עדיין, אתה מתמקד בשאלת הכלכלית הידועה ...
של פיקוח על ביקוש מול פיקוח על היצע. למשל, אם רוצים למנוע או לאסור על שירותי מין, צריכת סמים וכו' האם נכון לאסור על ההיצע (עיסוק בזנות; השמדת שדות אופיום אפילו במדינות זרות וכו') או על הביקוש (לתפוס ולהעניש צרכני שירותי מין, העלאת מחירי סיגריות, אלכוהול וכו').
בקליפת אגוז, טענתי היא, איסור על היצע במדינה אחת אולי מצמצם את הצריכה כטענתך (אל עובדותיה אתייחס מיד בפסקה הבאה) אך בו זמנית
מגדיל את סבל האווזים שעדיין מפוטמים בתנאים אכזריים יותר, ומפוקחים פחות.
באשר לעובדות, אין לי נתונים על גידול או פיטום אווזים בחתך מדינתי כפונקציה של GDP או מדדי רווחה השוואתיים אחרים. אגב,
קינואה ואספרגוס שיקרים במערב נחשבו לפני הטרנד הצמחוני כמאכל עממי וזול שהיווה מרכיב מרכזי בדיטאה של עניי חבל ההר בבולביה ופרו. גם בישראל, כאשר כבד אווז היה אופנתי יותר הוא שווק בשיפודיות ולאו דווקא במסעדות שף. הייתי מסתכנת בניחוש שגם עתה הצריכה הלא-נמוכה מתרכזת בעיקר
בשוק שצרכניו אינם בעלי מודעות כשם ששפים מובלים (חיים כהן ואחרים) מקפידים עתה, שלא כבעבר, שלא להכניס למטבחם.
בענייןן הצרפתי אתה מפתיע אותי. בעבר ניסו מדינות שונות ב-E.U. להגביל היבטים שונים הקשורים ל-.Fois gras כזכור, צרפת נעמדה על רגליה האחוריות והצליחה לכפות על כל אירופה שלא להעז ולהתקרב לגעת בסמל תרבותי-קולינארי שקשור לערכים צרפתיים בעלי היסטוריה ומסורת ארוכה.
לסיכום, למרות שהנושא באמת חשוב והדיון מעניין ונחוץ, אני ממש עצבנית שגב' גלבוע הצליחה לכפות, גם עלי, באלימות ותוקפנות, שיח שההסתרות מאוחריו משמשת לה מסווה ומסתור לדחפים אלימים, אישות מסוכסכת ובעייתית וצורך להפגין שליטה אף באלימות וחוסר אנושיות.