אל תחשבו על חאלב
- פותח הנושא RossieL
- פורסם בתאריך
אמרת - אוזני כלב? שמעתי... חחח.
ותשובתי לתת הדיון. דוגמה למתערב בריב לא לו...
- כולל סכנת חיים!! ולקיחת חיים!!
והעובר שהתעבר - גאולת וחירות עם ישראל.
ומביא חלק מהמקור, ולינק (הראשון שבדקתי)... כי הכל שם רלוונטי, לא רוצה להעתיק את כל הדף לפה. וגם מדגיש שתי פרשנויות:
" "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?: וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב, יא-יד).
פעולה זאת היא הראשונה בתולדות חיי משה המסופר בתורה. תמוה הדבר. אדם שהוא אדון הנביאים, ראש דגל המוסר בעולם, התורה מוצאת לנכון לפתוח תולדות חייו בתיאור מעשה קשה זה שהרג את המצרי?
אלא פשוט הדבר שאם מדובר בפיקוח נפש להציל העברי המוכה, לא רק יש רשות אלא חובה היא להרוג את ה"רודף". וכך אמרו חז"ל במדרש על המצרי: "והיה מכה אותו ומבקש להורגו" (שמות רבה, א, כח). וצריך עיון, הרי לא מפורש בפסוק שניסה להורגו? אלא המדרש מציין שהמלה "מכה" מובנה לפעמים הריגה כמו שכתוב "ומכה אדם יומת" (ויקרא כד, כא). ודאי אין עונש חמור זה על מכה בלבד ללא הריגת נפש!
אבל רוב המפרשים פירשו פסוקנו כפשוטו שהיה המצרי מכה אותו ללא כוונת רצח. וכך משמעות רש"י המוסר לנו מפי חז"ל (שמו"ר א) שהמצרי ההוא קלקל עם אשתו של העברי. וכאשר ראה שהעברי ניחש מה קרה: "היה מלקהו ורודהו כל היום ". אם כן לא היתה כאן מכה ממיתה אלא יסורין ממושכים משך כל היום, שלא על מנת שימות. וכך גם רש"ר הירש מתאר פעולתו הנועזת של משה: "עמוקה בו הרגשת החובה לחוש לעזרת המעונה ללא עוול בכפו". משמע שלא היה העברי בסכנת חיים, אלא היה מעונה.
...
ואפשר כי כך גם כוונתו של הרמב"ן: "וטעם 'ויצא אל אחיו', כי הגידו לו אשר הוא יהודי והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול, ולכן הרג את המצרי המכה [את] הנלחץ". אין כאן הצדקה למעשה של משה אלא לימוד זכות כיצד ככה התפרץ, כי "לא יכול לסבול". (וברור שהרמב"ן כדרכו מבאר כאן רק לפי פשוטו של מקרא, ומניח דרשותיהם של חז"ל לעולם הדרשה, כי גם הם אמת כשלעצמם).
אבל דרך מיוחדת יש לרבי עובדיה ספורנו, על המלים "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" מציין בקצרה "ומצד האחוה התעורר להנקם". מה ראה לדייק כך? אלא הפסוק מנוסח בכפילות "איש עברי מאחיו". אם הוא עברי ודאי הוא מאחיו! אלא בא ללמד מפני מה התעורר, כי הצטער שמכים את אחיו.
המלבי"ם מסביר גם הוא כדרכו של ה"ספורנו": "ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. שהגם [למרות] שגדל [משה] בין המצריים ומתערב עמהם, היו כזרים בעיניו. והאיש העברי המוכה הרגיש [משה] בצרתו מצד שהוא אחיו עצמו ובשרו . ועל [האיש] המכה חרה אפו מצד שהוא מצרי נבזה ושפל בעיניו. ובזה עטה כמעיל קנאה על הכותו את אחיו החשוב בעיניו". הרי דרש מלת " אחיו ".
