אני חייבת לשאול... CF

[גיני1998]

אני חייבת לשאול...

CF

בזירה יש את הקטע שקטניס ופיניק ביער והציפורים (ברח לי השם

) החקייניות צורחות... אני היחידה שבכיתי?

 

[ליזי133]

הממ....

CF

תראי... אני לפעמים בוכה בספרים. היה איזה ספר שהיו שם קטעים שממש גרמו לי לבכות בטירוף! את לא מאמינה עד כמה! דווקא במשחקי הרעב לא בכיתי. בכלל. בשום קטע. (עדיין, לא קראתי עוד את השלישי) כאילו, הייתי עצובה והכל, אבל לא בכיתי, זה היה עצוב אבל לא סוחט דמעות. לדעתי בכל מקרה... וואי אבל זה באמת היה נורא עצוב. במיוחד שקטניס משתגעת כשהיא שומעת את גייל, ופיניק משתגע כשהוא שומע את אנני (אם ככה קוראים לה, אני לא זוכרת) וכל אחד מרגיע את השני כשהאחר משתגע...

 

[N o R i K o]

מסכימה עם הכל

בכיתי רק בספר הראשון כשרו מתה, וגם זה היה רק בקריאה החוזרת

מצחיק אותי, יש פאנארט די מפורסם- קטניס שומעת את גייל: "אומייגאד לא#&^$#$#@%" פיניק שומע את אנני: "אומייגאד לא$#^!#%" פיטה שומע את קטניס... קטניס עומדת לידו ושניהם בוהים

 

[גיני1998]

את יכולה לשלוח לי אותו?

ואני יודעת שהיו כמה קטעים שבכיתי,אבל רק בקריאה ראשונה. בכיתי במוות של רו,זה היה הבכי "הגדול".

כמעט בכיתי כשהכריזו על פרים כמיועדת,למרות שהיה ברור שקטניס תתנדב אבל לי אישית זה היה רגע נוגע כי בדיוק התחלתי לחבב אותן והן הזכירו לי אותי ואת אחותי הקטנה. אני לא זוכרת עוד פעם חוץ מהקטע עם העורבני-מלשן

אני רק זוכרת שבקריאה ראשונה עברו לי 2053095780 מחשבות בראש בו זמנית,זה היה כזה ככה: "אומייגד פרים!" אומייגד @%$@^&*^@ אני שונאת אותם!!" ואז ההנה שזו רק ציפר,"איך הם השיגו את הצרחות?!O 0 O" ואז עוד מלא קללות נגד הקפיטול... הדרך שהיא כתבה את זה הייתה משתקת,מזעזעת,הרגשתי כאילו אני נמצאת שם עם קטניס ורואה אותה משתגעת כי בגללה הקורבים אליה נפגעו. אחרי שגמרתי את הקטע הזה הלכתי למיטה של אחותי וחיבקתי אותה (בשלוש וחצי בבוקר

אם היא הייתה מתעוררת מזה הייתי מתה כרגע

) וכשחזרתי למיטה שלחתי אסאמאס לחברות שלי שאני אוהבת אותן. הפקאצות קיללו אותי וכתבו לי ללכת לישון ולעזוב את הספרים המדכאים שלי

בדרך כלל אני לא מתרגשת בקלות אבל היה משהו בחלק מהקטעים שממש ריגש אותי,אפילו בתור מלכת קרח

או שזה סתם היה בגלל השעות ההזויות שקראתי בהן XP

 

[noa1510]

גם לי קטניס ופרים מזכירות

אותי ואת אחותי! רק שהיא כאילו קטניס, ואני פרים

אני לגמרי מכירה את ההתרגשויות האלה מהצורת כתיבה\ קטע מהעלילה והיו לי גם כמה קטעים בספר שבכיתי (או כמעט בכיתי) בהם.. עם רו, באמת בכיתי.. ועם מה שכתבת בCF ממש כמעט, אבל אז צרחו לי לבוא לעזור במשהו והרסו לי את כל הרגע!

חחחחחח חברות שלך

 

[ellendili]

זה באמת קטע עצוב.

CF

אבל לא, לא עד דמעות. אוקיי...וידוי נוראי: זלגו לי דמעות בפרק הראשון של הספר הראשון

. בקטע שקטניס מתנדבת במקום פרים. והרגשתי הכי סתומה בעולם כי עוד לא הבנתי בכלל מי נגד מי ואפילו לא חיבבתי את קטניס ועדיין... זה היה מאוד עוצמתי. נראה לי שזה הרגע שבו הספר הזה קנה אותי. זה לא קרה לי אף פעם... לא ב-10 העמודים הראשונים! עד כאן הוידוי המביך

. וחוץ מהקטע הזה, היה את המוות של רו. שהיה נוראי. וכתוב בצורה יפייפיה. וזהו, השני והשלישי לא הצליחו להוציא ממני תגובות אמוציונליות כאלה. למרות שהפעם האחרונה שבה רואים את סינה הייתה קשה

 

[גיני1998]

כמו שכתבתי מקודם XD

למרות שלגמרי לא מתאים לי לבכות בספרים\סרטים בהתנדבות כמעט בכיתי ובקטע הזה היה לי "התקף ריגשי" כנראה P: (ראו תגובה למעלה) והמוות של רו היה נוראי, ויפייפה,ואוי ואבוי אם יהרסו אותו בסרט!

