אני אנוס גאה!!!!!

אני אנוס גאה!!!!!

לפעמים יש תחושה בפורום הזה, כאילו מי שהוא אנוס הוא צריך להרגיש פחות טוב
ממי שאזר אומץ ויצא בשאלה.

אז אני רוצה לומר לכולם שאני אנוס גאה.

אני גאה בזה שלא הכאבתי להורים שלי.
גאה בזה שאני משתייך לחברה שאני לא מאמין בה.
גאה בזה שאני לא גורם לשינוי קיצוני לילדות שלי.

אני יודע שאני משלם מחיר.

אני משלם מחיר בתחושת הסיפוק שלי,
שאני לא מסופק,
שאני חי חיים כפולים,
שאני לא מוערך מספיק אצל חברי החרדים,
שאני לומד 'בכולל' טקסטים מופרכים.

אני אפילו קצת חושב שההישארות במקום נובעת מפחד משינויים.

אבל עם כל זאת אני שלם עם האניסות שלי,
כי בחרתי בחיים שלא מושלמים בעבורי
אבל שמרתי על חיי המשפחה שלי,
שמרתי על כבוד הסביבה שלי,
וכי חיים טובים באמת יהיו לי אם אדע לחיות נכון, ולא אם אעשה דברים מסויימים.

אי אפשר להוכיח את זה אבל לדעתי אושר אפשר להשיג בכל מקום
ולא צריך להוריד את הכיפה בשביל זה.
 

ריידנער

New member
הפוך על הפוך על הפוך

גרמת לי לחייך.

מאד מעניין מה שאתה אומר.

אגב, גאוה זו עוד דרך להתמודד עם הדיסוננס ההרסני שנכפה עלינו. בהחלט דרך טובה ומעניינת. גם אם לדעתי היא זמנית. אבל היי זמני זה בהחלט משהו עצום.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
מעורר קנאה :-\ .

אני רואה את זה קצת אחרת.
בסופו של דבר זה הכל עניין של תודעה.

ברשותך, אני אתפלסף קצת בדבריך: חיים טובים באמת יהיו לך אם תדע לחיות נכון, והיינו הך אם תעשה דברים מסויימים נכון.
הרי כל החיים זה שרשרת רציפה של אירועים וסיטואציות שבכל אחד מהם אנו מתמודדים בנפרד לשם השגת המטרה הסופית.

אם מטרתך היא להיות "אנוס גאה" כלשונך (בלית ברירה כמובן), וזהו הדימוי העצמי שלך, ובנוסף הינך מקבל משמעת עצמית לכך ע"י ההורים שלך והילדות שלך, אז לפי הפסיכולוגיה אתה אמור לחוש סיפוק והגשמה עצמית בכל פעם שאתה עומד וממשיך בדרכך מול סיטואציה מפתה כזו או אחרת.

אהה, החיים הטובים, באמת מעורר קנאה
.

גם אם תיפול , זאת אומרת התרשלת ועלו עליך (נשרפת בלשון הביטחונית. (פדיחות אגב), אז תמשיך מאיפה שנפלת, כלומר, הגיע הזמן לצאת בשאלה וליצור דימוי עצמי אחר, אולי כמו מני פיליפ, או שאולי כמו אייל קיציס, או שאולי בכלל כמו ראמי חמדאללה.

צום קל למי שאנוס לצום !
 
ברור שבמידה מסויימת אני עובד על עצמי

וברור שאני חושב שיש המון מינוסים בדרך החיים הזאת.

אבל אני לא אוהב את הגישה השלילית של הפורום כלפי האנוסים.

ההרגשה שלי כשאני קורא כאן בפורום,
שאלה שכבר יצאו בזים או מעודדים יציאה בשאלה.

סיפור אישי:
אני הפסקתי להאמין יחד עם עוד חבר.

הוא יצא בשאלה ואני נשארתי אנוס.

הוא פתח בקריירה ומאוד הצליח בה,
ואני נשארתי אברך ובלי סיפוק של מקצוע.

אני לא מקנא בחיים שלו לרגע.
ואני חושב שבמידה מסויימת הוא חי חיים בודדים מאוד.

אומנם הוא מרחם עלי על כך שאני לא נאמן לעצמי,
אבל אני מרחם עליו. על הבדידות שלו.

אני משוכנע שבכל דרך חיים שבחרנו לעצמינו,
יש מעלה ויש חיסרון.

יציאה בשאלה לא בהכרח פותרת בעיות ואולי היא אפילו פותחת בעיות חדשות.

זה בסדר לצאת בשאלה אבל זה לא בסדר כל הזמן להטיף ליציאה בשאלה.

