אני חדשה ויש לי שאלה

[nonana]

לאה בזה אני מסכימה איתך

לא סתם עלו בי הרבה תהיות בנוגע לקריירה שלי. ונכון שיש לי שיקולים אחרים של לימודים (כבר מ"ס שנים אני רוצה לעשות את התואר השני). אבל ראיתי שבמצבי היום עם התפקיד שעשיתי אין לי אפשרות להתפשר. וזה בא על חשבון הילדים- ומשום כך יש תמיד אפשרות לחפש אופציה אחרת. אין בחיינו שחור או לבן אבל כן יש דרגות של אפור- שהן האופציות השונות בשיקולים שלנו. גם אני שואלת את עצמי- מה יהיה איתי, אבל אני גם יודעת שהשקט הנפשי שלי ושל ילדי שווה לי יותר מכל קריירה אחרת. (שקט נפשי ללא כל יסורי מצפון). ואת האמת- גם אני לא עקרת בית טובה- אז מה- אני אמא וזה יותר מכל דבר אחר (עדיין יש לי ערימות של כביסה ומנקה פעם בשבוע). אבל אני כן- לומדת המון בקריאה ובהנאה, בטיולים כל יום עם הילדים ומעשירה את עצמי איתם. (משהי פעם קראה לזה- אני עובדת בחקר התפתחות הילד)

 

[adis1]

אמא נטלי

אמאנטלי אין ספק כי הטיעונים שלך אכן מציקים גם לי ולא רק לי אלא גם לסביבתי. אני יכולה לומר לך כי אני מקנאה באנשים שמצליחים לזרום עם הכל ולא צריכים לתכנן כל דבר ולנסות להבין איך הדברים יהיו בעתיד. גם לי יש ילדה אחת בת שנתיים ומדברים כבר על עוד.... אבל הדברים שמעסיקים אותך מעסיקים גם אותנו. אנחנו לא הגענו לתשובות אני מקווה שעד שנגיע אליהן לא יהיה מאוחר מדי (נגיע לגיל שכבר לא יכולים להביא ילדים ....)

 

[עודאמא]

אין ברירה, אבל צריך להתחשב גם בכסף

אם מחיר חיתולים מהווה עבורך גורם משמעותי, אז עם כל הצער שבדבר - עלייך להשקיע יותר מחשבות לפני שתעשי ילד נוסף. זה לא פייר, אבל החיים לא הוגנים. ילדים זקוקים לאהבה, אבל אם הם רעבים, בבית קר, והם הולכים עם חיתול מטונף יום שלם - האם נהיה שלמים עם עצמינו? פתרונות יש, אבל, כאמור, מי שאין לו כסף צריך להשקיע יותר זמן ודמיון במציאתם. במרכולים של אוכלוסיה חרדית יש חיתולים במחירים מאד נמוכים (הם פחות יפים ובלי לוגו של האגיס, אבל בהחלט טובים). בכלל, כדאי לך לקפוץ לאיזורים חרדים - תמצאי שם דברים רבים בכמויות גדולות ומחירים נמוכים. לגבי דברים גדולים, נסי לפרסם מודעה בעיתון מקומי. אנשים רבים שמחים להעביר מיטת תינוקות/עגלה וכ"ו. פני ל"יד שרה" - הם משאילים עריסות, משאבות ועוד. אגב - ברגע שהילד עובר למסגרת עירונית, ההוצאות קטנות. אני מאחלת לך בהצלחה.

 

[אמאנטלי]

וואווו

זה יצא מכלל פרופורציה . תודה לאל המצב לא כל כך גרוע ומיטת תינוק יש מהילד הראשון ומהר מאוד הוא עבר אלינו כך שהיא עדיין חדשה ויש עגלה ועוד כל הדברים הנחוצים . שאלתי החלה את דרכה בתמימות של אמא לילד אחד . כי כמו ששאלתי על כלכלה יכולתי לשאול באותה מידה איך מסתדרים כשהם רבים (שני ילדים ) או איך מתמודדים עם הקנאה של הגדול . הכוונה היתה פשוט לקבל ייעוץ ולשחרר לחץ ולדעת איך זה אצל אחרים . בסביבתי יש אמהות לילד אחד או נשואות ללא ילדים ולא היה לי עם מי להתייעץ . אבל תודה על ההתחשבות ועל התגובות

 

[vered4]

תפס חיים משל עצמו ../images/Emo8.gif

 

[מירי,]

האם מחיר הטיטולים משמעותי?