 

[noa1510]

למקרה שיהרסו אותו בסרט

תמיד יש את זה. fanmade

מוכשרים בטירוף, הם עשו לעוד כמה.. אותי אישית, זה ממש ריגש.

http://www.youtube.com/watch?v=Z_jw3z68TW0 הקטע עם רו מתחיל מ1:11

 

[מורי לנצח]

ל CF

תכלס היו הרבה קטעים ממש מרגשים אבל לא יצא לי לבכות . ואני אחת שממש קל לה לבכות בספרים. (היית צריכה לראות אותי אחרי שומרת אחותי) אני בוכה מכל שטות(בהארי פוטר בכיתי!) אבל פה יותר עניין אותי המתח משום מה והאקשן ומה יהיה ואיך יהיה

 

[N o R i K o]

אני מצטערת,

מי שלא בוכה בשומרת אחותי... יש לו מנעד רגשי של כפית ככל הנראה O_O חברה שלי, מלכת האדישות, בכתה בשומרת אחותי. וכולם בוכים בהארי פוטר, זה ממש לא שטות! ;_;

 

[מורי לנצח]

חחחח תכלס

 

[Digi Lista]

לגמרי 'שומרת אחותי' זה בכי.

לא הסרט, רק הספר.

 

[N o R i K o]

הסרט היה מזוויע

(היי, את פה!

) לא הבנתי איך הצליחו לקחת ספר כל כך מדהים ולהפוך אותו ל... סצנה ההוליוודית המגוחכת הזו. מה שהם עשו לג'סי שלי

 

[ellendili]

הא... זה באמת מסביר הרבה...

כי בעוונותי צפיתי בסרט בלי לקרוא את הספר ולא הבנתי למה כולם מתלהבים מהשטות הזאת... וזה כבר הוציא לי את כל החשק לקרוא.

 

[N o R i K o]

תקראי בכל זאת

ספר מדהים. כל דמות ודמות שם עשויה כל כך טוב וכל כך מורכבת, שאי אפשר שלא להתחבר לפחות לאחת מהן. הסרט פשוט הפך אותם למשפחה ממורמרת עם ילדה חולת סרטן, וזה איבד את כל הפואנטה. :\

 

[Digi Lista]

זאת טעות שקורית עם הרבה סרטים.

מהסוג שמבוססים על ספר, את 'שומרת אחותי' לא ראיתי בקולנוע אלא רק לא מזמן בטלוויזיה ואז ממש התעצבנתי כי הספר ממש טוב והסרט חלש מאוד. בלי קשר לג'ודי פיקו שכתבה את 'שומרת אחותי' יש עוד כמה ספרים טובים שכדאי לקרוא ('ההסכם' למשל). זה קרה לי גם עם "נ.ב. אני אוהב אותך" ועם "נער החידות ממומביי" הסרטים הרסו את מה שכל כך אהבתי בספרים ויש עוד מלא דוגמאות, אצל 'שומרת אחותי' ו'נ.ב. אני אוהב אותך' זה היה ממש הרס קיצוני ואולי זו אשמתי כי באתי עם ציפיות בעקבות הספר, עם כמה שיש הבדלים בין הז'אנר הכתוב לז'אנר המצולם (קולנוע / טלוויזיה) יש דברים שיכולים להישאר ומוותרים עליהם ברמת התסריט והולכים רק על מה שימכור, זה מוציא את הנשמה מלא מעט סרטים וחבל.

 

[ellendili]

ממש נכון

לגבי נ.ב! זה ספר מקסים. והסרט... טוב, הוא חמוד. לא יותר. נער החידות פחות הפריע לי כי גם לא ממש אהבתי את הספר. אבל אני מבינה למה את מתכוונת. אבל יש גם דוגמאות לעיבודים מוצלחים, שר הטבעות למשל

. כמובן שהספר יותר טוב. כי טולקין גאון. אבל הסרט לא אכזב

 

[Digi Lista]

אני פה מההתחלה

...

עקבתי עוד מהקומונה של 'משחקי הרעב'

גם אני הרגשתי שהתעללו בג'סי כדמות בסרט, אחר כך הרגשתי שהתעללו וזלזלו בי כצופה בסרט ואז חזרתי למסקנה הראשונית- להשתדל להימנע מסרטים שמבוססים על ספרים שאהבתי ורק אם במקרה ראיתי את הסרט לפני הספר אז אני יכולה לבחון אותו כסרט נטו בלי השוואות, לצערי ב'שומרת אחותי' גם כסרט בלי הספר אני לא בטוחה שהייתי אוהבת, הרסו עומקים של עלילה והפכו את הדמויות לפלקט מבחינתי.

 

[מורי לנצח]

איכס הסרט

סירבתי לראות אותו כשהוא יצא ולפני איזה חודש וחצי ראיתי אותו והבנתי למה סירבתי לראות אותו

 

[terrapin]

ובכן

CF

אני לא בוכה מיצירות בדיוניות. מה שכן, כשפיטה יושב עם המורפלינג הגוססת ומספר לה על הציורים שלו... זה היה קטע פשוט יפהפה וכן הרגשתי מחנק בגרון.