על שאלת הכפילות "איש עברי מאחיו" עונה הנצי"ב ב"העמק דבר" בכיוון אחר. משה רבנו ראה איש מצרי מכה "איש עברי מאחיו": "הכהו [המצרי] לא בשביל איזה עצלות וכדומה, אלא בשביל שהוא עברי ". כלומר משה רבנו קינא קנאת הצדק לא מפני קירבת דם שהוא אחיו, אלא קנא קנאה לאומית. כיצד אפשר לשתוק כשרודפים את העברים? ובכן מלת "עברי" היא כתוספת על "אחיו" לומר כי זאת היתה הסיבה המכרעת.
יפה הבחין ר' עמוס חכם ("דעת מקרא" על שמות, בהוצאת מוסד הרב קוק) שיש ללמוד זאת משתי מלים "מיותרות" בפסוקנו. "ויגדל משה וכו' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". מדוע נאמרה מלת "איש" פעמיים? כלום לא היה די לכתוב "וירא מצרי מכה עברי מאחיו"? ומפרש: "הכיר משה שלא הכה המצרי את העברי אלא משום שהוא שונא את העברים כולם". כלומר יש כאן שנאת עם נגד עם. כיצד הכיר זאת משה? יש להניח שהגוי לכלך פיו בגידופים לאומיים כמו ברוסיה כינו ליהודי "ז'יד" או בגרמניה "יודה", וכל אומה ואומה לפי סגנונה. ולפי זאת משה קם לקנאות קנאת אומתו וכבודה. "איש מצרי" הוא נציג של תרבות כללית של המצרים; "איש עברי" הוא סמל לזהות לאומית של העברים.".
http://www.yeshiva.org.il/midrash/9534
יום טוב.
ותשובתי לתת הדיון. דוגמה למתערב בריב לא לו...
- כולל סכנת חיים!! ולקיחת חיים!!
והעובר שהתעבר - גאולת וחירות עם ישראל.
ומביא חלק מהמקור, ולינק (הראשון שבדקתי)... כי הכל שם רלוונטי, לא רוצה להעתיק את כל הדף לפה. וגם מדגיש שתי פרשנויות:
" "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?: וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב, יא-יד).
פעולה זאת היא הראשונה בתולדות חיי משה המסופר בתורה. תמוה הדבר. אדם שהוא אדון הנביאים, ראש דגל המוסר בעולם, התורה מוצאת לנכון לפתוח תולדות חייו בתיאור מעשה קשה זה שהרג את המצרי?
אלא פשוט הדבר שאם מדובר בפיקוח נפש להציל העברי המוכה, לא רק יש רשות אלא חובה היא להרוג את ה"רודף". וכך אמרו חז"ל במדרש על המצרי: "והיה מכה אותו ומבקש להורגו" (שמות רבה, א, כח). וצריך עיון, הרי לא מפורש בפסוק שניסה להורגו? אלא המדרש מציין שהמלה "מכה" מובנה לפעמים הריגה כמו שכתוב "ומכה אדם יומת" (ויקרא כד, כא). ודאי אין עונש חמור זה על מכה בלבד ללא הריגת נפש!
אבל רוב המפרשים פירשו פסוקנו כפשוטו שהיה המצרי מכה אותו ללא כוונת רצח. וכך משמעות רש"י המוסר לנו מפי חז"ל (שמו"ר א) שהמצרי ההוא קלקל עם אשתו של העברי. וכאשר ראה שהעברי ניחש מה קרה: "היה מלקהו ורודהו כל היום ". אם כן לא היתה כאן מכה ממיתה אלא יסורין ממושכים משך כל היום, שלא על מנת שימות. וכך גם רש"ר הירש מתאר פעולתו הנועזת של משה: "עמוקה בו הרגשת החובה לחוש לעזרת המעונה ללא עוול בכפו". משמע שלא היה העברי בסכנת חיים, אלא היה מעונה.
