את יכולה לשלוח לי אותו?
ואני יודעת שהיו כמה קטעים שבכיתי,אבל רק בקריאה ראשונה. בכיתי במוות של רו,זה היה הבכי "הגדול".
כמעט בכיתי כשהכריזו על פרים כמיועדת,למרות שהיה ברור שקטניס תתנדב אבל לי אישית זה היה רגע נוגע כי בדיוק התחלתי לחבב אותן והן הזכירו לי אותי ואת אחותי הקטנה. אני לא זוכרת עוד פעם חוץ מהקטע עם העורבני-מלשן
אני רק זוכרת שבקריאה ראשונה עברו לי 2053095780 מחשבות בראש בו זמנית,זה היה כזה ככה: "אומייגד פרים!" אומייגד @%$@^&*^@ אני שונאת אותם!!" ואז ההנה שזו רק ציפר,"איך הם השיגו את הצרחות?!O 0 O" ואז עוד מלא קללות נגד הקפיטול... הדרך שהיא כתבה את זה הייתה משתקת,מזעזעת,הרגשתי כאילו אני נמצאת שם עם קטניס ורואה אותה משתגעת כי בגללה הקורבים אליה נפגעו. אחרי שגמרתי את הקטע הזה הלכתי למיטה של אחותי וחיבקתי אותה (בשלוש וחצי בבוקר
אם היא הייתה מתעוררת מזה הייתי מתה כרגע
) וכשחזרתי למיטה שלחתי אסאמאס לחברות שלי שאני אוהבת אותן. הפקאצות קיללו אותי וכתבו לי ללכת לישון ולעזוב את הספרים המדכאים שלי
בדרך כלל אני לא מתרגשת בקלות אבל היה משהו בחלק מהקטעים שממש ריגש אותי,אפילו בתור מלכת קרח
או שזה סתם היה בגלל השעות ההזויות שקראתי בהן XP