אני חדשה ויש לי שאלה

[לאה_מ]

נכון. בסופו של דבר הכל סדרי עדיפויו

האם אני מוכנה לוותר על הקריירה שלי כדי לבלות עוד שלוש שעות ביום עם הילדים? כשאני התלבטתי בשאלה הזו לא רציתי לוותר לחלוטין. עשיתי את הפשרות שלי. עם שירה, סגרתי משרד עצמאי וישבתי שנה בבית. אחר כך חיפשתי עבודה פחות תובענית מבחינת השעות. היום אני חוזרת הביתה עד 16:30, ומהרגע הזה ועד שהילדים הולכים לישון אני משתדלת להקדיש להם באמת את כל הזמן ואת כל תשומת הלב שלי. זו הפשרה שלי. שאני אומר לך שזה הדבר הטוב ביותר לילדי? אולי לא. אבל זה נראה לי הדבר האופטימלי מבחינת השקלול של סך כל הדברים. אז בשורה התחתונה, אני שלמה עם ההחלטות שלי.

 

[nonana]

לאה אני כל כלך מבינה אותך

אני משוחחת הרבה על זה עם בעלי. ותשובות בעלי=תשובות בעלך (גם הוא עובד גלובלי). הבעיה היא שאני הרווחתי פחות ממנו ומשום כך לא עלה הרעיון שהוא יעזוב את העבודה. אבל צמצום אפשרי לעשות אם ממש רוצים את זה. במידה וזה קשה מידי צריכים לעשות שינוי נוסף- כמו מעבר למגורים זולים יותר. אבל שוב לחזור לעבוד עשר שעות ביום - תמיד פחות טוב לילד. אולי חומרית נוח לנו יותר- אבל מה זה שווה אם לא נוכל להנות מזה. זה מזכיר לנו שיש לנו חברים שעכשיו בסיום הבניה שלהם- הם בנו בית מדהים. עלה להם הון כסף, ועכשיו הם צריכים לעבוד שעות מטורפות בכדי לשלם את המשכנתא (שעולה על ה-7000ש"ח). אולי זה מקרה קיצוני אבל זו דוגמא אחת מיניי רבות. (מה שווה שיש להם בית יפה אבל הם לא נמצאים בו מספיק כדי להנות ממנו?).

 

[מירי,]

אז זהו שיש המון באמצע...

לא אני ולא בן הזוג שלי רואים את עצמנו לא עובדים ולו חצי משרה.. מכיוון שחצי משרה קשה למצוא ולנו כלכלית זה לא יספיק שנינו עובדים משרה מלאה- בתקופות בהן הוא עבד שעות רבות אני הייתי מגיעה כל יום ב 15:30 ומאז הייתי נטו עם הילדים , היום כששעות העבודה שלו התמעטו אני עובדת יותר שעות... אבל יש עוד דברים פרט לבית ומשכנתא או שעות עבודה, למשל לימודים, או עיסוקים אחרים בשעות אחה"צ (כשעובדים הרי אלה השעות עם הילדים) , בילוי חופשות עם או בלי הילדים??? הכל זה עיניין של של החלטות ושיקול של הדברים וחשיבותם... ובכלל כאשר עובדים זה לא חייב להיות מינימום 10 שעות מה עם 8 שעות עבודה? אצלנו כל הגנים הם עד 15:30 (הילדים שלי ואני לא מתאימים לחינוך ביתי).

 

[נעה גל]