כן , אכן יש משפחות שכן... אבל אם כבר בשלב הזה קשה הרי שצריך לחשוב יותר מפעמיים. נכון שבגן העירוני ההוצאות יורדות אבל זה רק כדי לקחת אויר... כי אז מתחילים כיתה א (ולימודים בביה"ס בכלל) וסיפרי לימוד ומחברות וחוגים ועוד מעט דמי כיס וגם בגדים לא תמיד אפשר לקנות רק בשוק... לגבי ההוצאות הגדולות בהתחלה- בהפרש של שנתיים בין ילדי גיליתי שהם אינן קיימות הקטן יורש מאחיו הכל (וממש אין לו בעיה עם זה) מיטה , כסא לאוטו (רק שעכשיו שניהם עם מגביה) לול עגלה בגדים משחקים- ההוצאה הזו לא הייתה בכלל!!!!! נכון שעוד משחק או פחות משחק אינו שיקול אבל עוד ארוחה או פחות ארוחה הוא שיקול כבד!

 

[ליאת +]

אני קצת מתנגדת לקביעה של נעה

ש"כולנו כאן באותו מצב כלכלי" (סליחה אם הציטוט ל מדיוק) כי, במיוחד כיום, לא צריך להיות משפחה חרדית עם שבעה ילדים כדי להיות במצב כלכלי "לא נוח" (כלומר: אוברדרפט שהולך וגדל, או משכורת אחת שנגדעת פתאום בשל פיטורין וכן הלאה). ככה שגם כאן בטח רמות המצוקה או הרווחה הכלכלית הן מגוונות. ובהקשר לזה, אני חושבת שהרבה יותר קשה להיות משפחה עם ילד אחד או שניים שיש לה מעט פחות מאשר לאחרים בסביבה מאשר משפחה חרדית מעוטת יכולת החיה בקרב משפחות דומות. מי שחי בעולם החילוני, בערים הגדולות חי בעצם בלב ליבה של חברת השפע, שבה נדמה שלכולם יש, שבה תמיד יהיו בגן ילדים שיש להם יותר, ושכנים שנדמה לך שכל שלושה ימים קונים ג´יפ יותר גדול ויותר מפואר... ובהחלט לא כל לגדל ילדים בתחושה של מחסור. ואולי (אולי?) לזה התכוונה כותבת ההודעה: לא לחשש שלא יהיה לה כסף לטיטולים אלא לחשש שיהיה להם פחות מלאחרים בסביבה. את זה שבהשוואה לאנשים בעולם השלישי כולנו עשירים מופלגים- אנחנו יודעים. השאלה היא איך חיים בהרגשה ובתחושה של "עשירים מופלגים" ומעבירים אותה גם לילדים!

 

[ליאת +]

לא כל=לא קל (העייפות..)

 

[ציפי ג]

מה אתם רוצים מהחרדים ../images/Emo104.gif

ומהמתנחלים? אני פתח תקוואית. ליד ביתי שני גני ילדים חילונים. אני מסתכלת הרבה פעמים בילדים שם בגן ולמרבית הפלא זבי חוטם יש גם שם. אני מסתכלת עליהם ורואה ילדים עם בגדים שלבשו אותם אחים גדולים. אני מסתכלת עליהם ורואה ילדים כמו של החרדים וכמו של המתנחלים רק בלי כיפה ושגרים בפ"ת. הראיה הזו היא סקטוריאלית, מבדלת ומוטעית. יש לי אח חרדי, ביתו הגדולה בת 4 ויש לו עוד בן בן 3 ותינוקת בת חצי שנה, וילדיו נקיים ומסודרים פי כמה מילדי, משום שלאמם זה עקרוני, ולי לא. לגיסתי אחות עם 9 ילדים, וכזה סדר וכזה נקיון בבית לא ראיתי בהרבה בתים בהם יש שני ילדים וכלב. לחברינו המתנחלים ילדים מתוקים, מטופחים ומקסימים, מי מהם מסודר יותר ומי מהם מסודר פחות, כולם מצוננים לעיתים, ולעיתים לא. למה הראיה הזו של הלכלוך בכל מקום? מציעה לכם לחשוב קצת על מי אמרו את הדברים הללו, ואיך זה השתמע אז.

