בעילום שם בשל רגישות
New member
אנחנו והמערכת
כולנו בסירה הזו מי יותר זמן ומי פחות. מתמודדים עם רופאים ואחיות,אדמינסטרטורים וניירת. מפתחים רגישות מובנת בגלל המצב והכאב המצטבר,אבל נאלצים גם לפתח עור של פיל כדי לא להפגע ממשוכות שמציבים לנו. אני מטופלת באחד המרכזים היותר ידועים בארץ. יש לי הצטברות של עוגמת נפש שלא לדבר על פאשלות שנעשו וכמובן שלא יודו בהם. תמיד יש את התחושה הבלתי נסבלת,שאנחנו חייבים ללכת איתם-עם הצוות-כמו על ביצים כי אחרת נקבל חזרה יחס פחות טוב,או יותר גרוע-עד תחושה שיזניחו יותר ולא אקבל טיפול ראוי דוקא! אולי מוקצן אבל שמעתי את זה כבר מכמה אנשים הפחד שיפגעו עוד יותר אם ירימו ראש. יש הרבה שאלות שמנסים לשאול תוך כדי המעקב והטיפול,רצון להבין,רצון להביא התנסויות קודמות כדי שתהיה תמונה יותר שלמה, ולרוב התחושה היא שאתם (המטופלים),מה אתם כבר מבינים ומה אתם מבזבזים את זמני היקר. ומה עושים כשבאמת יש טענות על אופן טיפול,ונגד רופאים בכירים? אומרים,מדברים איתם? מעלים טענות כפשוטן-האם זה באמת יביא לשיפור או אולי לתיוג כנודניקים וליחס עוד יותר גרוע? מה עושים כשיושבים בהמתנה ב-US ושומעים סיפורי זוועה על תיפקוד של רופא מסויים מפי כמה בנות. מה עושים עם מידע כזה כשהן מפחדות מהצל של עצמן ואת כבר בחרדות שמא גם את תפלי אצלו. איך מתמודדים ודורשים את הטוב ביותר מבלי להכנס אחר כך לתחושה שעכשיו באמת נאכל אותה. ולא תמיד לעבור בית חולים היא התשובה האולטימטיבית כי זה קיים כמעט בכל מערכת. הם על האולימפוס ועד כמה אנחנו יכולים לנסות לטפס ולעמוד להם בגובה העיניים כמו שלמעשה מגיע לנו. מצטערת על מגילת הבוקר. אחרי יום של משברים ותקוה לשמוע מנסיונכם ועצתכם.
כולנו בסירה הזו מי יותר זמן ומי פחות. מתמודדים עם רופאים ואחיות,אדמינסטרטורים וניירת. מפתחים רגישות מובנת בגלל המצב והכאב המצטבר,אבל נאלצים גם לפתח עור של פיל כדי לא להפגע ממשוכות שמציבים לנו. אני מטופלת באחד המרכזים היותר ידועים בארץ. יש לי הצטברות של עוגמת נפש שלא לדבר על פאשלות שנעשו וכמובן שלא יודו בהם. תמיד יש את התחושה הבלתי נסבלת,שאנחנו חייבים ללכת איתם-עם הצוות-כמו על ביצים כי אחרת נקבל חזרה יחס פחות טוב,או יותר גרוע-עד תחושה שיזניחו יותר ולא אקבל טיפול ראוי דוקא! אולי מוקצן אבל שמעתי את זה כבר מכמה אנשים הפחד שיפגעו עוד יותר אם ירימו ראש. יש הרבה שאלות שמנסים לשאול תוך כדי המעקב והטיפול,רצון להבין,רצון להביא התנסויות קודמות כדי שתהיה תמונה יותר שלמה, ולרוב התחושה היא שאתם (המטופלים),מה אתם כבר מבינים ומה אתם מבזבזים את זמני היקר. ומה עושים כשבאמת יש טענות על אופן טיפול,ונגד רופאים בכירים? אומרים,מדברים איתם? מעלים טענות כפשוטן-האם זה באמת יביא לשיפור או אולי לתיוג כנודניקים וליחס עוד יותר גרוע? מה עושים כשיושבים בהמתנה ב-US ושומעים סיפורי זוועה על תיפקוד של רופא מסויים מפי כמה בנות. מה עושים עם מידע כזה כשהן מפחדות מהצל של עצמן ואת כבר בחרדות שמא גם את תפלי אצלו. איך מתמודדים ודורשים את הטוב ביותר מבלי להכנס אחר כך לתחושה שעכשיו באמת נאכל אותה. ולא תמיד לעבור בית חולים היא התשובה האולטימטיבית כי זה קיים כמעט בכל מערכת. הם על האולימפוס ועד כמה אנחנו יכולים לנסות לטפס ולעמוד להם בגובה העיניים כמו שלמעשה מגיע לנו. מצטערת על מגילת הבוקר. אחרי יום של משברים ותקוה לשמוע מנסיונכם ועצתכם.