...
ואפשר כי כך גם כוונתו של הרמב"ן: "וטעם 'ויצא אל אחיו', כי הגידו לו אשר הוא יהודי והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול, ולכן הרג את המצרי המכה [את] הנלחץ". אין כאן הצדקה למעשה של משה אלא לימוד זכות כיצד ככה התפרץ, כי "לא יכול לסבול". (וברור שהרמב"ן כדרכו מבאר כאן רק לפי פשוטו של מקרא, ומניח דרשותיהם של חז"ל לעולם הדרשה, כי גם הם אמת כשלעצמם).
אבל דרך מיוחדת יש לרבי עובדיה ספורנו, על המלים "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" מציין בקצרה "ומצד האחוה התעורר להנקם". מה ראה לדייק כך? אלא הפסוק מנוסח בכפילות "איש עברי מאחיו". אם הוא עברי ודאי הוא מאחיו! אלא בא ללמד מפני מה התעורר, כי הצטער שמכים את אחיו.
המלבי"ם מסביר גם הוא כדרכו של ה"ספורנו": "ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. שהגם [למרות] שגדל [משה] בין המצריים ומתערב עמהם, היו כזרים בעיניו. והאיש העברי המוכה הרגיש [משה] בצרתו מצד שהוא אחיו עצמו ובשרו . ועל [האיש] המכה חרה אפו מצד שהוא מצרי נבזה ושפל בעיניו. ובזה עטה כמעיל קנאה על הכותו את אחיו החשוב בעיניו". הרי דרש מלת " אחיו ".
על שאלת הכפילות "איש עברי מאחיו" עונה הנצי"ב ב"העמק דבר" בכיוון אחר. משה רבנו ראה איש מצרי מכה "איש עברי מאחיו": "הכהו [המצרי] לא בשביל איזה עצלות וכדומה, אלא בשביל שהוא עברי ". כלומר משה רבנו קינא קנאת הצדק לא מפני קירבת דם שהוא אחיו, אלא קנא קנאה לאומית. כיצד אפשר לשתוק כשרודפים את העברים? ובכן מלת "עברי" היא כתוספת על "אחיו" לומר כי זאת היתה הסיבה המכרעת.
יפה הבחין ר' עמוס חכם ("דעת מקרא" על שמות, בהוצאת מוסד הרב קוק) שיש ללמוד זאת משתי מלים "מיותרות" בפסוקנו. "ויגדל משה וכו' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". מדוע נאמרה מלת "איש" פעמיים? כלום לא היה די לכתוב "וירא מצרי מכה עברי מאחיו"? ומפרש: "הכיר משה שלא הכה המצרי את העברי אלא משום שהוא שונא את העברים כולם". כלומר יש כאן שנאת עם נגד עם. כיצד הכיר זאת משה? יש להניח שהגוי לכלך פיו בגידופים לאומיים כמו ברוסיה כינו ליהודי "ז'יד" או בגרמניה "יודה", וכל אומה ואומה לפי סגנונה. ולפי זאת משה קם לקנאות קנאת אומתו וכבודה. "איש מצרי" הוא נציג של תרבות כללית של המצרים; "איש עברי" הוא סמל לזהות לאומית של העברים.".
http://www.yeshiva.org.il/midrash/9534
יום טוב.
והמשך עלילות משה - המתערב בריבים - לא לו 
. תוך סיכון חייו.
באחד מהמקרים, העובר שהתעבר היה - אישה ובית. ועובר אמיתי.
מתוך דבריו של הרב הרב יואל בן נון:
"מיום שעמדתי על דעתי, הייתי אחוז פליאה והערצה לנוכח דמותו של משה רבנו. איך ידע משה את זהותו, בעודו נער בבית פרעה? האם בת פרעה שמרה על קשר חשאי עם אמו? האם הנסיכים המצריים דאגו לכך שידע, ולא ירים ראש? האם חשד במשהו, או שמע משהו, וחקר בעצמו וגילה? ואולי שילוב של כל אלה יחד?
על כל פנים הוא ידע, וגם הבין שהוא נמצא בצד של אחיו המשועבדים, המוכים, שכל נוגש מצרי יכול להרוג כל אחד מהם, כרצונו – כך כתוב בתורה – "... ויגדל משה, ויצא אל אֶחָיו, וירא בסבלֹתם, וירא איש מצרי מכה איש עברי, מֵאֶחָיו. ויִפֶן כֹּה וָכֹה, וירא כי אין איש, וַיַּךְ את המצרי וַיִּטמְנֵהוּ בחול" (שמות ב' יא-יב).
לא רק הקורא בתורה נפעם ממעשה גבורתו זה של משה – האיש שניצל בזכות משה סיפר לכולם איך ניצל ממוות, ולמחרת כבר כולם ידעו – כך כתוב בתורה – "ויצא ביום השני, והנה שני אנשים עברים נִצִּים, ויאמר לָרשע, למה תַכֶּה רעך?! ויאמר, מי שָׂמךָ לאיש שַׂר ושֹפֵט עלינו? הלהרגני אתה אֹמֵר, כאשר הרגת את המצרי? – ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר" (שם יג-יד).
משה ידע מיד מי הרשע, וההוא אפילו לא הכחיש, ולא האשים את זולתו. משה התערב גם בריב בין שני אחים, ולא רק בסכנת מוות לאחד מאחיו, מיד נוגש. משה נאלץ לברוח מפני פרעה – "וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרֹג את משה, ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ מדיָן, וישב על הבאֵר" (שם טו) – ושם על הבאר, לבדו בארץ זרה ונרדף על נפשו, הוא ראה מעשה עוול שכיח ויומיומי, בין הרועים המדיָנים, לבין בנות כהן מדיָן, שבאו ושאבו מים בעבודה מאומצת, כדי "להשקות צאן אביהן. ויבֹאו הרֹעים ויגרשום, ויקם משה ויושִעָן, וַיַּשקְ את צאנם. ותבֹאנה אל רעואל אביהן, ויאמר, מדוע מהרתן בֹּא היום" (שם טז-יח).
משה לא יכול לסבול מעשי עוול והוא התערב תמיד, בין אם אחד מאחיו נמצא בסכנת מוות מיד נוגש, בין אם שנים מאחיו רבים, ואחד מכה ברשע את חברו, ובין אם גברים רועים מגרשים בנות רועות, ומנצלים את עבודתן, כפי שעשו שם תמיד, וכל זה בארץ זרה, בין אנשים זרים, ואחר שהוא כבר הסתבך עם פרעה, ונרדף לנפשו. (את כל זה כבר הסביר הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ב', פרק מ"ה).
בזכות כל אלה זכה משה לבית ולאשה, וכך אמר רעואל (=יתרו) לבנותיו – "למה זה עזבתן את האיש? קִראֶן לו ויאכל לחם. וַיּוֹאֶל משה לשבת את האיש, ויתן את צפורה בתו למשה. ותלד בן, ויקרא את שמו גֵּרשֹם, כי אמר, גֵּר הייתי בארץ נכריה" (שם כ-כב).
http://www.bac.org.il/specials/project/hagybvr-shly/article/mshha-lpny-rbnv
. תוך סיכון חייו.באחד מהמקרים, העובר שהתעבר היה - אישה ובית. ועובר אמיתי
.מתוך דבריו של הרב הרב יואל בן נון:
"מיום שעמדתי על דעתי, הייתי אחוז פליאה והערצה לנוכח דמותו של משה רבנו. איך ידע משה את זהותו, בעודו נער בבית פרעה? האם בת פרעה שמרה על קשר חשאי עם אמו? האם הנסיכים המצריים דאגו לכך שידע, ולא ירים ראש? האם חשד במשהו, או שמע משהו, וחקר בעצמו וגילה? ואולי שילוב של כל אלה יחד?
