אמון בגורו/מאסטר

[יוסיפוס פלביוס]

תודה רבה על המילים הטובות

סוגיית "המורה האמיתי שבתוכי" היא נקודה מעניינת ועם זאת בעייתית עבורי. הגל מדבר על התפיסה הדיאלקטית של החברה. לחברה יש כיוון מסוים שאליו היא נעה (היא לא יודעת מהו), והיא מתפתחת כל הזמן עקב מהפכות שמתרחשות בה. לצורך ההמחשה, החברה הולכת ישר, עד שמגיע איזושהי אירוע מכונן מימין שגורם לפיצוץ. כתוצאה מהפיצוץ החברה משנה כיוון, ומתקנת עצמה לעבר המטרה. מתי ואיך מגיע הפיצוץ הזה? זוהי שאלה טובה, הגל מדבר פה על ה"יד הנעלמה", איזושהי דמות מיסתורית שמכוונת. למה אני מזכיר את הגל?משום שאני חש כי בנקודה הנוכחית אני נמצא בסוג הזה של הפיצוץ החברתי, רק שאצלי מדובר בפיצוץ אינדיבידואלי. ו"היד הנעלמה" במקרה שלי היא האינטראקציה שלי עם בת-הזוג שמאוד משפיעה על התפישה שלי לגבי עצמי. פה נכנס הרעיון של "המורה האמיתי שבתוכי", משום שעם יד על הלב, הוא מרגיש שהוא נמצא כרגע בתהליך של שינוי מהותי. זו הסיבה שאני פשוט לא יודע עד כמה אני יכול לסמוך עליו. זה הגיוני?

 

[אישה ממאדים]

ואם זה לא הגיוני? ../images/Emo8.gif

אבל אני חושבת שזה הגיוני מאוד. זה אחד הדברים היפים באהבה: זה יוצר את ה"פיצוצים האינדיבידואליים" האלה. כשמישהו יקר ומוערך מכניס לעולמך משהו חדש וזר, אתה יכול להתכחש, אתה יכול לנתק מגע, ואתה יכול לעבור שינוי בהשפעתו - וטרנספורמציה כזו היא דבר נפלא. נראה לי שהמצב הנוכחי מעמת אותך עם כל מיני נקודות בעצמך - בנוגע לאמון, בנוגע לשליטה, ואולי דברים נוספים שלא הבחנתי בהם - וזו הזדמנות נהדרת.

 

[אינקה]

אם לא תסמוך עליו, אז על מי?

על השכל? יש כאן (בעצם תמיד) יותר מידי נתונים שאינם שכליים ומעט מידי אינפורמציה שבאמת ניתן להחליט ממנה שכלית. משום כך החיים הם אומנות, לא אלגוריתם.

 

[ב י ש ו ף]

אתה אוגר ידע עד שאתה מגיע למסה

קריטית ואתה מתחיל להשתנות מבפנים כתוצאה מזה העולם משתנה כי אתה פשוט רואה אותו אחרת.

 

[שנטידווה]

האם יש לך כוח לקרוא?

אם כן, אני יכול להפנות אותך למאמר מעניין וחשוב (לדעתי) בנושא.

 

[יוסיפוס פלביוס]

כן, אשמח לקבל הפניה

 

[שנטידווה]

הפניה

זהו מאמר ארוך ולא פשוט. נסה לברור מתוכן העיניינים את מה שתרגיש או תחשוב שהוא רלוונטי לך, אלא אם כי אני חושב שכשלעצמו המאמר (אולי מוטב לומר סדרת מאמרים) מעניינים ביותר, משכילים ומחכימים. הקישור למאמר

 

[מיכל הלוי]

שאלת המורה או המדריך

מסתבר שבכל דרך רוחנית קיים הצורך במורה. לכן אם אינך מחפש דרך רוחנית אף מורה לא ימצא ואם הינך כן בדרך אין זה מן ההכרח שהמורה שמתאים לך מתאים גם לזוגתך. אם אתם רוצים דרך ביחד כדאי שתבררו ביחד מספר דרכים ומספר מורים ותחליטו

