדת איתן...}

 

[התקווה שבתוכי]

תודה ט

אני מביאה הכל לטיפול, עם הרבה הגנות ומחסומים, אבל מביאה.
אני יודעת מה אני מקבלת מהקריסה שלי, חופש מהחיים. בלי הקריסה אני לא מרשה לעצמי באמת לנוח לאורך זמן.
יחד עם זאת, הפעם זה קצת שונה... כמו שכתבתי זה מרגיש לי כפגיעה עצמית, כמו התאבדות איטית.

 

[שישמים אחרים]

אז מה לגבי

שינויים באורח החיים שלך - קטנים או גדולים - שיאפשרו לך מנוחה בדרכים אחרות מלפגוע בעצמך?

 

[תמרה45]

נכון..