לקבל ולהבין הם שני דברים שונים
אם לא הובנתי קודם, אנסה להסביר את עצמי שוב, אולי עכשיו אצליח להבהיר את עמדתי.
לא, אני לא מבינה את הצורך במיקסום כל המשאבים האפשריים על מנת שהילד שתגדל יהיה ילד ביולוגי, או ילד חדש, שנולד בחזקתך.
אני לא מבינה אנשים שהולכים ומוציאים כל שקל אפשרי, ולפעמים אחר כך זה עולה להם ולילדים באיכות חיים נמוכה יותר, רק כי הם חייבים ילד ביולוגי.
אני לא מבינה את זה, כי אני לא יכולה להבין את זה, כי אני מגדלת שני ילדים אהובים, ולרגע לא מטריד אותי אם הם מהביצית שלי או לא, זה אף פעם לא שינה לי, ומאז ומתמיד אמרתי שדווקא אם תהיה לי אפשרות כלכלית, אשמח לשמש בית אומנה, ולאמץ גם ילדים שאין להם בית, אבל זו אני.
אני לא שופטת זוגות שמרגישים אחרת ממני, כי כמו שאמרתי, אני לא מבינה, ואיך ניתן לשפוט מישהו שאנחנו לא מבינים מה עובר לו בראש? זה לא בא במובן שלילי, אני לא יכולה לשפוט אותם כי אני יודעת שהם עמדים מול מקובלויות חברתיות נוראיות וקשות מנשוא, ואני יודעת שלא תמיש יש להם אפשרות אחרת, ואני כן יודעת, וציינתי, שאימוץ הוא הליך קשה מאד, ולא ברור לי מדוע זה ככה, ולמה העולם לא עושה מאמץ לצמצם את כמות הילדים שאין להם משפחות.
אני כן שופטת סוג אחד בלבד של מקרים, וזה דבר שהוא די ייחודי למדינת ישראל, וזה הרצון של זוגות לפונדקאות, ולא לאימוץ, כי הם רוצים ילדים עם מטען גנטי (שלא לאמר צבע לבן...) שיתאים לנוף, בארה"ב למשל הרבה יותר מקובל לאמץ מסין, ולמרבית הזוגות לא באמת אכפת שהילד אינו דומה להם, וזה דבר שניתן לראות ברחוב כל הזמן, בארץ זה לא יתקבל יפה בגלל הגזענות הקשה שמסתובבת פה, וזה מפריע לי מאד.
אף אחד לא מודה בזה, אך זה קיים.
אני מכירה הכל, מכירה ילדי מבחנה, ילדי פונדקאות, מכירה מאומצים, מאמצים, הכל אני מכירה, אין הבדל מבחינתי בין אדם זה לאחר בגלל שנת חייו הראשונה, הכל ניתן לטיפול והכלה, כל מה שצריך, זה לרצות.