 

[יוסיפוס פלביוס]

נקודה טובה

והאמת היא כי עד כה לא חיפשתי דרך רוחנית. יחד עם זאת, הדינאמיקה עם בת-זוגתי העלתה שאלות מסוימות, תהיות מסוימות. אני לא מוצא את עצמי מסוגל לשלול לגמרי את דבריה, שכן באמת יש בהם משהו. אני שומע את מה שהיא אומרת ורואה את ההתפתחות שלה, וכן, זה מעלה אצלי שאלות לגבי עצמי. האם אני מוכן לשלב של חיפוש מורה וקבלתו? לא יודע. הבעיה היא שהדרך שהיא רוצה עבורנו, היא שאני אצטרף לדרך שלה. לא לחפש משהו אחר ביחד, אלא שאני אבוא אחריה, וזה קצת מפריע לי. יש בדרך הזו כל מיני דברים קטנים שאני לא מבין - ההיצמדות למדוט על גבי ה"אסאנה" (מן מרבד קטן שסופג את השאקטי (או משהו כזה)), כי אין אסאנה אז זו בעיה. הטקסיות של המדיטציה שחובה שתהיה עם נר, קטורת ופרח, כי אם לא יהיו את אלו החוויה תפגע. היא שרה בבוקר טקסט בשם "גורוגיטה" עם התמונה של הגורו מולה - אלו דברים שקשה לי לקבל משום שהם נראים לי כסותרים את כל ההוויה הרוחנית הזו. זה מרגיש לי כאלו יש קשר חזק מדי לדברים הגשמיים האלו, וזה לא צריך להיות ככה. כי בסופו של דבר אנחנו תלויים רק בעצמנו, ולכן הנוכחות של "האסאנה" לא חייבת להיות קריטית, אותו הדבר לגבי השילוש של נר, קטורת, פרח. עניין התמונה הוא אותו הדבר, כי אם יש גורו שחסדו מוענק לנו אז התמונה היא כבר לא רלוונטית. אני פשוט מרגיש כי ההתקשרויות הללו פשוט מחטיאות למטרה, ולכן יש לי סייגים מהדרך הזו. לכן אני משתף אתכם, שאולי על בסיס הידע שלכם תוכלו לענות לי על התהיות הללו.

 

[אישה ממאדים]

אוקיי

הצגת את השאלה:"האם אני מוכן לשלב של חיפוש מורה וקבלתו?". בוא נתחיל עם ה"חיפוש". מתוך כך תענה מעצמה שאלת ה"קבלה", שהיא היותר בעייתית בשבילך. אני חושבת שאתה צריך להלך בזהירות עכשיו. אני מבינה את ההסתייגויות שלך מהסגנון של הדרך הרוחנית שלה (עוד לא הגענו לתוכן, אבל גם סגנון זה משהו שיכול להעיד על התוכן). היא רוצה שתצטרף אליה; אתה מגלה התעניינות ברעיון של חיפוש רוחני, אבל לאו דווקא בדרך שלה. יש לך שני דברים שאתה עלול לאבד: את הקשר איתה, ואת החיפוש הרוחני שלך שנמצא בתחילתו. עם קצת זהירות, אתה גם יכול להרוויח המון משני הכיוונים. נראה לי שבשלב הזה חשוב שתהיה נאמן לעצמך, וגלוי כלפיה. אתה עובר עכשיו מהשלב של פתיחות בשבילה ולמענה - ניסיון להבין את האספקט הזה בחיים שלה - לחיפוש משל עצמך, ואתה צריך לשמור על זכותך לעצמאות כפי שהיא התעקשה על הדרך שלה למרות הרתיעה הראשונית שלך. אני תוהה ממה בדיוק נובע הרצון שלה שתצטרף אליה, והקושי שלה לתת לך לחפש בעצמך. נראה לי שאם לא תציג את זה כביקורת אבסולוטית כלפיה וכלפי השיטה שלה, יהיה לה יותר קל לקבל את החיפוש שלך אחר דרך שמתאימה לך. אתה מעדיף לא להאחז בדברים חיצוניים - בגורו מסוים, בטקסים מסוימים - ואני בהחלט מבינה ומזדהה. אני חושבת שברוח זו החיפוש שלך צריך להתחיל.