../images/Emo32.gif לחיות בקיבוץ, מבחינת כסף, זה

ממש לא כמו בעיר. אמנם השכירות לכאורה דומה, אבל, לא משלמים ארנונה, לא משלמים על מים בכלל ועל מים חמים בפרט. בגלל שהבית קטן יותר הוצאות החשמל עליו קטנות, כמות הקניות של דברים עבור הבית קטנה (כי אין מקום). הקניות במרכולית של הקיבוץ זולות יותר (בגלל שהמטרה שלהם היא לא רווח, אז המחירים מינמלים, ויש קיבוצים שאפילו יש סיבסוד חלקי). לילדים יש עסוקים כל יום עד ארבע, וחברת ילדים בשעות שאחר כך, גם בגיל בית הספר. יש להם פעילות במסגרת החופשים באופן מלא - כך שנחסכות קייטנות וכו´. אם יש חדר אוכל בקיבוץ - אז אפשר גם לאכול בהרבה יותר בזול. צריך פחות להסתובב "בחוץ" בקניונים וכו´ כי יש תעסוקה בתוך הקיבוץ וכך גם נחסך דלק. בקיצור, ממש בלי לשים לב חוסכים רק מהמים ומהארנונה קרוב ל-1000 ש"ח בחודש. והחיים באמת טובים שם. חסרונות - תלוי לאיזה קיבוץ מגיעים ומה המצב החברתי בו (שיכול להשפיע בצורה חזקה ביותר על איכות החיים). אבל שוב (אם לחזור לנושא המקורי) - לא כולם מוכנים לעשות את המאמץ הזה לרדת, לכאורה, ברמת החיים (הלכאורה כאן, כי לדעתי זו דווקא עליה באיכות החיים - אבל זה ענין של טעם אישי), וזה בסדר - כל אחד והשיקול האישי שלו. אני גרה היום בבית שלנו, שהוא בלשון המעטה, גדול מאוד, הוא יפה (לטעמנו) והכי הכי אני אוהבת את הגינה שלנו. בלי להניד עפעף הייתי מוכרת היום את הבית ועוברת לאיזור יותר כפרי עם יותר אדמה (ובשכירות), למרות כל ההשקעה שעשינו כאן. כי בעיני, בית זה רק 4 קירות (נכון שכייף שהם יפים אבל זה לא הכרחי) וזה לא שווה לשלם עליו משכנתא אדירה כזו כמו שאנחנו משלמים. דני, לעומת זאת, מתקשה מאוד לעזוב את המקום וחושב שהמאמץ של הוצאת אלפי שקלים בחודש עליו הוא שווה.

 

[מירי,]

בית אלו אכן רק קירות...

אני משערת שהרבה זוגות יקנאו בי אם יישמעו כמה אני משלמת משכנתא - זו גם הסיבה שאיני מחליפה לבית שעליו אני חולמת , זה חלק מסדר עדיפויות , כל אחד יחליט כמה בית גדול (ומ´זה בית גדול?) ובאיזו סביבה (וכו...) חשוב לו ועל מה הוא מוכן לוותר בשביל זה... וכמוך גם אני חושבת שקיבוץ זה עליה ברמת חיים (בעיקר באיכות החיים), אבל אני רואה את הדברים אחרת מבחינת הוצאות.... (בדקתי באזור שלנו הישוואנו יצא יותר יקר). אני פשוט נגד להנחיל לילדנו שהנה אבא\אמא נישארים אתכם בבית זה הכי חשוב ובכל מחיר....כי בעצם הכל שולי מול זה... גם אנחנו ההורים - כמו רצונו של שי (לאה) להתפתח בעבודה , או כמו דוגמה אחרת שנתתי על הורה שרוצה ללמוד או סתם ללכת לחוג....

 

[נעה גל]

רגע, איך הגעת למסקנה שהכי חשוב

זה אבא ואמא שנשארים בבית? שוב פספסתי משהו?

 

[מירי,]

אבא או אמא

גם מכאן וגם מהדיון ב"באופן טיבעי" , התשובות כאן הראו לי איך אפשר להדק את החגורה עוד ועוד כדי שההורה השני יישאר בבית , אז אם זה לא הכי חשוב - למה שההורה בבית לא יצא לעבוד ולו רק כדי להוסיף לרווחה הכלכלית? (ושוב אני מדברת על השוליים הקיצוניים).... ואם הבנתי מישהי לא נכון איתכן הסליחה!

 

[נעה גל]

את הדיון באופן טבעי הבנת נכון

אבל, לא למטרה זו הוא הובא (אמרתי את זה כאן לאורך הדיון נדמה לי ש-3 פעמים) - המטרה היתה להראות שיש מאיפה לקצץ כשרוצים - כמו, אם נחזור לשאלה המקורית של אמאנטלי, שמתלבטת לגבי ילד נוסף כשיש כל כך הרבה הוצאות על הילד הנוכחי. הוא לא הובא (ואם אני הבנתי נכון את הדיון כאן בפורום, למעט הודעה של ורד, זו גם לא היתה האופציה שדנו בה) בשביל להראות שאמא או אבא בבית זה הכי טוב לילדים (זה בדיון אחר

).