לרגל יום השואה.

 

[zimes]

../images/Emo45.gif זה צרם גם לי ../images/Emo104.gif

אם מישהו יראה את הבלגן אצלי בבית, ואת האפים של ילדי, שאני לא תמיד מנגבת כדי לא להציק להם - (אין לי סיפא ראוי למשפט זה)

 

[nonana]

../images/Emo45.gif

טוב אני הולכת לראות בטלויזיה את הטכס-

 

[נעה גל]

מה פספסתי?

איפה ראית הודעה שקשרה בין חרדים לחוסר נקיון, זב חוטם וכו´? קראתי שוב את כל השרשורים ולמעט העובדה שחרדים ציונו בהקשר של ילדים רבים (לא כך?) ובהקשר של מרכזי קניות זולים (לא כך?) לא ראיתי שום דבר אחר. פספסתי משהו? (אני שואלת בשיא הרצינות, לא בציניות)

 

[ציפי ג]

סליחה ../images/Emo104.gif

את נתת הפניה לאתר של באופן טבעי, ושם זה הוזכר. אז כשקראתי את התוספת של ליאת+, כבר הייתי די מחוממת, והדבקתי דבר לדבר.

 

[נעה גל]

מזל! אם זה היה מופיע פה הייתי מוחקת

 

[ליאת +]

ציפי: גם אני הזכרתי את החרדים

כדוגמה לאורח חיים שונה, ולמשפחות גדולות יותר. ודווקא עבורי כשאני מבקרת את הורי שגרים אף הם בפ"ת בשכונה שחלקה דתית, בולטים, לפחות בשבתות וחגים, הניקיון והבגדים היפים של הילדים.

 

[מירי,]

אולי התפספס לי בין השורות...

מה הקשר לליכלוך?? לפני החתונה היזמינה אותי הרבנית של הישוב אליה הביתה , עיני יצאו מחוריהן - השעה 2000 7 ילדים מתוכם תינוק שזה עתה חזרה מחופשת הלידה שלו שקט בבית הבית מבריק אין כלי אחד בכיור שני ילדים היציצו מהמדרגות מקולחים ופיג´מות, אני אפילו אז כשהיינו רק זוג לא ראיתי את הבית שלי כך... אבל.... במיגזר החרדי מקובל (סיללחי לי על ההכללות - בוא נאמר שככה אני רואה את זה מבחוץ) ללדת מספר רק של ילדים ללא קשר לרמת ההכנסה של ההורים - מה שיוצר עוני באותה אוכלוסיה.... אבל שוב חוזרים לשאלה מה הוא עוני... עבור ילדי אם לא תהיה טלויזיה כם הופ דודו ירגיש כמו הילד הכי מסכן בעולם...

 

[נעה גל]

כשאמרתי שאנחנו באותו מצב כלכלי

פחות או יותר התכוונתי שלא תמצאי כאן שוליים (לא למעלה ולא למטה). כולנו, מעמד בינוני כזה או אחר. אף אחד כאן לא גר בבית עם משרתים ומצד שני אין כאן משפחות בעלות 4 ילדים (נרד מהחרדים

) שמרוויחות 2000 ש"ח לחודש. אני חושבת שהתחושה של"אחרים יש ולי אין" היא תחושה שמגיעה מההורים. אם ההורים מרגישים כך - הילדים ירגישו כך. לי מעולם לא היו בגדים שנחשבו (בזמנו זה היה "אדידס" וכאלה), אמא שלי (חד הורית שלא מבחירה) לא הרוויחה הרבה כסף, לא נסענו לחו"ל והיתה לנו מכונית מצ´וקמקת. בחיים שלי לא הרגשתי אי נוחות, קנאה או נחיתות לעומת חברות שלי (במיוחד החברה הכי טובה שלי שההורים שלה עשירים+ ). זה פשוט לא נחשב בעיני, כי כך אמא שלי התייחסה לענין (והמשפט האלמותי שלה "גם יהלומים הם רק זכוכיות"). כשאני חושבת על זה... את הליוויס הראשון שלי קניתי בגיל 24 בערך...