 

[בארס]

../images/Emo45.gif

 

[elike]

הדרך שלה,היא שלה בלבד

אין לחקות,כי למעשה אי אפשר .אי אפשר להעביר,אמונה ,חויה,כל אחד קולט זאת בצורה יחודית לו ,גם אם יעשה כל שהמורה יאמר לו עדיין התפיסה של האינדיוידואל שונה. גם התפתחות רוחנית היא שונה ישנם אנשים בנמצאים בשלב מסוים של התפתחות רוחנית ואף לא מודעים לה,ללא גורו,ככה זה בא להם בטיבעיות. לדעתי צריכה להיות שיחה בינכם ובין המורה שלה,בה היא תעמוד על טעותה. אתה מצידך ,קבלה היא מילת המפתח,אמונה שהכל נועד להתקיים והשליטה שלך בענין שואפת לאפס. מה שצריך להיות הוא שיהיה. נמסטה

 

[חיפוש ית]

הבעיה

קראתי את מה שכתבת, ונראה שאתה מתרכז בעיקר בשאלת הגורו, או לחלופין באמיתות הדרך. חשבתי על זה שאם זו היתה הדילמה שלי, הייתי משקיעה מאמץ בלהבין שאני ובן זוגי מתרחקים, ובמה אני מוכנה לעשות בכדי למנוע התרחקות זו.

 

[מיכל הלוי]

מאוד מצטערת לומר לך ולבת זוגך

עם הרבה אהבה רוח לא עושים עם שכל.. אני לא מוצאת טעם בלהחליט שאני לומד מסיבה של זוגיות.. או רווח גשמי אחר כלשהו.. וזה בשבילכם מבחינתי השעור הראשון ששניכם חייבים ללמוד. מצטערת שוב אבל שולחת אהבה גדולה..

 

[לקשמי]

דבר אחד מפריע לי במה שכתבת

"הטקסיות של המדיטציה שחובה שתהיה עם נר, קטורת ופרח כי אם לא, החוויה תיפגע". מה זאת אומרת חובה? חשוב שתדע (וחשוב עוד יותר שבת זוגתך תדע), ברוחניות אין כפיה! גם לא כפיה מנטלית. אפשר בהחלט להשתמש בעזרים חיצוניים כמו קטורת, פרחים ותמונה של הגורו, אבל מי שמתרגל בצורה כזאת עושה זאת כי הוא החליט, כי ככה הוא מרגיש ולא בגלל שהכריחו אותו או אמרו לו שאם הוא לא עושה ככה אז הוא לא מתקדם. גם המיסיונריות שבת זוגתך דבקה בה (זה שהיא רוצה שתלך רק איתה ולא בדרך שמתאימה לך), נשמעת לא טוב. בשורה התחתונה, מה שאני רוצה להגיד זה שלשרלטנות ולמיסיורניות יש סימנים ברורים. כדאי להיזהר.

 

[אינקה]

אישתך בשלב ההתלהבות

ההסתייגויות שלך מההצמדויות בהחלט במקומן. בדרך כלל זהו שלב מסויים שעובר ואחר כך הדברים החיצוניים הופכים להיות פחות חשובים והתוכן הוא שנשאר. החברות בכת הזו כנראה נותנת לאישתך משהו שהיא לא מקבלת בדרך אחרת. בדרך כלל זוהי תחושה של שייכות ומשמעות. אם תמצא דרכים מעשיות (לא דיבורים) בהן היא תקבל זאת ממקור אחר יש להניח שעוצמת המשיכה שלה לשם תפחת, למרות שיש יותר ממרכיב אחד שמשפיע על כך. ועוד משהו: נסה לדמיין שאתה מסתכל מהצד על הסיטואציה כאילו מדובר בזוג אחר לחלוטין, ולייעץ לעצמך מזוית זו.