על כל פנים הוא ידע, וגם הבין שהוא נמצא בצד של אחיו המשועבדים, המוכים, שכל נוגש מצרי יכול להרוג כל אחד מהם, כרצונו – כך כתוב בתורה – "... ויגדל משה, ויצא אל אֶחָיו, וירא בסבלֹתם, וירא איש מצרי מכה איש עברי, מֵאֶחָיו. ויִפֶן כֹּה וָכֹה, וירא כי אין איש, וַיַּךְ את המצרי וַיִּטמְנֵהוּ בחול" (שמות ב' יא-יב).
לא רק הקורא בתורה נפעם ממעשה גבורתו זה של משה – האיש שניצל בזכות משה סיפר לכולם איך ניצל ממוות, ולמחרת כבר כולם ידעו – כך כתוב בתורה – "ויצא ביום השני, והנה שני אנשים עברים נִצִּים, ויאמר לָרשע, למה תַכֶּה רעך?! ויאמר, מי שָׂמךָ לאיש שַׂר ושֹפֵט עלינו? הלהרגני אתה אֹמֵר, כאשר הרגת את המצרי? – ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר" (שם יג-יד).
משה ידע מיד מי הרשע, וההוא אפילו לא הכחיש, ולא האשים את זולתו. משה התערב גם בריב בין שני אחים, ולא רק בסכנת מוות לאחד מאחיו, מיד נוגש. משה נאלץ לברוח מפני פרעה – "וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרֹג את משה, ויברח משה מפני פרעה, וישב בארץ מדיָן, וישב על הבאֵר" (שם טו) – ושם על הבאר, לבדו בארץ זרה ונרדף על נפשו, הוא ראה מעשה עוול שכיח ויומיומי, בין הרועים המדיָנים, לבין בנות כהן מדיָן, שבאו ושאבו מים בעבודה מאומצת, כדי "להשקות צאן אביהן. ויבֹאו הרֹעים ויגרשום, ויקם משה ויושִעָן, וַיַּשקְ את צאנם. ותבֹאנה אל רעואל אביהן, ויאמר, מדוע מהרתן בֹּא היום" (שם טז-יח).
משה לא יכול לסבול מעשי עוול והוא התערב תמיד, בין אם אחד מאחיו נמצא בסכנת מוות מיד נוגש, בין אם שנים מאחיו רבים, ואחד מכה ברשע את חברו, ובין אם גברים רועים מגרשים בנות רועות, ומנצלים את עבודתן, כפי שעשו שם תמיד, וכל זה בארץ זרה, בין אנשים זרים, ואחר שהוא כבר הסתבך עם פרעה, ונרדף לנפשו. (את כל זה כבר הסביר הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ב', פרק מ"ה).
בזכות כל אלה זכה משה לבית ולאשה, וכך אמר רעואל (=יתרו) לבנותיו – "למה זה עזבתן את האיש? קִראֶן לו ויאכל לחם. וַיּוֹאֶל משה לשבת את האיש, ויתן את צפורה בתו למשה. ותלד בן, ויקרא את שמו גֵּרשֹם, כי אמר, גֵּר הייתי בארץ נכריה" (שם כ-כב).
http://www.bac.org.il/specials/project/hagybvr-shly/article/mshha-lpny-rbnv
אתה משווה?
משה שהבאת, דאג לאחיו בעיקר. כל זמן שפרעה לא ידע...הוא לא היה בסכנת חיים.
ומדוע ציינו דווקא מצב של החזקת אוזניים של כלב - כי ברור שבמצב כזה הכלב - ייתן לך ביס. זה לא המקרה במשה. מה גם שמשה לבדו לא יכול להציל עם שלם, עם מנטליות של עבד בלי בורא עולם. ולוואי וכולנו נהיה משה רבנו. אבל אין מציאות כזו...
 