 

[sibi]

אכן מחסור הוא עניין סובייקטיבי

יש אנשים שאצלם מחסור = מקרר ריק ויש אנשים שאצלם מחסור זה ג´יפ אחד פחות מהשכנים... אשריהם... תמיד יהיו סביבנו אנשים שיש להם יותר - לבת שלי יש חברה שיש להם טלויזיה בכל חדר (פלא עולם ממש!), ולנו לא. אחרי שהיא הזכירה את העניין 10 פעמים שאלתי אותה אם זה הופך את החברה ליותר מאושרת. כנראה שלא... החוכמה היא להסתכל על מה שיש, ולדעת שכסף לא גדל על העצים, והוא גם לא חזות הכל. תחושת המחסור נובעת מההשוואה ולא מחוסר אמיתי. וכמו שאמרו כבר לפני - סדרי עדיפויות...

 

[krn]

אני מזדהה איתך!

איזה הרגשה טובה זה לקרוא שעוד מישהו חושב בכיוון שלי!!! לי יש שתי בנות בנות 8 ו5. עוד ילד היה מתקבל בכיף מבחינת האהבה שבבית. אך אנחנו בתחילת הדרך מהבחינה הכלכלית. החיתולים הם לא אלה שקובעים, לדעתי, מדובר על רמת חיים שאנו רוצים לשמור. אם זה לצאת מפעם לפעם לחופש צנוע, להגדיל את הבית בהמשך הדרך. כשאני חושבת על עוד ילד, אני יודעת שזה ישאיר אותנו במצב דומה למצב של היום, ואני דווקא רוצה להתקדם בחיים! אולי זה נשמע לכם אנוכי מדי, אבל מה לעשות, כולנו רוצים חיים טובים ונוחים!

 

[ציפי ג]

מעולם לא עמדתי בפני שאלה זו ../images/Emo104.gif

כאשר הריתי את ילדי הראשון, הייתי נשואה בערך שבועיים. לא שקלתי אז שיקולים של יש לי או אין לי, כי היה לי ברור שאני רוצה ילדים, ואי"ה (כן אני דתיה), יהיה. כאשר הריתי את ילדי השני, אמרתי - בטח אם לא היה לנו כלום כשנולד הראשון,היום כשאנחנו נשואים שנתיים וקצת, נסתדר יותר טוב. בשלישי כבר הגעתי לתובנה, שכמה שיש מוציאים הכל, וכמה שיש אפשר להוציא עוד, וכמה שיש, יש איפה לקצץ. וכך הגענו לחמישה. ההכנסה שלנו עולה, וכך גם ההוצאות. לו הייתי רוצה, יש לי הרבה היכן לקצץ. הילדים שלי לא רעבים, אבל בהחלט יודעים שממתקים מקבלים שי לחג מהבוס של אבא. הם גם יודעים שסרט זה פעמיים בשנה, לונה פארק זה רק פעם, וגם אז רק בהנחות, לכל ילד רק חוג אחד, בגדים חדשים זה בעיקר בסוף עונה לשנה הבאה. מה שכן אני קונה להם כמה בגדים יקרים וכמה פושטים, שהיקרים יהיו להעברה לילד הבא, והפושטים לפעילות יומיומית מטונפת. סנדלים ונעלים אני קונה רק יקרים, כי נכוויתי כמה פעמים עם זבל שחייב אותי לקנות כמה זוגות בעונה. אז יש איפה לקצץ, ורק צריך להחליט איפה. אני למשל שמה את ילדי בגן שעולה 900 ש"ח והוא מאוד טוב. זה דורש ממני להסכים שלגננת לא יהיו הצעצועים הכי חדישים, אבל העיקר שהגננת מעולה. אנחנו גם עומדים לעבור דירה לפריפריה, כדי להגדיל את השטח, ולא להגדיל את המשכנתא ועוד. בסוף מסתדרים.