כתבתי פה פעם על ערפדים מזרח אסיאתים
מקור אגדות הערפדים אינו דוקא בטרנסילבניה, אלא במזרח הרחוק: טיבט, סין והודו, אולי אפילו רחוק יותר: אוסטרליה. האגדות התפשטו בעזרת הסוחרים שנדדו על דרך המשי מהמזרח אל הבלקנים והרי הקרפטים, טרנסילבניה והונגריה. האגדות היו נפוצות יותר בטרנסילבניה ואצל העמים הסלאבים, מן הסתם בגלל שבטי הצוענים בעלי האמונות התפלות שחיו במקומות אלה. איך נוצרו אגדות אלו מלכתחילה? אולי יש לכך קשר לתרבות עצמה, למיתולוגיה ולאלים. בעבר נתפס הדם כמרכז הכוח בגוף, כנפש או נשמת האדם. לוחמים שתו את דמם של אויביהם בכדי לקבל אליהם את כוחם וחכמתם. הדם גם סימל קשר הדוק בין אנשים, ועצם הנתינה ממנו לאדם אחר הפכה אותו לחלק ממך (ברית דמים). זו כנראה הסיבה להווצרותן של אגדות אלה מלכתחילה: פחדו של האדם לאבד את כוחו ואת חכמתו, או לחלוק את נשמתו עם השטן. במיתולוגיה האצטקית, הסיווטטאו היה סוג של ערפד שנוצר כאשר בן-אצילים נפטר בזמן לידתו. במיתולוגיה האבוריג'ינית האוסטרלית, היארה-מה-יא-הו היה ערפד קטן ומרושע, עם מוצצי-דם על אצבעותיו, שארב בעצי-תאנה. בפולקלור המלזי, הפננגלן היה ערפד שראשו יכול להיפרד מגופו, כשקרביו מיטלטלים מבסיס צווארו. הפונטיאנק הייתה ערפדית נקבה שמצצה את דמם של תינוקות שזה עתה נולדו ולפעמים של ילדיהן הצעירים של אמהות הרות. בפולקלור הפיליפיני, המננגל הייתה ערפדית נקבה שכל חלק גופה העליון יכל להיפרד מגופה התחתון, ושיכלה לעוף בעזרת כנפיים. היא מצצה את דם עובריה. האסוואנג נחשבה לבעלת יופי מהמם ביום, ובלילה הפכה ליצור מבעית. היא חיה בבית, יכלה להינשא וללדת ילדים, והייתה אישה רגילה למראית עין בזמן היום. בבולגריה היה לערפד רק נחיר אחד והוא ישן עם עינו השמאלית פקוחה ועם אגודליו שלובים זה בזה. הוא גם נחשב האחראי למגפות בקר. יאשה – יפן - עטלף מוצץ דם מהמיתולוגיה היפנית. צ'יאנג שי – סין - לפי האגדה, נוצרים הצ'יאנג שי במקרה בו חתול קופץ מעל גופת מת. אם הצ'יאנג שי עובר ליד ערמת אורז, נאסר עליו להמשיך עד שיספור את כמות הגרגרים. באובן סית – סקוטלנד - ידועות כנשים הלבנות מן ההרים. הן היו מזמינות גברים לרקוד איתן כדי לשתות את דמם. ניתן להרגן בעזרת ברזל קר. לאמיה – יוון - חציה אשה וחציה נחש, אך יודעת לשנות את צורתה לדמות אשה אנושית כדי למשוך אליה טרף. מסופר במיתולוגיה היוונית על כך שהרה, בקנאתה, הפכה את לאמיה הנסיכה ליצור לא אנושי עקב קנאתה על אהבתה לזאוס. באיטאל – הודו - חצי אדם וחצי עטלף, תלוי במהופך וגבהו כחצי מטר. יארה-מה-יא-הו - ערפד בגרסתו האבוריג'ינית, שתואר כאיש קטן ואדום ללא שיניים ובעל אצבעות הדומות לאלה של התמנון. היה בולע את קרבנותיו בשלמותם. אגדה זו הומצאה, כנראה, במטרה להפחיד ילדים קטנים שרצו להסתובב רחוק משבטם. סטריגויל - רומניה - הסטריגויל דומה לערפד המוכר לנו, אך הוא תוקף בלהקות. בכדי להרגו יש למלא את פיו בשום. באגדות במורביה נהגו הערפדים להשליך את תכריכיהם ולתקוף את קורבנותיהם בעירום. המסורת הרומאית בבלקן גרסה כי אבטיחים ודלעות עלולים להיהפך לערפדים. באיים הקאריביים, ערפדים הידועים בשמות סוקויאנט בטרינידד וטובגו, אול' היג בג'מייקה ולוגארו בגרנדה, לובשים צורת אישה זקנה ביום, ובלילה משילים את עורם כדי להפוך לכדורי אש מעופפים התרים אחר דם. הם ידועים לשמצה בתור אובססיביים כפייתיים, וניתן להרחיקם על ידי פיזור מלח או אורז במפתני דלתות, בצמתי-דרכים ועל יד מיטות. הערפד אז היה חש מאולץ להרים כל גרגר וגרגר. ניתן היה להורגם על ידי מריחת מלח על גבי עורם שהושל. המלח היה שורף אותם למוות כשעטו מחדש את העור טרם הזריחה. בהודו (במיוחד במדינה הדרומית קרלה) ערפדים (הידועים כ-יאקשיס) היו נשים יפהפיות שפיתו גברים על מנת להרוג או לאכול אותם. נאמר כי הם סולדים מחפצים מברזל, כמו גם מסמלים דתיים שונים, וניתן להורגם על ידי החדרת מסמר מברזל אל תוך ראשם. ניתן גם לכולאם בתוך עצים באמצעות חפצים מבורכים. הודו היא גם ביתו של הוטאלה, ערפד רפאים אשר יכול לעזוב גופו הפונדקאי על מנת לאכול. מקורות בעברית:
http://www.sf-f.org.il/story_151 http://he.wikipedia.org/wiki/ערפד מידע על הערפד המזרח אסיאתי פונטיאק באנגלית.
http://www.castleofspirits.com/pontianak.html מידע באנגלית על הערפד הסיני: ג'אינג שי (זה השם שלו בסינית לערפד) אגב גם בתרבות אירלנד השם "שיי" מציין ישויות לא אנושיות.
http://en.wikipedia.org/wiki/Jiang_Shi מקווה שעזרתי קצת בהצלחה
