אני חדשה ויש לי שאלה

[דסי אשר]

ני קוראת את הדיון הזה

ומשום מה מרגישה היטב את גילי המתקדם, ואת "תרבות חיי". יש לי מעט, אבל יש לי המון. בטח שהייתי שמחה לבית יותר גדול, ללכת לכל סרט שאני רוצה, לנסוע לחו"ל, לחופשה. אבל זה לא הולך... אני לא מרגישה חסרה. זה לא שלא אוכל להנות ממנעמי העולם - אני יודעת ועוד איך, אבל אני(ולפחות עוד אחד כמוני), נהנית מכך ש.. אני אוהבת מאד את ילדי. שאני מאד אוהבת את עבודתי, שיש לי כלבה נהדרת, שאני בריאה, שאני עושה כמעט מה שבא לי לעשות, נכון, היית שמחה יותר אם לא הייתי צריכה לקום כל בוקר בשעה 5.30, ולא הייתי צריכה לנקות את הבית, אלא רק לקרוא ספרים, לעבוד עם תינוקות, לעבוד בגינה, לישון, לטייל עם הכלבה. אני אומרת הרבה זמן האחרון, שחבל שאי אפשר לשלם במכולת עם אושר בעבודה. כמה שהכנסותי היו נמוכות בחודשים האחרונים, ועדיין עכשיו!! אבל המושג "להתקדם בחיים" אף פעם לא הופיע באוצר הערכים שלי. כן, להרגיש טוב, בהחלט, בזה השקעתי הרבה. לכן, גם מושג זה, בצורה זו או אחרת קשור למה שלאה כתבה בהתחלת הדיון, שלא קשור ל"סיפתח" התמים שלו= העולם החומרני שלנו, התחרותי. דסי

 

[לאה_מ]

אבל את יודעת, דסי -

לפני כמה ימים היתה לי שיחה על זה עם עומר (בעקבות תלונות שלו על חברים שיש להם פלייסטיישן, ויש להם כבלים, ויש להם ג´יפ ויש להם זה ויש להם זה...) ושאלתי אותו, מה לדעתו הם הדברים הכי חשובים בחיים. ומה ענה הילד המקסים שלי? "אהבה, חברות, שלום". אז יש תקווה גם לילדי "חברת השפע". סדר העדיפויות שלו - הגם שהוא מושפע מתפיסות חומרניות - עדיין נשאר באותה רמה שאני הייתי מגדירה בעצמי.

 

[nonana]

לאה אני מופעמת מדבריו../images/Emo140.gif

ככה צריכים לגדל דור- ולא בהשואה חומרית מול האחר. היתה תקופה שהבת שלי היתה הולכת לחברות שיש להן שתי קומות בבית, היא באה אלי ושאלה למה לנו אין. אמרתי לה, שטוב לנו איך שאנחנו- ואין לנו צורך לקומה נוספת רק בגלל שלאחרים יש- זה סיפק אותה בחלקית, אבל אחרי תקופה קצרה היא עזבה את זה. תמיד יהיה משהו שלילד שלך זה נראה שיש לו יותר- אנחנו צריכים לחנך את ילדינו להסתפק במה שיש לנו, ושהשאיפות לא יהיו חומריות.

 

[vered4]

זה יפה ואידיאולוגי כשהכל בסדר

ברגע שיש בעיה בריאותית או בתחום טיפולי כל שהוא, מיד אפשר להבחין כמה טוב שיש קצת יותר כסף. אז משתנים הרבה סדרי עדיפות.

 

[דסי אשר]

לאה, מבחן ה"חיים" בחיים עצמם

עומר בן 9, הוא בנך, הוא חי אתך. כאשר שואלת אותו אמא שלו, מה הכי חשוב בחיים, אחרי שהוא מתלונן על מה שיש לחברים שלו... נראה לי שדי טבעי שעומר יענה כפי שענה. הוא בנך, הוא צעיר, והמבחן האמיתי שלו, ואל תכעסי שאני אולי מאכזבת אותך, יהיה, כאשר יגדל, יהיהו לו דמי כיס משלו, או יתחיל ללכת לעשות ביביסיטר לכלבים(אצלנו הילדים מקבלים 10 ש"ח לשעה), ויותר מאוחר, יעבוד בחופשות ולא יצא לקייטנות, ואפשר להמשיך עוד ועוד. הדבר הקובע לגבי ילדים, זה לא הצהרות של הורים, אלא מעשים. כבר קיימנו על זה דיון בעבר. מהבחינה הזו, ילדיו של אחיה החרדי של ציפי, רואים אורח חיים מאד צנוע ומכובד. יודעים ושומעים, שמקפידים לא לעבור את סף הזכות בבנק. אני מאמינה מאד גדולה של אווירה. נכון שיש יוצאים מן הכלל. אבל, עם כל עמדותי כלפי העולם החרדי, בהקשר להשקפת עולמי, השונה כל כך מהם, ובמיחוד השקפתי בדבר זכותי לחיות את חיי כרצוני, הרי במשפחות אלה, שוב בהכללה, החומרנות אינה ערך, אינה שאיפה, וההסתפקות במועט, מתוך מציאות והשקפת עולם, עוברים מדור לדור. דסי