ביציאה בשאלה יש הקרבה.
שנים קשות של הסתגלות.
פגיעה ענקית בחיי הסובבים אותך.

לפעמים זה לא נורא להישאר אנוס.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
אני דווקא איתך לגמרי

הוספתי שאני גם לא רואה את זה כאניסות.
לדוגמה, אי אפשר לומר שמי שרוצה לחיות אנוס לנשום. אלא זה הדבר הנכון שיעשה כל מי שחפץ בחיים.
אם אחד חפץ בשני דברים בו זמנית, אז הדבר שיותר בוער לו ינצח.

אם אתה בחרת להישאר בחברה החרדית על אף הרצון לעזוב, כנראה שיש לך רצונות יותר חזקים (ההורים, הילדות), והרצונות שלך זה אתה עצמך, ולכן אני גם חושב שאתה כן נאמן לעצמך, גם אם אתה לא נאמן לרצונות מקבילות שהיו יכולות להיות עצמיך.

כתבת שאתה אנוס כבר 15 שנה.
אין לך בנים אז אני לא אשאל אותך על ברית מילה. אבל נורא מעניין אותי איך מתמודד אנוס עם מצוות עשה, ובפרט מצוות תמידיות, כלומר מי שנוס להניח תפילין כל יום, לקדש על היין כל שבת, מי שאנוסה להדליק נרות כל ערב שבת וכדומה.
מה הן המחשבות שעוברות בראש ברגעים אלו כל פעם מחדש?
איך מתמודדים עם זה?

<אולי קיווע שטיסל יגיד לי>
 
קודם כל יש לי בן אחד קטן

אחרי כמה בנות (לא אכתוב כמה כדי שלא יזהו אותי).

הברית לא הפריעה לי בכלל,
בגלל שאני יודע שגם אם הייתי חילוני, יש סיכוי גבוה שהייתי נכנע ללחץ החברתי.

חברי החוזר בשאלה, שלא חשוד בעיני על 'חילוניותו',
טוען שקיים לחץ חברתי גם בציבור החילוני.

ילד ערל לא ירגיש טוב בחברה.

אני לא מקיים (כיום) מצוות תמידיות. בטח לא באופן תדיר.
אבל תקופה ארוכה הייתי עושה את זה.
מתרגלים להכול.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
וואו, סוף סוף, כמה חיכיתי שמישהו

יתייחס לנושא הפרקטי שמציק לי לאחרונה

מה הכוונה מתרגלים?
הרי אדם שמאמין שהוא חייב לעשות קידוש, גם אם הראש שלו נמצא אי שם בג'ונגלים בהודו או בסוואנה באפריקה, או שהוא מהרהר על האמזונאס והאמזונות, אין לו שום בעיה עם זה (מבחינו יש לו דווקא בעיה עם הראש שלו). אבל אחד שעבורו המעשה כשלעצמו מיותר, מיד אמור להתעורר בו התנגשות רגשית. וזה כל פעם מחדש, זה לא כמו כיפה שממוקמת על שם על הראש, זה בתוך הראש והחיים.
אתה רוצה לומר לי שכל פעם היית אומר לעצמך: טוב נו, אין לי ברירה אני מוכרח... ההורים, הילדות... יאללה נעשה קידוש.
או שאולי אפילו כבר הפנמת את זה לתת מודע.
שמישהו יבהיר/יעזור לי (זקוק למדריך חתנים לאנוסים).
אני מבין שהנושא הזה הוא מן המובילים כאן ובטח כבר נידונה ונדושה כאן, וניסיתי
לחפור ולחפש בארכיון אבל לא הצלחתי למצוא שרשור שידבר על מה שמציק לי צפציפית. גם יש כאן הרבה חדשים אז אולי כדאי שנחזור על הנושא כולו.

על הדרך, תוכל להרחיב מעט, אם אפשר, מה הסטטוס בו אתה נמצא כיום, ואיך הגעת לאן שהגעת, דהיינו המצב בו אתה לא מקיים מצוות תדירויות כמו הנ"ל ובלי שזה יפגע לכאורה בחינוך התורני של הילדות שלך ושל הילד שלך בעתיד.