 

[dharmax]

->

על אמון בגורו/מאסטר. אני מציג פה את מסקנותי האישיות. [זמני קצר, אז אחלק את דברי לכמה הודעות] קודם לכן, אציין כי פגשתי במעט מאוד (לצערי?) אנשים, שהאופציה לקבלם כמאסטרים עלתה בכלל על דעתי. * ...יחד עם זאת, "מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי עוד יותר", דהיינו - בכל אדם שתפגשו, גם השקרן והמעוות ביותר, ישנו הגורו. השאלה אם התלמיד הוא תלמיד אמת ובעל הבחנה שמאפשרת לו לגלות את דברי הגורו בין דברי הבלע, השטות או השקר. בסופו של דבר, *אין כזה דבר גורו חיצוני*, כמו שאמר הבודהא "העצמי הוא המאסטר של העצמי - לא שום דבר אחר." * העדפה צריכה להיות על פי רמת ההשראה, אפשר לקרוא לכך, שמביאה לחשיפת הגורו הפנימי שלך, או "טבע בודהא שלך", אם תרצו. * יש צורך במידת הבחנה מספקת, כדי להבחין בכך, שמה שמתעורר בנו הוא אכן הדבר הנכון, הגבוה, ולא האגו, היצר. כלומר, אין לקבל את המסרים ונותנם על פי כמה שנוח לנו איתם, אלא על פי התודעה הגבוהה יותר שלנו. כאן מצאתי, שרוב האנשים פשוט לא יבחינו (ביחוד כשה"מורה" מיומן בשרלטנות...) ואם איתרע מזלם, הם פשוט יפלו. לכן, אגב, אני רואה כחובה מוסרית לעזור בעניין זה, כשאפשר. * בבודהיזם, יש את "ארבעת ההסתמכויות" לגבי בחירת גורו. אנא, עיינו בהם, או שירחיב על כך מישהו אחר. * גורו אחד? יותר? הרי "מכל מלמדי השכלתי"! אתה מגדל כלב? תתבונן בו. צמח בעציץ? אחלה מורה. שכן שלך הורס את הגינה? - למד. שכן אחר הוא חצי-מואר באמת? - פקח אזניך וליבך שבעתיים, כי הוא גם מראה ישרה. יש לך דוד מבוגר? - למד מנסיונו. * הזכרתי מראות... כל אדם הוא מראה לך. ישנן מראות מעוותות ומטושטשות. אנשים לעיתים קרובות בוחרים בהן/ם, מכיוון שהם לא אוהבים לראות את החצ'קון או הקמטים... אבל מורה (וחבר טוב לדרך!!) אמור להיות מראה ישרה, אמיתית ואפילו אקטיבית - הוא יצביע לכם על הפגמים כמוצא שלל גדול... ברכות

 

[dharmax]

