אנחנו והמערכת

אנחנו והמערכת

כולנו בסירה הזו מי יותר זמן ומי פחות. מתמודדים עם רופאים ואחיות,אדמינסטרטורים וניירת. מפתחים רגישות מובנת בגלל המצב והכאב המצטבר,אבל נאלצים גם לפתח עור של פיל כדי לא להפגע ממשוכות שמציבים לנו. אני מטופלת באחד המרכזים היותר ידועים בארץ. יש לי הצטברות של עוגמת נפש שלא לדבר על פאשלות שנעשו וכמובן שלא יודו בהם. תמיד יש את התחושה הבלתי נסבלת,שאנחנו חייבים ללכת איתם-עם הצוות-כמו על ביצים כי אחרת נקבל חזרה יחס פחות טוב,או יותר גרוע-עד תחושה שיזניחו יותר ולא אקבל טיפול ראוי דוקא! אולי מוקצן אבל שמעתי את זה כבר מכמה אנשים הפחד שיפגעו עוד יותר אם ירימו ראש. יש הרבה שאלות שמנסים לשאול תוך כדי המעקב והטיפול,רצון להבין,רצון להביא התנסויות קודמות כדי שתהיה תמונה יותר שלמה, ולרוב התחושה היא שאתם (המטופלים),מה אתם כבר מבינים ומה אתם מבזבזים את זמני היקר. ומה עושים כשבאמת יש טענות על אופן טיפול,ונגד רופאים בכירים? אומרים,מדברים איתם? מעלים טענות כפשוטן-האם זה באמת יביא לשיפור או אולי לתיוג כנודניקים וליחס עוד יותר גרוע? מה עושים כשיושבים בהמתנה ב-US ושומעים סיפורי זוועה על תיפקוד של רופא מסויים מפי כמה בנות. מה עושים עם מידע כזה כשהן מפחדות מהצל של עצמן ואת כבר בחרדות שמא גם את תפלי אצלו. איך מתמודדים ודורשים את הטוב ביותר מבלי להכנס אחר כך לתחושה שעכשיו באמת נאכל אותה. ולא תמיד לעבור בית חולים היא התשובה האולטימטיבית כי זה קיים כמעט בכל מערכת. הם על האולימפוס ועד כמה אנחנו יכולים לנסות לטפס ולעמוד להם בגובה העיניים כמו שלמעשה מגיע לנו. מצטערת על מגילת הבוקר. אחרי יום של משברים ותקוה לשמוע מנסיונכם ועצתכם.
 

עמית@

New member
התחושה שאת מתארת היא תחושה קשה

ובשיא הכנות אני חייבת לומר לך שמעולם לא נתקלתי בכך- נתקלתי בקצת אטימות שתמיד נראתה לי כמו חלק ממערכת- בקצת חוסר תיאום אולי- מעולם לא בתחושה שאסור לי לפצות פה להפך- אני תמיד חשתי שאני יכולה לדבר ולשאול ואפילו להציק לצוות המטפל- ולחפש לי את הרופא האחד שיעזור לי גם מחוץ ל"סטנדרטים" של מחלקה (פגישות רשמיות וכד´) במקרה שלך אני חושבת שלעבור בית חולים זו אוםציה סבירה- אני מניחה שכל אחד מוצא לו את המקום שבו הוא מרגיש בנוח (בשל כימיה ספציפית עם רופא/אחות/מערכת) או בשל תנאים אלו ואחרים נראה לי מאוד מאוד חשוב לא לוותר- לא לא לשאול- לא להרכין ראש ולקבל הכל כגזרה משמיים. כן- מדברים איתם- יש תחרות גדולה בין המחלקות וכל מחלקה חותרת לשיפור ולמשוב- לא תמיד המשוב הוא חיובי- את חיבת לשבת איתם (לקבוע פגישה עם ראש המחלקה או אם רופה שיכול לעזור) ולהעלות את התחושות הקשות- הרי את מטופלת וזו זכותך האלמנטרית) עמית
 

קייצית

New member
לשתף מניסיוני

אני גם הרגשתי הרבה זמן שלא מקשיבים לי, שאין לי כתובת לשאלות. פחדתי להיות נודניקית. אבל כשעצרתי לרגע, ראיתי שהרופא שלי שפישל איתי כמה פעמים (לא דברים קרירטיים אבל בכל זאת...) הוא עמוס, לחוץ עובד בטירוף, תוך כדי משהו אחד עושה עוד המון דברים ומה אני יכולה בעצם כבר לצפות ממנו ? לפחות הוא יודע להתייחס והוא בן-אדם אז יותר קל לסלוח לו. הצוות מסביב גם לא משהו - אבל אני בחרתי במרכז הזה משיקולים שלי, אני תמיד יכולה לפנות למרכז אחר. בכלל יש תמיד שתי גישות האחת לנסות לשפר מבפנים, ואז מה שכתבה קודמתי נכון צריך לשבת לדבר בכנות ולא לפחד מהתגובה, יש באמת תחרות גדולה מאוד בין המרכזים השונים, ויש להם עניין לשפר ולא להפסיד קליינטים - הדרך הנכונה לשיחות מעין אלה לדעתי היא להסביר את הביקורת מתוך מצוקה ולא על ידי הטחת האשמות. הגישה השנייה היא פשוט לעבור למרכז אחר ושוב נכון כל כך שהכימיה מאוד מאוד חשובה כאן לפחות עם אחד מאנשי הצוות. רופאים לא אוהבים יותר מדי להסביר, אפילו הטובים שבהם. אפשר גם לשלב בתוך הטפול הרגיל גם כמה פגישות פרטיות עם הרופא המטפל, וכך לזכות ביותר זמן. אני גיליתי את האינטרנט, כמעט כל נושא שעלה בטיפול שלי מצאתי מאמרים באינטרנט שהיו מובנים לי ועזרו להשלים את התמונה. זהו מקוה שלא בלבלתי עם יותר מדי גיבובי מחשבות ועצות.
 

