אם אפשר לשאול..

[hayapollak]

כן, סביר להניח

שבן זוגך יפחד - כאשר תשתני. גם את תפחדי כאשר את עצמך תשתני או כאשר בן זוגך ישתנה. זה טבעי לפחד, זה טבעי לפחד משינוי. אנחנו משתנים כל הזמן גם בלי שנרצה ובלי שנתכנן. יש שינויים שקורים לנו באופן טבעי - להיות בת זוג למשל זה שונה מלהיות בת זוג ואמא... הכי חשוב - לשוחח כל הזמן עם בן הזוג, לשתף אותו ולאפשר לו לשתף אותך - בפחדים, בשינויים... בלבטים. אם למשל תשתפי עכשיו את בן זוגך בלבטים האלו שלך - אני בטוחה שאחרי שיחה אתו - תצאי מאד מחוזקת וגם מאושרת.

 

[candy77091]

אני בטוחה, אנחנו עושים את זה הרבה..

אני גם עכשיו במערכת מאוד פתוחה וכנה עם חבר שלי..אבל ישנם שינויים שהוא לא ממש יאהב.מכירה את המשפט:"לא היית כזאת לפני שהתחתנו.."/"למה פתאום השתנית?תמיד עשיתי איקס ועכשיו לא מה קרה?" ואז מגיע :"למה אתה לא אוהב אותי כמו שאני" ואז מגיעים התירוצים.. מה את אומרת?

 

[הילה בסגול]

אפשר לשאול לגילו של החבר שלך ?

 

[candy77091]

כן כמובן.22

 

[הילה בסגול]

שלוש שנים זה לא כזה הבדל רציני

מהודעותיך ובעיקר שאת בת 19 חשבתי שהוא הרבה יותר מבוגר ממך. מדוע ההורים מתנגדים לקשר ?

 

[candy77091]

מדוע לא?

ממתי ההורים לא יתנגדו לקשה כלשהו?יש להם מליון סיבות.חלקן ממש גזעניות הוא לא מהעדה שלנו, הוא לא עובד ומפה זה מתחיל להסתבך.אני מבינה ויודעת למה הוא לא עובד, אם זה חשוב אסביר הכל .כפי שאמרתי זה לא פשוט בכלל.לגמרי לא.אני מרגישה ככל שאני נכנסת לה עמוק יותר אני מבינה כזה זה לא פשוט..

 

[הילה בסגול]

קנדי, על מנת שלא תחושי חלילה

מותקפת או נשפטת כדאי שתביאי לכאן את הסיפור עד כמה שאת יכולה. אי אפשר לחוות דעה רק על פירורי מידע... זה לא אחראי לטעמי. בינתים ממה שאת מספרת ואיך שאת מספרת זה לא נשמע כזה טוב. לא זו הדרך בה נישאים. לא בגלל שההורים מתנגדים ולא בגלל שהחברות כבר נשואות וגם לא בגלל שזה מה שמקובל מתחתנים כי מרגישים שזה האדם איתו אני רוצה לחיות את שארית חיי. ולטעמי האישי עצם השאלה שלך - ואני בהחלט מברכת עליה - מעידה כי אולי משהו כאן לא שלם ומוגמר מבחינתך. ממתי ההורים לא יתנגדו לקשר כלשהו ? ההורים שלי הכי בירכו את הקשר שלי עם בעלי - דאז החבר שלי, ומאוד שמחו בנישואיי. אמא של בעלי קצת פחות - אמרת גזענות ? כן.

 

[candy77091]

אוקיי.אני מסכימה ומבינה.