[המשך] ->

* איך לומדים משקרן/שרלטן/בור? קודם כל, לומדים להבחין בשקר/במניפולציה/בטעות ולומדים להבחין במקור לשקר/למניפולציה/לטעות. מהתעמקות באלה - חושפים אמת, שנכונה גם לגבינו. למדו ממה להמנע, איך להמנע, ולמדו על כך שהם, הבודהא ואתם נבדלים אחד מהשני רק בחוט השערה. זהו את חוט השערה הזה. הוא "השער ללא-שער" שהעובר בו "יהלך חפשי בין שמיים וארץ." * איך לומדים מדבר דומם/צומח/בעל-חיים? פשוט לומדים להתבונן, להסיר את הרציונאל לפי בחירה ולהחזיר אותו - כלומר - גם להסתכל על חוקיות של הטבע בעין "מדעית" וגם להסיר את הפרשנות הזו, ולתת להתבוננות להיות ספונטנית, אך עמוקה וכנה. זה דבר שנכון, כמובן, גם לגבי אדם חי, במקביל למה שתואר למעלה, וכחלק בלתי נפרד ממנו. * איך ניגשים למורה? הכרת-תלמיד. כאשר אתם רוצים לחוש במרקם מסקרן, של, נאמר, עץ... עד חלקיק שניה לפני מגע היד, אתם מלאים מחשבות, השערות, ציפיות לגבי המרקם. בחלקיק השניה האחרון - הכל נעלם, וההכרה עוברת למצב של קשב ללא סייג. זו מדיטציה אמיתית. בד"כ אחרי החלקיק שניה הזו, המדיטציה תמה, ושוב ישנן מחשבות וסברות. גשו כך ללימוד מהמורה - ככד הממתין למילוי. עזבו ספקות, ביקורת וכו'. הם יהיו. זה בריא. אבל תפרידו ביניהם לבין תהליך הלימוד (שימו לב - גם מכלב, גם משרלטן...) * מה נותנים למורה? הדבר הראשון, החשוב ביותר, שיש לתת לכל מורה: בין אם הוא בודהא, שטן קטן וטיפש, פרח יבש, נווה מדבר, היונה שנמצאת על אדן החלון, חברינו לדבר - החכמים יותר והתועים: אהבה ללא תנאי. כמה שיותר ברציפות. כמה שפחות סייגים. לא תתנו - תתקשו מאוד לקבל. * הדבר השני ששיש לתת למורה - זה תלוי כבר באיזה מורה - לאדם, לא תתנו אוכל של כלב, ולשלטן לא תתנו מימון כספי. לנדבן, תוכלו לתת עוד כסף - הוא יגיע הרי לנזקקים. יש סוטרא, הנקראת "וילומה סוטרה", המכונה "סולם המעשים הטובים"... אם תמצאו אותה באינטרנט, אשמח אם תתנו לי לינק - אני לא מצאתי בזמנו. ברכות ברכות

 

[יוסיפוס פלביוס]

יש שתי נקודות שהעלת

1. " איך לומדים משקרן/שרלטן/בור? קודם כל, לומדים להבחין בשקר/במניפולציה/בטעות ולומדים להבחין במקור לשקר/למניפולציה/לטעות. מהתעמקות באלה - חושפים אמת, שנכונה גם לגבינו. למדו ממה להמנע, איך להמנע, ולמדו על כך שהם, הבודהא ואתם נבדלים אחד מהשני רק בחוט השערה. זהו את חוט השערה הזה. הוא "השער ללא-שער" שהעובר בו "יהלך חפשי בין שמיים וארץ." יש פה סתירה, לא? כי מצד אחד אני בא ללמוד אמת ששונה מזו ששלי שהיתה נכונה לגבי. שהרי אם לא הייתי מפקפק בה לא הייתי פונה למורה. אז על פי איזו אמת אני אמור לשפוט? להבין? אם האמת שלי כלפי עצמי מעורערת, אז על בסיס מה אני אמור להבחין במניפולציה? 2. "איך ניגשים למורה? הכרת-תלמיד. כאשר אתם רוצים לחוש במרקם מסקרן, של, נאמר, עץ... עד חלקיק שניה לפני מגע היד, אתם מלאים מחשבות, השערות, ציפיות לגבי המרקם. בחלקיק השניה האחרון - הכל נעלם, וההכרה עוברת למצב של קשב ללא סייג. זו מדיטציה אמיתית. בד"כ אחרי החלקיק שניה הזו, המדיטציה תמה, ושוב ישנן מחשבות וסברות. גשו כך ללימוד מהמורה - ככד הממתין למילוי. עזבו ספקות, ביקורת וכו'. הם יהיו. זה בריא. אבל תפרידו ביניהם לבין תהליך הלימוד (שימו לב - גם מכלב, גם משרלטן...)" אני אשתדל.