נעמה2

New member
לא לפחד לדבר

המערכת הרפואית לוקה בכמה בעיות לא פשוטות כשמדובר ביחס כלפי המטופלים. לפעמים זו בעיה של שחיקה בעבודה, לפעמים לחץ היסטרי ועומס עבודה, לפעמים תפיסות מיושנות ("אני הרופא מבין, ואתם המטופלים תקבלו את דברי"), ולפעמים סתם חוסר רגישות ואמפתיה - ולרוב, שילוב בין הגורמים האלו (ועוד אחרים). זו כמובן הכללה גסה, ויש המון, אבל המון, יוצאים מהכלל. רופאים ואחיות רגישים, מתחשבים, משתפים. צריך רק למצוא אותם. והיום, כשהתחרות בין בתי החולים (במיוחד בתחום הפוריות הריווחי)היא כל כך גדולה, וההבדלים העיקריים הם ביחס ובגישה (כי בתוצאות כולם דומים)לא צריך לוותר !!! זה הגוף שלך, וזה הטיפול שלך. לדעתי, יש בפנייך כמה אפשרויות : א. לנסות למצוא באותה מחלקה רופא שיש לך "כמיה" איתו, ואת מרגישה שתוכלי לתת בו אמון, ולהרגיש איתו נוח. ב. לפנות לנציב תלונות הציבור בבית החולים עם תלונה מפורטת - או למנהל המחלקה עם העתק לתלונות הציבור. אל תחששי. יש היום מודעות מאד גבוהה לנושא שביעות רצון מטופלים, וברוב המקומות סביר שיתייחסו במלוא הרצינות(ולא "יתנקמו" בכם או משהו כזה !!!) ג. לעבור מקום !!! תוכלי לקבל פה הרבה המלצות על מקומות שבהם לא תרגישי ככה. העיקר, לא להמשיך להיות במקום שרע לך בו. הטיפולים האלו מספיק קשים, גם בלי שתצטרכי לסבול את ההשפלה הזו ! בהצלחה !!!
 
../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif שאלה נוספת

בהתייחס לכמה נקודות שהעלתן-במקרה הספציפי מעורב כבר מנהל מחלקה ויש תחושת טיוח רצינית. השאלה שלי עכשיו היא בנוגע לזכויות מטופל לגישה לתיקו הרפואי. עד כה תמיד כשבקשתי את התיק הגענו למצב של ישיבה מול רופא שהתיק בידיו והוא מעלעל בו בתשובה לשאלותנו. אני רוצה את התיק אצלי,לשבת במחלקה ולקרוא אותו. האם אני זכאית לכך?
 

עמית@

New member
באיכילוב את מקבלת את התיק לידייך

בכל פעולה בכל מקום את זכאית לקבל את התיק לידייך לקריאה (אם את רוצה לצלם לעיתים זה כרוך בתשלום) אבל זכותך מבחינה חוקית לקבל את התיק לידיך
 

מיכל ק-ש

New member
בעילום שם יקרה,

נשמע לי הגיוני שתהיי זכאית לקבל את התיק הרפואי. זה התיק עם ההיסטוריה שלך ולא של אף אחד אחר. הרי אם תרצי לעבור לבי"ח אחר יתנו לך אותו נכון? באופן כללי - אני חושבת שתוכלי להשיג מבי"ח ורופאיו כל מה שתרצי, ברגע שתחליטי שרופאים הם לא אלוהים ותתייחסי אליהם בהתאם. אני בגישה שהרופאים חייבים לי. אני הקליינטית שלהם והם בסה"כ נותנים לי שירות. זו העבודה שלהם והם לא עושים לי טובה. בדיוק כמו שאני נותנת שירות בעבודתי שעבורה למדתי ועבדתי קשה מספיק. אני תמיד שואלת וחוקרת עד שאני מקבלת תשובות שמספקות אותי (מעדיפה לאסוף כאן מידע קודם ואז להראות ידע שמולו הם לא מעזים להתחמק עם תשובות חלקיות). לא מעניין אותי אם רופא מסתכל על השעון או מקבל שיחות טלפון. אני בלי תשובות מספקות לא יוצאת מהחדר. ודרך אגב - לא תמיד יש להם תשובות מספקות, פשוט כי הם לא יודעים הכל. אם יש לך תחושות כל כך קשות לגבי בי"ח בו את מטופלת, הייתי מציעה לך לעזוב. זה לא חייב להיות כך. אני מאוד מרוצה מבי"ח בו אני מטופלת. מיכל
 
