נו באמת, נו באמת!
אני לא מסכים כמעט עם שום פיפס מההודעה שלך, אבל רק אציין את הקטע חסר ההגיון הזה: "ההגדרה הכי מעצבנת זה "שילוב של רוק ומוסיקה קלאסית" בתור מישהו שיכול לשמוע ברצף את אריק קלפטון, ישר אח"כ אופרה של ורדי, ואח"כ משהו של ג'וני רוטן והפיסטולס ולסיים בבטהובן ולהנות מכל ה4 באותה מידה קשה לי ההגדרה הזאת... מי שמגדיר פרוג כקשור באופן כלשהו למוסיקה קלאסית, כנראה שלא שמע מעולם יצירה קלאסית ברצינות. התזמור, התחכום, הדיוק וכל הנלווה מכך שיש בכל היצירות של יס, קאמל והאחים שולמן ביחד, לא יכולים לדגדג אפילו במעט מהבחינה הזאת סימפוניה אחת של בטהובן, אופרה של ואגנר או קונצ'רטו של באך... " שים לב להגיון העקום - תחילה אתה תוקף את ההגדרה של רוק+קלאסי, ואח"כ אתה אומר שהפרוג עשה בדיוק את השילוב הזה - אבל גרוע. אז פשוט תגיד מלכתחילה שאתה לא אוהב את הסגנון (אלא רק שיירים שלו וכל מיני יוצאים מן הכלל). אם אני אכנס עכשיו לפורום ג'אז ואכתוב משהו בסגנון - "אני שונא אילתור, אילתור לא יכול לדגדג מה שקומפוזיציה יכולה לעשות, ובכלל ג'אז זו מוסיקה שגם אחותי בת ה12 (המקבילה הג'אזית לאיגי פופ) יכולה לעשות כמותו. אני לא מדבר על התקופה המוקדמת, אבל ג'אז אחרי שנות השישים נהיה מחורבן" וכו', וכו' וכו' - מה אני משיג בזה? זו לא ביקורת לגיטימית על ז'אנר, ובכלל, ביקורת על ז'אנר זה דבר עקר מבסיסו - אתה יכול לבקר יצירה, אפילו אמן, אבל ז'אנר? תקופה? נו באמת... ההודעה שלך פשוט מעידה על חוסר אהבה (ולדעתי גם חוסר הבנה ["מוסיקה משמימה ברובה חסרת כל אנרגיה, עם תחכום ותזמור שעם כל הכבוד, גם איגי פופ (שלא נדבר על ג'ימי פייג') מסוגלים לעשות כמותו... "]) של הסגנון. אז בשביל מה טרחת? (תודה לשיר דויטש על הכותרת והמוטיב החוזר, למרות שלא ביקשתי רשות)