נ.ב. אתה לא חייב לענות על השאלה האחרונה אם זה יחשוף את זהותך.
למעשה אתה לא חייב לענות על כלום אבל... בבקשה :'(
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
בחיאת, תקרא שוב מתחילת השרשור

 
תקרא הודעות ישנות

לפני כשבועיים בשרשור של חלושעס "שאלה \ נושא לדיון" כתבתי לך שעם עצם הטקסים כמו קידוש אין כ"כ בעיה, ואוסיף להבהיר: שכמו שהזכרת למעלה שאדם יכול לרחף במחשבתו על נהר האמאזונס ותוך כדי להוציא בפיו את מילות הקידוש - כך אפשר להגות בפה טקסט כלשהו שאינך מאמין שהוא אמיתי. וכמו שאין לך בעיה לקרוא את סיפורי בראשית ברא אלוהים אף שאיננו מאמינים בזה אלא שבני אדם בראו את אלוהים.

הבעיה היא אכן בדברים כגון לאכול לפני קידוש או באיזה צום שלא בא לך לצום בו, כשאתה משתוקק לאכול לחם טוב בפסח ולא את המצות או כשבא לך כוס קפה אחרי ארוחה בשרית טובה, ועוד.

ברית זו לא כ"כ בעיה כי יש רופאים שטוענים שזה בריא.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
כבר קיבלתי תשובה מגבעת העורלות

ברור שהדברים שהזכרת הם סבל, אך אני מדבר על סבל שנובע מלעשות דברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב.
תאר לך שאתה אנוס לדקלם מול קהל מדי שבוע את הפסוק "בראשית ברא אלוהים וגו'" בעוד שאתה מאמין שהאדם ברא את אלוהים, זה סבל נוראי.

יש גם רופאים שטוענים שברית מילה זה לא בריא, רוב העולם חי היום די מבסוט עם העורלה. אני לא רואה כל סיבה לאדם אתאיסט לקיים את המצווה אם לא המציאות החברתית כפי שהסביר.
 
תגובה

כעת סיימתי את השרשור של גבעת העורלות. אין מילים לתאר את העוצמה האדירה בשיר. גם ניתחת את זה שם בצורה חדה ויפה.

ועל זה שאני אכן לפעמים עומד מול קהל ומדקלם בראשית ברא אלוהים ועוד פסוקים (בממוצע זה קורה פעם בשנה ולא פעם בשבוע) - לפעמים אני נהנה מהקריאה הזו כי תוך כדי קריאה אני מגלה כל מיני רבדים בדברים הנאמרים, ואח"כ אני מנתח את כוונת הכותב איזו אמונה הוא רצה להחדיר ואיזה מיתוס לשלול, ומזה לומדים על היווצרות הדת. לפעמים אני משתעשע במחשבה - לו היו השומעים יודעים מה אני באמת חושב על הטקסט שאני משמיע באזניהם, אז..... עדיף לא להמשיך.
 

הלנצח

New member
אל תהיה כבד

תיקח את הקידוש בכיף.
אם כבר אני לעתים צריך להעלים את החיוך.
אני ממש לא סובל.
 
ה

ההוא ארמאה

Guest
אוי הלנצח הלנצח, זאת השאלה

האמת, אני אנוס כבר כמה שנים ואף פעם לא חשבתי על זה כך, גרמת לי לצחוק.
אני בטוח שבפעם הבאה שאצטרך לברך ברכה בפני כאלו שעונים אמן, אני אחייך.
ננסה, נראה איך זה עובד.

(למעשה יוצא שגם אני מאלו שעונים אמן
)
 

הלנצח

New member
העיקר שגרמתי לך לצחוק

כירושלמי הית צריך לחשוב על זה לבד...
 
לכמה זמן?

גם אני יכול להיות גאה בכך שלא הכאבתי למשפחה בזה שלא יצאתי, אמנם לא גאה בזה שאני נאלץ להשתייך לחברה שאני לא מאמין בה.
אך אני שואל את עצמי האם הגאוה הזאת תוכל להימשך לאורך זמן? ונדמה לי שהמחיר שאני משלם ידרוש תגמול הולם, ואז (מתי? לא יודע) אצטרך לעשות צעדים שידרשו תבונה רבה כיצד להמשיך להיות גאה במה שאני עושה. כמדומני שגם אצלך ואולי אצל עוד כמותנו ישנן מחשבות בכיוון זה.
 
כל אחד מתגאה במשהו אחר


אני אספר לך סיפור אמיתי. אני אנסה לצנזר כי יש כמה נקודות עדינות.
טוב כשאישה יולדת בחדר לידה הרופאים עוזרים לה בכך שמרחיבים את פתח היציאה של התינוק בניתוח קטן.
הכרתי אישה שסיפרה לכל העולם ואישתו שהיא ילדה ללא צורך בניתוח הזה. במילים אחרות: הגאבה שלה היה שהפתח יציאה של התינוק גמיש...
ואני מקווה שגבעת חול לא תצנזר את הקטע הזה
 
למעלה