ולענייננו. כבר הבענו את האמפתיה וההזדהות עם העובר על אזרחי סוריה. בית חולים שדה לפצועים משם בנינו. גם למורדים בשלטון האכזר חברנו. מה עוד מבקש כבודו לעשות שלא עשינו?
 
משה שהבאת, דאג לאחיו בעיקר. כל זמן שפרעה לא ידע...הוא לא היה בסכנת חיים.
ומדוע ציינו דווקא מצב של החזקת אוזניים של כלב - כי ברור שבמצב כזה הכלב - ייתן לך ביס. זה לא המקרה במשה. מה גם שמשה לבדו לא יכול להציל עם שלם, עם מנטליות של עבד בלי בורא עולם. ולוואי וכולנו נהיה משה רבנו. אבל אין מציאות כזו...
 
ולענייננו. כבר הבענו את האמפתיה וההזדהות עם העובר על אזרחי סוריה. בית חולים שדה לפצועים משם בנינו. גם למורדים בשלטון האכזר חברנו. מה עוד מבקש כבודו לעשות שלא עשינו?
 
כן .
 
דאג לאחיו? אחיו לפי איזו הגדרה?
 
הרי זו בדיוק השאלה? וענו עליה הפרשנים.
 
מה גם, שבנות כהן מדיין - לא היו אחיותיו. - לפחות לפי הגדרתך.
(אם אני מבין אותה נכון...).
 
או שלמעשה, ולפי הגדרתו שלו... של משה. הן כן היו ולכן התערב.
בארץ זרה, כשהוא כבר רדוף, ובודד מול המקומיים - שיכלו גם להכות ולהרוג אותו.
 
והיום החזקתי כלב זר מהאוזניים - נשבע.
מגזע וויסלה, אז אוזניים ענקיות!! וקיבלתי - לק לפנים).
 
 
ופה אני לא משווה. אותנו למשה. אם כי, למה לא? אידל טוב לשאוף אלחו וללמוד ממנו, לא? ובכל מקרה, משה את הנ"ל עשה לבדו, וביוזמתו. לא שלח אחרים, ולא נשלח ע"י אחרים.
 
ככה, שכל אחד לעצמו. אם הוא מרגיש צורך. ולא, אין איסור או הנחיה שלא להתערב לטובת חסר-אונים וחף-מפשע, שמתעללים בו, או מאיימים להרוג אותו.
 
עשינו ברבים? אולי, כי היום אנו חסרי כח.
נתנו את כוחינו לשלטון, והוא עושה בשמינו.
ואני לא אומר אם הוא עושה מספיק או שלא. כי אני לא יודע...
מקווה שכן, וגם מבין שיש מגבלות.
 
אני הגבתי יותר על האמירה שהבאת משלמה המלך - שלא להתערב בריב שלא שלנו.
ואני הבאתי את משה, שאני בעצם פה... עונה בשמו.
 
 
וכן אומר, שאני די בטוח... שרובינו לא עושים - כלום מעבר, למה ש"עשינו" - המדינה.
ושכל אחד יכל לעשות יותר, ובקלות... אם זה באמת היה מעניין אותו, או שהיה אמיץ מספיק. - ופה, כל אחד לעצמו. אני קודם שאעשה את שלי...
 
ונ.ב. - חשבתי שבורא-עולם נמצא איתנו תמיד. לא?
מה זה - ללא בורא עולם? מי אמר שלא? תגייס אותו.
או יותר נכון.... - תתגייס אליו, כמשה
.
 
 
. 
דאג לאחיו? אחיו לפי איזו הגדרה?
 
הרי זו בדיוק השאלה? וענו עליה הפרשנים.
 
מה גם, שבנות כהן מדיין - לא היו אחיותיו. - לפחות לפי הגדרתך.
(אם אני מבין אותה נכון...).
 
או שלמעשה, ולפי הגדרתו שלו... של משה. הן כן היו ולכן התערב
.בארץ זרה, כשהוא כבר רדוף, ובודד מול המקומיים - שיכלו גם להכות ולהרוג אותו.
 
והיום החזקתי כלב זר מהאוזניים - נשבע.
מגזע וויסלה, אז אוזניים ענקיות!! וקיבלתי - לק לפנים
). 
 