וגמאני רציתי את התיק../images/Emo46.gif

כשעברתי מבית חולים אחד למשנהו, וכל מה שקיבלתי היה מכתב סיכום מעפן לחלוטין. אז לאחרונה חזרתי לאותו מקום מעפן ובמיקרה הגיע לידי התיק הרפואי שלי, ובמקרה גם הלכתי איתו הביתה בטיסה
איזה במקרה???. פשוט גנבתי אותו, אז בגלל זה אני בעילום שם. נו שוין, זה מה שמלמדים אותנו במדינה המיפגרת הזו
 

א י נ ס

New member
כל הכבוד לך בעילום, בחורה כארז

אנחנו צריכות לצעוק בים באויר וביבשה שמגיע לנו לראות את התיק. זה שלנו, זה כל החלומות והעצב והכאב שלנו בפנים. וכל מה שיותר נשים וגברים ידרשו את התיקים, כך זה ייכנס יותר טוב לראשים האטומים של צוותות הפוריות בכל הארץ כולה. ואני בכלל לא רוצה להיות בעילום שם בנושא הזה. מספיק שאני מסתתרת מאחורי שם המשתמש הזה. אנחנו צריכות לפחד? שיפחדו אלו ממרכזי הפוריות, שאנחנו נדיר את רגלינו מהמרכז שלהם, ואז יצמצמו להם את התקציבים, ואוי וויזמיר - יסגרו להם את היחידה. נראה אותם אז לנצל את החולשות שלנו. אני במרכז האשה בלין שבחיפה, את כל הUS (כולל מעקב זקיקים) עושים לי תמיד רופאים, ותמיד מומחי הפוריות. האחיות מעולות, לא פחות. אפילו המזכירות אנושיות ומבינות - מי צריך יותר מזה? וזה היה תהליך. הגיע רופא שפשוט הביא איתו צוות שנבחר בפינצטה, לא פחות. אם אבקש את התיק, אני בטוחה שאקבל אותו ביד, לצלום, לעיון. זו אני שם בתיק, זה החיים שלי מתועדים שם, לא? לפני שנים היה שם רופא, שאלוהים ישמור. הוא היה גבוה נורא והיה מסתובב כל הזמן עם גפרור בפה, ואיך הרגשנו לידו? כמו אסקופה נדרסת, והדיאגנוזות שלו? שחור או לבן, אין אמצע, אין איזורי ביניים. כל כך הייתי מרוגשת כשכתבתי את ההודעה הזו, שהידיים רעדו לי על המקלדת, בחייייייי.
 

א י נ ס

New member
../images/Emo97.gif../images/Emo97.gif../images/Emo97.gifהרגת אותי מצחוק

למה מוכרת ירקות? אני דווקא מסתדרת איתה יופי. מה, שמה זה קרה?
 
../images/Emo5.gif אהה אינס לאאאא,,,,,זה לא היה שם

"בואי מותק אצלנו תכנסי בהריון" מוכר לך???????? חבל שאי אפשר להעביר פה גם את המבטא
מה שבטוח, אם הייתי מטופלת שם, הייתי מעלימה גם אותה בנוסף לתיק
 

א י נ ס

New member
די. כואבת לי כבר הבטן מרוב צחוק....

תזהרי אבל עם שמות. מי שהבין, הבין. שלחתי לך מסר, תבדקי.
 
אם צחקת והתגלגלת את מכירה אותה בטוח

בגלל זה אני בעילום שם,,,,,נראה לי הם עוקבים אחרי, ואני משמיצה לא מעט ,חלק מהמקומות בהם טופלתי, ומשום מה נראה לי שזה חוזר אלי כמו בומרנג,,,,מה שבטוח, אני לא אני
אז מי אני בכלל
 

ארי5

New member
היא גדולה ../images/Emo6.gif

זה מזכיר לי סיפור שהיה עים אבא שלי יום אחד הוא שומע רעש מיתחת החלון - מיתברר שבדיוק מיתחת לאף מקימים לו תחנת אוטובוס עים כול המישתמע מכך -ניסה לדבר עים המהנדסים היתקשר לערייה . אגד. פקיד מעביר לפקיד. תישלח מיכתב . בקיצור שום כלום- נאדה מינהון להון המהנדסים גמרו את עבודת התיכנון והסימון לתחנה המיועדת ועזבו ת´מקום-בנתיים הוא לקח את כול הבלוקים(כניראה כך היו מסמנים פעם) ואת שאר הסימונים והעביר אותם בדיוק באותה צורה למרחק 100 מטר במורד הרחוב -לאחר שעה קלה הגיעו הבני דודים ובנו במקום החדש תחנה לתיפארת- הקיימת עד עצם היום הזה אם לא ? עד היום הוא היה ברומן מיתמשך עים התיק הזה
 
למעלה