 

[dharmax]

->

תודה, יוספוס, על השאלה החשובה. ציינת כמה דברים, שאני מבין שהם גורמים לך לחוש שיש בעיתיות בנקודה ההיא, מספר אחת. אלו הם: א. "אמת" שהיתה לך, שאתה מפקפק בה עכשיו, לעומת "אמת" חדשה שאתה רוצה להפתח אליה; ב. צורך "לשפוט" (בין הנכון לנכון פחות); ג. צורך "להבין" (את המסרים, את התובנות). ובכן, נקודה א, היא החשובה והמרכזית, והיא קשורה לאחרות קשר בל ינתק. הבסיס של הפתרון לסוגיה, הוא כזה: ההפנמה של הרעיון הבא: * אין - ומעולם לא היתה לנו - אמת. גם לא למורה. אין לאף אחד ולשום דבר אמת. זה לא דבר ששייך, וזה לא דבר שמועבר. זה לא דבר שאנחנו מחזיקים בו. כל עוד אפשר להחזיק במשהו, הוא לכל היותר דעה. * מה יש? כלום. אבל אפשר לומר, לצרכים הסברתיים, שיש לנו רעיונות-שווא. רעיונות לגבי טבעם האמיתי של הדברים, של עצמנו וכו'. * תרגול רוחני - לבד או עם מורה - מטרתו להסיר את רעיונות השווא מ"עינינו". מה שנשאר אחרי זה - זה האמת. אנו *נוכחים* באמת. לא מחזיקים בה. נהיה עכשיו קצת מעשיים: הבט אל המורה השרלטן בעיניים. הוא יכול להיות טיוהר, ה"מהרישי", החתול שלך...או הבבואה שלך במראה. תראה שם אולי בהתחלה אדם חכם ממך ומתוחכם. העמק ראות - תראה שהוא אדם, יש לו מניעים כאלה או אחרים, יש לו תבניות כאלה או אחרות. הוא כבול אליהן יותר או פחות. העמק ראות, תראה את הסמסרה - הוא נתון לסבל כמוך, נולד וימות כמוך. העמק ראות - תראה את הריקנות, למשל בעצם מתן תוקף למושאי-השתוקקות וסלידה כאלה ואחרים, שאין בהם ממש, שהם רעיונות שווא. העמק ראות - ותראה את עצמך. "שכח" את עצמך כשאתה מתבונן, עד כמה שתוכל, ואז עוד קצת. התובנות כבר יבואו מאליהן. מנקודה זו אמשיך, ברשותכם, לנקודה אחרת: הכרת-מורה. מצאתי, שכשאדם מתכוון להיות מורה, בכנות עמוקה, אז גם אם הוא עדיין "פגום וחסר" יחסית לנאור מושלם ומדרגות רבות לו עוד להארה, אז מספיקים שני דברים לתהליך של העברה ישירה של דהרמה: 1. שיהיה תלמיד כן (הוא יכול להיות הוא עצמו); 2. שידע "להזיז" את "עצמו" (האגו) מהדרך, כדי שלא יחסום את זרימת היוגה. הו אז, ישנו מה שנקרא ביוגה סוטרה: האתהיוגהנוססנם ("כעת - העברה של יוגה"). אני קורה לזה ביני לבין עצמי "סרסווטי" - אלת החכמה. סימבול שמייצג לדעתי את התופעה הזו, בה המורה פשוט "מוליך" את החכמה, כאילו הוא מתרגם דבריו של מורה אחר, מורה נאור. המורה, באותו זמן, יהיה תלמיד אפילו אדוק יותר מהתלמיד שנמצא מולו, כי החכמה שעוברת דרכו יכולה בהחלט לעלות על החכמה האישית שלו. על התלמיד, כדי לתת לתופעה להתרחש כראוי (כדי שיהיה "ניתן היטב, נילקח היטב") להפתח למורה, כאילו הוא נפתח לאלוהים עצמו. מה שיתרחש בתלמיד, אינו ממש צפוי והוא שונה לפי תלמיד ותלמיד. אין זה תחליף לויואקה ("כושר הבחנה"). הוא קיבל הדרכה - במישור אולי עמוק וגבוה מהרגיל - אבל האחריות להתנהל על פי ההדרכה היא עליו בלבד, כמו תמיד... ברכות