אז ככה.
אם אישה [או איש] עשו מה שצריך בכדי לא לנקר עיניים, שאר העבודה נמצא בידי הצד השני [כלומר הצד המקנא].
ההבדל בגישה שלי ועומת הגישה שלך היא:
שאת חושבת שכל העבודה נמצאת אצל הצד המתבונן ואין שום דבר שצריך לעשות הצד "המציג".
אני חושב ששני הצדדים צריכים לעשות את המקסימום.
אם אני עשיר וחברי עני, אני לא אנפנף לו באקסטרא כסף שיש לי והוא יעבוד על עצמו בכדי לא לקנא.
הסיבה שלא העלתי את הנושא שגם הצד השני נדרש בעבודת מידות היא ברורה לחלוטין --- שזה פשוט לא היה הנושא.
העלת משפט חכם ונכון : "הקנאה, התאווה והכבוד מוצאים את האדם מן העולם"
אבל בל נשכח שהוא לא סותר את : "המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים. ובמה יתגאה לב האדם? אם בעושר, "ה' מוריש ומעשיר." ואם בכבוד, הלא לאלוקים הוא, שנאמר: והעושר והכבוד מלפניך, ואיך מתפאר בכבוד קונו? ואם מתפאר בחכמה, מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים יקח. נמצא הכל שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים, וברצונו מגביה שפלים"