אתה מנסה לשחק איתי בסמנטיקה
ולא ברור לי למה. האם קשה לך להודות שאתה טועה?
אבל יודע מה - בסדר. אינך בדיכאון. אתה עצוב עצב עמוק ופנימי. התנצלותי העמוקה על ההבדל העצום בין השניים. אכתוב מחדש את כל הודעתי - כשאני מחליף את המילה "דיכאון" במילה "עצב עמוק ופנימי". אשמח לתגובה רצינית יותר מ"אני לא בדיכאון, אני עצוב עצב עמוק ופנימי".
בבקשה:
מצטער, חברים לא עובדים ככה.
למעשה - בדיוק להיפך. אם אתה נמצא במצב מסויים וכל הזמן מתלונן שוב ושוב לגביו, לא רק שהחברים שלך לא יעזרו לך - סביר להניח שהם כבר יתעצבנו עליך, או גרוע יותר, יעזבו אותך.
בסה"כ, תחשוב גם עליהם. התהליך שהם עוברים הוא כזה - הם חברים שלך, ולכן כשאתה עצוב עצב עמוק ופנימי עצוב להם. כשאתה עצוב עצב עמוק ופנימי שוב ושוב - בדיוק מאותה הבעיה בלי שאתה פותר אותה, הם מתחילים כבר לכעוס ולא להבין למה אתה לא עושה עם זה כלום. כשאתה ממשיך עם זה - הם כבר מגיעים להפנמה והשלמה שאתה לא טוב להם מבחינה רגשית כי אתה גורם להם להיות כל הזמן עצובים עצב עמוק ופנימי או גורם להם לכעס כל הזמן.
חברים הם לא פונקציית הרגשה טובה כבקשתך. חברים הם בני אדם - שיש להתחשב בהם. תחשוב שמה שבעצם אתה עושה - זה להזניח את הטיפול בעצמך, להשאיר את המצב שלך כמצב רע ולהמשיך להיות במצברוח - ולצפות שהחברים שלך "יתקנו את זה" ויגרמו לך להרגיש טוב, בלי שתעשה כלום בעצמך. זה זלזול בחברים שלך, ויותר מכך - זאת פגיעה בהם.
פלא שבכל השרשור שבו אתה "משתף חברים" - אף חבר אחד לא הגיב בצורה נחמדה או לפחות חביבה?
