אני מרגישה גועל
מכך שההוצאה להורג צולמה ותשודר בקרוב (באופן רשמי בטלויזיה או באופן מחתרתי באינטרנט, אבל תשודר). שמחה היא לא בדיוק מה שאני מרגישה לגבי ההוצאה להורג, זה לא נעים לחשוב על זה וזה לא משהו שהייתי רוצה לעשות בעצמי (גם אם רצח העם שלו היה מכוון כלפי העם שלי לא הייתי רוצה להיות זו שמוציאה אותו להורג) אבל זה לא מפריע לי. מדובר באדם שראוי למוות, לא בתור נקמה אלא כדי לחסל את הסיכוי שהוא יחזור אי פעם למעמדו. ואני אומרת את זה בגלל הפשעים נגד האנושות שהוא ביצע, ובלי שום קשר לנפט. הרצון של אנשים לצפות בהוצאה להורג כלשהי מגעיל אותי. ואני בטוחה שגם אם הרצח של תאיר ראדה היה מצולם מדינה שלמה היתה צופה בו, נהנית מהזעזוע של סרט אימה אותנטי.