 

[vered4]

אם נחזור לשאלה המקורית

דנו הרבה בהיבט הכלכלי, כשיקול האם להביא עוד ילדים. כאשר מדובר בילד שני, לדעתי חשוב מאוד, למען הילד, לא להשאיר ילד כבן יחיד מבחירה. כאשר אנחנו התלבטנו לגבי מתי ילד שני, וראינו שבסדרי גודל של שנה +, לא יתחולל אצלינו שינוי משמעותי, מבחינה כלכלית. היה ברור שלא דוחים. כי ילד אחד לא היתה אופציה שהיינו בוחרים (והעדפנו שהשניים הראשונים יהיו יחסית קרובים בגיל). (נעה, לא הצלחתי להבין לגבי מה התייחסה, ההודעה שלי, שהתייחסת אליה.)

 

[נעה גל]

עזבי, זה לא חשוב

 

[בבה יגה]

יש רק בעיה אחת עם המגורים בקיבוץ

לא כל אחד יכול להכנס. בהכללה, אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך והשכלה נמוכה, ואלה בד"כ האנשים שמרוויחים את הסכומים שדובר כאן עליהם, לא יתקבלו בברכה בקיבוץ, גם לא כשוכרי דירה. מן הסתם הם גם יתקשו להשתלב מבחינה חברתית, וכפי שציינת בקיבוץ זה אחד הפרמטרים המשמעותיים לאיכות חיים. זה לא נעים לשמוע, אבל למיטב ידיעתי זה המצב - אנשים ממעמד בינוני+-, יכולים לעבור לקיבוץ כדי לחסוך ו/או לשפר את איכות החיים. לא אלה שבאמת נתונים בקושי כלכלי מתמשך.

 

[נעה גל]

אני לא יודעת אם הם לא מתקבלים

או שהם לא מנסים להתקבל מלכתחילה. יכול להיות שאת צודקת. בכל מקרה, הרעיון לחסוך כסף ע"י מגורים בקיבוץ מיועד, במקרה הזה, דווקא לנו, המעמד הבינוני+.

 

[nonana]

מירי ושוב אני חוזרת על זה

עוני הוא עניין יחסי. יש כאלו שחומרית אין להם הרבה אבל מרגישים הכי עשירים בעולם ולציטוט "אני יושבת בסלון על הספה המרוטה שקיבלנו מדודה שלי, מול השולחן שקיבלנו מעולים מרוסיה (!), שהחליף את השולחן שאספנו מהרחוב. על הרצפה פרוש שטיח שכבר יש בו חורים, ובספריית הגבס שבנינו כשעברנו לדירה, לפני חמש שנים, עדיין אין מדפים שאמרנו שנוסיף כשיהיה כסף. יש לנו גג (קצת דולף...) מעל לראש, ויש לנו אוכל גם אם אני חושבת פעמיים על כל מוצר בסופר. אין על מה לבכות. אבל הכי חשוב, אני יושבת על הספה המרוטה הזאת כשאני מניקה תינוק (חלב חינם 24 שעות ביממה) ומחבקת ילדה ומרגישה כמו האשה הכי עשירה בעולם". כמו שאמרתי- סידרי עדיפויות בחיים.

 

[מירי,]

כל הדוגמאות חומריות....

אני רוצה לשמוע את אותה אישה מרגישה הכי עשירה בעולם כשאין לה כמה שקלים לקנות לילדה תרופה או לטיפול שיניים של או של בן זוגה או של אחד הילדים, או שחלילה תהיה לה בעיה בשד שתחייב אותה לתרופה מאוד יקרה על מנת שתוכל להמשיך את תינוקה.... בריאות יקרה היא אחד הדברים הראשונים שעולים לי לראש (אני מוכנה להתאמץ ולחשוב על עוד...) הקירות ומה שיש בהם (לא האנשים) אני מסכימה איתך שולי... אבל לצערנו בחיים לא רק זה נקנה בכסף....