אמרת הכל אז הכל: עברתי הרבה שינויים בשנתיים האחרונות..הורים שלי מפחדים עליי מאוד. נולדתי באוקראינה,ז"א אני רוסיה, אמא שלי התחזקה פה בארץ בגלל קרובי משפחה.אני נחשבת בחורה חרדית בגלל אמא שלי ,אצל אבא שלי זה אחרת.הוא חילוני לגמרי.כולכם תשאלו איך הם מסתדרים ביחד.מסתדרים כי יש כללים אבא שלי לא יעשה דברים שיציקו למשהו-לא יסע בשבת וכו'..למדתי בתיכון חרדי שהיו בו רק בנות, מזה נוצרו לי חסכים התחלתי לתקשר דרך תוכנות תקשור ברשת.עברתי חויה לא נעימה, הורים שלי עלו על זה וממש קיבלו את שוק חייהם, בעיקר אמא שלי.הייתה לי תקופה קשה עברתי סטראס ממש רציני זה היה בערך חצי שנה עד שהשתקמתי לגמרי מזה.בתקופה הזו סבתא שלי התאשפזה אחרי שהיא שמעה מה קרה לנכדה שלה, "התאהבתי" בבבנ"א שהיה מעל הגיל של אבא שלי.ואת יכולה להבין למה-לא מצאתי אצל הורים שלי מה שבחורה בגילי היתה זקוקה לו.לא היה פתיחות, לא דובר על מין וזה מה שסיפקה לי הרשת.(סוג של חשך) בתקופה ההיא הכרתי את חבר שלי הנוכחי, בת דודה הכירה לי אותו, הוא בחור חרדי שחור-או זה מה שהוא אמור להיות(הוא הרבה יותר פתוח ומודרני) אנחנו גרים רחוק אחד מהשני מרחק של שעה וחצי.כרגע אני בתקופת בחינות , אני רואה אותו פעם בשבועיים.הוא מהעדה הספרדית ואני רוסיה, הורים שלי אומרים שזה לא שייך כי אנחנו ממש שונים.מבחינת ההשכלה הוא למד בישיבה -זה אומר הוא יודע חשבון עד כיתה ד', מה שמקשה עליו במציאת עבודה שהוא גם יאהב וגם יוכל להתקיים מזה..כדי ללמוד אין לו מספיק כסף, הוא גם מפחד להשקיע ובסוף זה לא יהיה מה שהוא יאהב.הוא עבר הרבה סוגי עבודות כדי למצוא מה הוא אוהב לעשות, זה שלב שהאדם מוצא את עצמו ושלב שחייבים לעבור לדעתי.אני מבינה אותו אבל הורים שלי לא מוכנים או רוצים להבין.כשאני אומרת אני אוהבת אותו , אמא שלי מתחילה להתווכח .לא, זה רק נראה לך- כך היא אומרת לי.היא "מציקה" כמו ששירה אמרה.אני כבר כמעט בת 20 וכל פעם כשאני יוצאת עם ידיד שלי או חבר שלי עושים לי טרגדיה מזה בבית.אלו בעיקר הדברים.חסר כאן עוד פרטים אבל זה מה שחשבתי עד עכשיו.. זה היה קשה , להפתח כך ובבת אחת.אבל אני מאמינה בפתיחות וכנות. תודה לכל המגיבות!

 

[הילה בסגול]

קנדי אני מאוד מעריכה את הכנות

והפתיחות שלך. לעתים גם בשם בדוי, כינוי באינטרנט זה לא פשוט לעשות כך. קשה לי לעמוד מהצד ולתת לך עצות ובכל זאת את כאן ומבקשת עצה ואני אעשה כמיטב יכולתי (אין לי ספק שגם שאר חברות המעגל יעשו כך בהמשך). לפני כן אני מבקשת לשאול אותך - אמא חרדית אבא חילוני ואת בגיל עוד מעט עשרים, מה את ? באיזו דרך את בוחרת ? ושאלה נוספת בלי חשבונות, בלי כסף, בלי התחשבות בהורים ובלי התחשבות בהשכלה שלו - את אוהבת אותו ? את רואה את עצמך חיה איתו את המשך חייך ? את רואה אותו כאבי ילדייך ?

 

[candy77091]

תודה על התגובה..

אני בחרתי באיזה שהיא דרך אמצע בין אמא לאבא.יש לי ערכים שונים גם דתיים וגם כאלה שלא בדיוק.. וכל התשובות שלי לשאר שאלותיך הם :כן,כן ,כן.

 

[כישרון בפוטנציה]

אז גם הוא מפחד... אז מה???

