אם אין בך חמלה

[lightflake]

אם אין בך חמלה

איך תזהה את חמלתו של המורה
שמנסה לעזור לך ?

 

[Mist2]

לא צריך לזהות חמלה.

 

[Mist2]

כל מה שצריך הוא

מידת מה של אמון, וגם זה לתקופה קצרה...

 

[איזיגו1]

איך מזהים מורה טוב?

הרי לא חסרים רמאים ושרלטנים עם כריזמה.

 

[Mist2]

לפי השפם כמובן

אם אין שפם, אז אתה בבעיה…

שמע זה נושא מאוד מאוד מורכב.
אשמח להרחיב ולהסביר איך זה עבד אצלי.

כרגע אני יכול לומר שאני לא חיפשתי מורה, אבל חיפשתי שיטה/תורה מאוד מסויימת. הייתי בטוח שבארץ אין בתי ספר מהסוג שחיפשתי, ואז הגורל או המקרה עשו בשבילי את שאר העבודה.

 

[Mist2]

נ"ב

כיוון שרוב חברי הפורום (אלה שרושמים לפחות) לא מעוניינים במורה, ואף רואים במורה דבר מה מזיק להתפתחות, אשמח לדון איתך בנושא זה בקומונה שלי.

אתה מוזמן...

 

[הקוסמת הורודה2]

לפי מה שהאדם מחפש.

לכל אדם יש איכויות וידע מסויים וגישה להעביר את הידע
על פי מה שהאדם מחפש הוא ידע אם המורה "טוב" עבורו.

 

[הקוסמת הורודה2]

לדוגמא המטפלת שלי בריברסינג בעיני לא

טובה בכלל למרות שיש לה ותק של 11 שנה...
אני הולכת אליה כי מצאתי בה דברים שיכולים להועיל לי
אבל אני לא מחשיבה אותה בקנה המידה שלי למטפלת טובה...
אם כי יתכן שיש כאילו שיחלקו עלי

 

[הקוסמת הורודה2]

אבל צריך לעבוד עם מה שיש

 

[דניאל גליקר]

אבל

אין לה שפם (אני מקווה).

 

[ינוקא1]

מי אמר שמורה צריך חמלה ?

(אני יודע שזו המסורת הבודהיסטית , אבל עדיין).

אני מכיר , למשל , הרבה אנשים שחושבים שגאולת העולם תגיע כשכולם יהיו כמוהם.
האם זה הופך אותם לבעלי חמלה ?

האם אדם שמרחם על עצמו כל הזמן (אכלו לי , שתו לי , עשו לי ) , הוא אדם מלא חמלה ?

מהי החמלה ה"אידאלית" ?

 

[lightflake]

מה שתיארת זו לא חמלה כלל

 

[ינוקא1]

אני יודע.

אז מהי כן "חמלה" ?

 

[lightflake]

אם אין בך חמלה

איך תוכל לדעת מה היא ?

 

[ושתי המלכה1]

ויקי מילון?

 

[lightflake]

זה כמו לקרוא על טעם של שוקולד בויקימילון

 

[ושתי המלכה1]

אם כך, אוכלים אותה

אי אפשר לזהות

 

[ושתי המלכה1]

(אם אין מלכתחילה חמאה)

 

[ינוקא1]

אני מושלם כמו שאני לא ככה ?

אבל מי אמר שאין בי ?

אצלי דווקא בניגוד לדבריו של דר' גליקר , היתה בעבר הרבה ממה שנקרא "חמלה".
היו לי המון אידאלים.
רציתי ליצור עולם טוב יותר , לתרום את תרומתי לעולם , "לתקן" את העולם.
המון חמלה גם על אנשים סובלים (אולי בגלל זה הגעתי למקצוע שלי).
אני מניח שגם ראית העולם הדתית שלי , נטעה בי עמוק את הערכים הללו.

אבל דווקא עם תרגול המדיטציה , מפלס ה"חמלה" אצלי ירד.
מצד שני - מפלס ההבנה עולה.

אני מבין יותר אנשים ואת מצוקותיהם , אך כמעט ואין לי כלפיהם חמלה כרגש.
אני שמח לעזור לאנשים , אך זה ממש לא מתוך חמלה.
אין לי בעיה גם להפסיק לעזור כשאני רואה שמבינים את העזרה שלי לא נכון.

קסטנדה כותב שבהתפתחות מגיעים למקום ה"אין רחם" , המקום של "אכזריות".
זו אחת הנקודות שהתקשיתי מאוד בעבר לקבל בה את דבריו , אך היום אני מסכים איתו - במאה אחוז.

ברור לי שאצל אדם מואר , אין חמלה בכלל.
כפי שגם בהוויה אין חמלה - חמלה היא סוג של רגש אנושי , שנובע מהפחד על עצמינו , ומושלך על האחר.

אני מניח כי החמלה עליה מדובר בבודהיזם איננה "חמלה" כרגש , אלא יותר סוג של הבנה.

 

[ושתי המלכה1]

עוד פעם מאה אחוז?

גם הוא קיים במאה אחוז וגם דבריו הם מאה אחוז
כמה יוצא ביחד? צריך להכפיל?

חמלה יכולה להתפתח גם מעבר להשלכת פחד, ביחס לעצמי וביחס לבני אדם אחרים וביחס לעולם כולו.
אבל אם היא ביחס ל.. היא נשארת בגדר דואלית (אפילו לעצמי)

במה שנכתב פה כהוויה, במבט מהצד אפשר יהיה להתבלבל מעט ולראות צד אחד חומל ועוזר לצד אחר, צד שופע וצד נזקק.
בפועל יהיה הדבר כמו שיד ימין עוזרת לרגל שמאל. או אולי הרוח הנושבת בהשוואת לחצי אויר טבעית. גם לא בדיוק. זה יהיה מעבר לצדדים.