 

[nonana]

מירי שלא תביני אותי לא נכון

אם באופן שאין שום אפשרות אחרת (בגלל מחלה וכו") אז אין ברירה. אבל בכללים- אם רוצים אז זה אפשרי. גם אני עד לפני כמה חודשים הרגשתי כמוך- והנה אחרי שיקולים מרובים, עשיתי את ההחלטה שלי. אין זה אומר שזה מתאים לכל אחד- אבל כן - זה כן - זה היה מתאים לכל ילד.

 

[nonana]

בכללים=בכללי

 

[מירי,]

לא לילד שלי.....

דודו היבהיר לנו כמה פעמים באופן חד משמעי שהוא רוצה ללכת לגן... בחופשת הלידה של בן הוא היה בן 2.2 , היצעתי לו שיישאר איתנו , הוא היה קטן מדי אולי אבל היסביר שהוא רוצה להיות בגן... כבר אז חושפות ארוכות (פסח קיץ...) הביאו אותו למצב רוח לא נעים (לו ולנו) וכאשר הוא חזר לגן - הילד פרח! יש ילדים שצריכים מעבר למה שהתא הביתי יכול לתת... (מאוד יכול להיות שזה גם תלוי בתגובות שלנו) לבן לעומת זאת אין בעיה הוא אוהב את הגן ואחרי חופשה שמח מאוד לחזור אליו , אבל אין לו בעיה שהחופשה תארך...

 

[לאה_מ]

אני לא חושבת שצריך להיות כל כך

"ממוקדי מטרה". יש הרבה מאד אינטרסים שונים, ולכולם יש מקום. הילדים הם לא השיקול היחיד, אבל הם ודאי משתלבים בכל השיקולים, מעצם קיומם. כך, למשל, הדוגמא שמירי הביאה לגבי רצון של ההורים להתפתח וללמוד. האם הורה שמשקיע שעות בלימודים (כמובן, על חשבון זמן שיכול היה להיות לו אם הילדים - מהרגע שהילדים נולדו, כל זמן הוא בהגדרה זמן כזה), פוגע בילדים בכך שהוא לא נמצא איתם, או אולי נותן להם דוגמא להגשמה עצמית? אולי הוא מעשיר את עולמו ובכך גם את עולמם? אני מניחה, שיש דברים שמקטינים את כמות הזמן שלנו עם הילדים, אבל בשורה התחתונה גם הילדים יוצאים נשכרים מהם. גם עבודה, אגב. זה לא רק כסף. בהחלט לא רק. מה עם סיפוק בעבודה? מה עם מתן דוגמא לילדים של הורה שהוא איש מקצוע טוב? שמוערך על ידי הסובבים אותו (גם) בשל מקצועיותו? שבמקצועו הוא (למשל) עוזר לזולת (או מגשים ערכים אחרים שאנו רוצים להנחיל לילדים)? אני עקרת בית גרועה מאד, אבל יועצת משפטית טובה. לדעתי, עדיף שילדי יראו אותי כך מאשר כך. אז בסופו של דבר, לדעתי, הכל הוא עניין של השיקלול שאנו עושים בין האינטרסים השונים. טובת הילד היא לא בהגדרה להיות כמה שיותר זמן עם ההורים. יש עוד שיקולים - גם לטובת הילד. השיקול הכלכלי הוא בהחלט שיקול, אבל נכון שמעבר למינימום מסויים, זה כבר מותרות. מה שלא מפחית מחשיבותם של שיקולים אחרים. כל עוד הדברים האלה נעשים בשים לב, ולא מתוך אינרציה, אני חושבת שכל משפחה צריכה לתת לכך את הדעת ולהגיע לאיזון שמתאים לה.

 

[נעה גל]

אני חושבת שהמסר צריך להיות רחב

יותר. ללא קשר למה ההורים מחליטים שהם עושים (אם הם הולכים על קריירה או נשארים בבית), המסר צריך להיות (לדעתי) "אבא ואמא עושים מה שטוב לי אבל גם מה שטוב להם". נראה לי לא נכון להשאר בבית לטובת הילדים אם ההורים סובלים מזה, או לחילופין לצאת מהבית לעבודה בנסיון להוות מודל תוך כדי קיטורים ואי הנאה ממה שעושים.

 

[nonana]

../images/Emo45.gif

מה שנכון- נכון