זה לא בדיוק כמו זנות.
זה לא פוסט בעד פונדקאות. אני חושבת שפונדקאות זה מהלך מאוד בעייתי. זה בעייתי כי זו עבודה שאי אפשר להתפטר ממנה. זה בעייתי כי זה אומר טיפולי פוריות ולעיתים קרובות הריון מרובה עוברים לאשה שהיא בריאה. זה בעייתי כי זה ניצול של מצוקה, וכי זה מעודד ראיה של גוף האדם (ובמיוחד האשה) כגוף להשכרה. מכל הסיבות האלה אני לא בעד.
עדיין, אני יכולה בלי מאמץ גדול לחשוב על אי אלו הבדלים מהותיים בין פונדקאות לזנות. וזה נראה לי חשוב, לא כל הדברים שאני לא אוהבת הם רעים באותה מידה.
קודם כל פונדקאות זו לא התמכרות. בארץ מותר לעשות את זה עד פעמיים, בפועל אני חושבת שרוב הנשים עושות את זה פעם אחת. לא שמעתי על נשים שלא מצליחות לצאת מן הפונדקאות, ולא על מרכזי שיקום לפונדקאיות. גם הנזקים הנפשיים של פונדקאות הם - לרוב- לא באותו סדר גודל. אני לא חושבת שנשים מתמכרות לסמים כדי לברוח מהמציאות של פונדקאות. אני לא יודעת מה את מרגישה לגבי הריון ולידה, אבל אני לא חושבת שאפשר להשוות בכלל בין המציאות של חדירה על ידי מספר גברים זרים ביום- יום יום. לבין המציאות של פונדקאות. שהיא בגדול, המציאות של להיות בהריון.
זה לא תמיד נעים, לפעמים זה מאוד לא נעים, לפעמים זה אפילו מסוכן, אבל זה לא משהו שהוא סיוט בהגדרה.
אם אני אישית במצב שאלו שתיי האופציות שלי, אין לי ספק במה הייתי בוחרת. אני חשובת שרוב הנשים מרגישות כמוני.
מבחינת המצב החברתי והאפשרות להיות חלק מהחברה הנורמטיבית, אין בכלל מה להשוות. פונדקאיות מתראינות לכתבות בטלוויזיה בפנים גלויות, אני חושבת שזה אומר הכל. הילדים שלהן יודעים מה הן עושות, בני הזוג שלהן יודעים, המשפחות שלהן יודעות. זה לא נחשב בושה, אני חושבת שאפילו הדעה הרווחת מחו לפורום הזה היא שזה דבר נפלא ואצילי לעשות. אני חושבת שזו דעה קצת מתממת שנגועה בלא מעט שכנוע עצמי, אבל היא משפיע מאוד על היחס שתקבלי אם תשבי בסלון עם חברים ותספרי שהיית פעם פונדקית לעומת היחס שתקבלי אם תספרי שפעם הייתי בזנות.