אני מסכימה לגמרי עם חייה ואני אכן סבורה כי שינויים הם חלק מהחיים. אנו משתנים בכל רגע נתון, השינויים שלנו הם למעשה תוצר של למידה. וכפי שנאמר: החיים הם ביתצ'פר אחד גדול... גם בן זוגך משתנה ואני בטוחה שאת אוהבת לראות אותו מתפתח בדרכו שלו, את לא חושבת שזה הדדי? שלא תטעי, אני לא מאיצה בך להתחתן אך מנסה לבדוק איתך את הסיבות האמיתיות שבגללן הגעת לפורום הזה.

 

[candy77091]

לא הגעתי לפורום בגלל השאלה הזו.

אני גם מנסה להבין, אנחנו נעשה את זה יחד...כן אבל זה גם עניין של אופי יש אנשים שחייבים יציבות ויש שפתוחים יותר לשינויים.

 

[הילה בסגול]

קנדי מתוקה, את בת 19 !! לאן את

רצה ??? הורים זו לא סיבה להתחתן. כדי להיות עם בחור בניגוד לרצון ההורים זו לא סיבה גם כן. להתחתן זה לא משחק יקירתי זה הרבה מעבר ליום החתונה כשלעצמו. זו מחויבות וגדולה מאוד. שאלת את עצמך למה באמת להתחתן ?

 

[candy77091]

תראי זה הרבה יותר מורכב ממה ש-

את חושבת.אני כבר כמעט בת 20! אני ב ת19 וחצי זה כבר לא מעט.. לא דחוף לי ולא שום דבר.אני רק מנסה להגיע להבנה מאיפה מגיע הפחד שלי, למה אני חשה בפחד הזה?אני רוצה רק להיות שלמה עם עצמי כשאני עושה את הצעד הזה.זה לא משנה מתי אני אעשה אותו מחר בעוד שנה או בעוד חמש שנים.אנחנו גם גרים רחוק אחד מהשני וזה עוד סיבה למה להתחתן כדי להיות יחד...

 

[הילה בסגול]

יקירתי, ממרום גיל 33 אני יכולה לספר

לך שאת מאוד צעירה ודרכך ארוכה ועוד הרבה צופנים לך החיים. קראת מה כתבתי לך קודם לכן ? התחתנתי בגיל 21, עם בחור שאני יוצאת איתו מגיל 16 וקצרה הירידה מלכתוב את הטוב והפחות טוב שחווינו ביחד. אחזור ואומר הייתי מתחתנת איתו עכשיו. שוב. אבל לא בגיל 21... זו טעות לדעתי.

 

[candy77091]

למה?למה את חושבת שזו טעות?

 

[הילה בסגול]

אני בהחלט חושבת שזו טעות להינשא

בגיל צעיר כל כך. כן זו טעות. וגם בעלי יודע זאת, שוחחנו על כך לא אחת. אין לי ספק שהייתי נישאת לו שוב. הוא אהבת חיי ומתאים לי ואני שמחה שהוא בן הזוג שלי ואביה של בתי. אבל בגיל 21 להתחתן ? טעות. לא עשיתי כלום למעט עבודה, פרנסה, בית. דברים שהיו חשובים לי מאוד דאז והיום אני מסתכלת בדיעבד אחרת. בגיל שלושים עשיתי את השינוי שלי ועד אז חלפו 10 שנים של עבודה מונוטונית משעממת ורצון לסגור את החודש ותו לא. נכנסתי ללופ החברתי מהר מדי מוקדם מדי ואני מצרה על כך. אין לבכות על חלב שנשפך ובכל זאת אם אפשר להתריע בפני אחרים ולהסביר מהניסיון אעשה זאת.

 

[candy77091]

לא הבנתי

מה ההבדל לבין להכנס למעל הזה ללא מוצא בגיל 21 או בגיל 30?

 

[hayapollak]

לדעתי

בתוך מה שכתבת - טמונה התשובה. את רוצה להיות שלמה עם עצמך כשאת עושה את הצעד. למה את לא שלמה עם עצמך עכשיו? אני לא מחכה לתשובה - אבל כן חשוב שתבררי את זה עם עצמך ועם בן זוגך. עצם המחשבה על חתונה - אתו - גורמת לך להרגיש אושר? איך את רואה את החיים שלכם יחד בעוד 5 שנים? עוד שתי שאלות שכדאי לך לשול את עצמך.

 

[candy77091]

שאלת שאלות טובות

לענות לעצמי?