האמנם:"מעט אנשים עם מוטיבציה גדולה יכולים להגיע להישגים"
האם כדי לא להדיח בגין אלימות קשה חוזרת ונשנית יש צורך במוטיבציה?
האם כדי לא לשאול את לינור עם הדחתה בעד מי היא קוראת להצביע נדרשת מוטיבציה גדולה?
האם לעצור הצבעה נדרשית מוטיבציה?
האם עריכה מגמתית שנותנת במה לתכנים קיצוניים ושנויים במחלוקת (הבאת חברי כת יורופובסקי האלימים והצגת סרט התעמולה שלהם; מתן לגיטימציה לתקציבים ותפריטים נפרדים בגלל "אידאולוגיה" קיצונית שאינה אלא כפיה, אלימות ואישיות בעייתית בתחפושת) נדרשת מוטיבציה גדולה?
האם שינוי כללי המשחק ו"הזזת השערים" אחר תחילת המשחק לצורך הבאת בני משפחה של משתתפת אחת דווקא - תוך איתות וסימון מפורשים ליתר הדיירים, חינו של מי יקר עד מאוד בעיני נסייני מעבדת העכברים האנושית - מחייב מוטיבציה?
האם דבריה המופרשים של הזוכה אודות העדפת הפקת התוכנית ("הם רצו שאני אנצח") דורשים מוטיבציה כל-כך גדולה?
שוב, אפסיק כאן. ראשית, כדי לא לשעמם ולחזור על עצמי. שנית, מפני שנדמה לי שהרעיון מובן ושלישית משום שהישג שהושג שלא ביושר ושלא לפי כללי המשחק ודאי שאינו "הישג גדול" ומי שהביאו לאותו "הישג" עשו כן מטעמים חומריים המשרתים אותם ואת האינטרסים שלהם בטווח הארוך, תוך גרימת "הישג" לכל הצדדים, כולל אלדד ה"מפסיד" במובן הצר והמיידי אך המרוויח הגדול (כפי שהדגמתי קודם) בטווח הארוך.