ופה אני לא משווה. אותנו למשה. אם כי, למה לא? אידל טוב לשאוף אלחו וללמוד ממנו, לא? ובכל מקרה, משה את הנ"ל עשה לבדו, וביוזמתו. לא שלח אחרים, ולא נשלח ע"י אחרים.
 
ככה, שכל אחד לעצמו. אם הוא מרגיש צורך. ולא, אין איסור או הנחיה שלא להתערב לטובת חסר-אונים וחף-מפשע, שמתעללים בו, או מאיימים להרוג אותו.
 
עשינו ברבים? אולי, כי היום אנו חסרי כח.
נתנו את כוחינו לשלטון, והוא עושה בשמינו.
ואני לא אומר אם הוא עושה מספיק או שלא. כי אני לא יודע...
מקווה שכן, וגם מבין שיש מגבלות.
 
אני הגבתי יותר על האמירה שהבאת משלמה המלך - שלא להתערב בריב שלא שלנו.
ואני הבאתי את משה, שאני בעצם פה... עונה בשמו
. 
 
וכן אומר, שאני די בטוח... שרובינו לא עושים - כלום מעבר, למה ש"עשינו" - המדינה.
ושכל אחד יכל לעשות יותר, ובקלות... אם זה באמת היה מעניין אותו, או שהיה אמיץ מספיק. - ופה, כל אחד לעצמו. אני קודם שאעשה את שלי...
 
ונ.ב. - חשבתי שבורא-עולם נמצא איתנו תמיד. לא?
מה זה - ללא בורא עולם? מי אמר שלא? תגייס אותו.
או יותר נכון.... - תתגייס אליו, כמשה
 
 
אה, כן.... ולגבי ה - "לא היה בסכנה", שכחתי....
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?: וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר".
אז אם לא היה חש שקיימת סכנה, למה בדק ימינה ושמאלה לפני שביצע את המעשה? ולמה להטמין את הגופה? ולמה יום אחד לאחר מיכן, הוא פחד כשהבין שהמקרה התגלה.
אז, לא הבנתי למה הכוונה, ש"כל זמן שפרעה לא ידע...הוא לא היה בסכנת חיים"? הוא היה מודע לסכנה מראש, ויום אחד - בלבד - לאחר מיכן, הוא נבהל כשהבין שזה הפך להיות נודע. ולאלץ לברוח.
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?: וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר".
אז אם לא היה חש שקיימת סכנה, למה בדק ימינה ושמאלה לפני שביצע את המעשה? ולמה להטמין את הגופה? ולמה יום אחד לאחר מיכן, הוא פחד כשהבין שהמקרה התגלה.
אז, לא הבנתי למה הכוונה, ש"כל זמן שפרעה לא ידע...הוא לא היה בסכנת חיים"? הוא היה מודע לסכנה מראש, ויום אחד - בלבד - לאחר מיכן, הוא נבהל כשהבין שזה הפך להיות נודע. ולאלץ לברוח.
אנסה למקד את כוונתי.
עובר מתעבר על ריב לא לו:
שאם יגרם לו נזק - הוא הביא על עצמו.
 
מאחר ואנו מתעסקים אויבים.
עלינו לראות את הנולד ולהיות חכמים ולהיזהר.
כי אם נינזק מכך בסוף - אנחנו הבאנו על עצמנו.
 
לכן איני חושב כמוך בעניין זה.
כולל דוגמת משה שהבאת שלדעתי רחוקה מאוד
מהמקרה הנוכחי. ששם מדובר על גואל, משיח עם גיבוי, וכאן אנו דור יתום.
עובר מתעבר על ריב לא לו:
שאם יגרם לו נזק - הוא הביא על עצמו.
 
מאחר ואנו מתעסקים אויבים.
עלינו לראות את הנולד ולהיות חכמים ולהיזהר.
כי אם נינזק מכך בסוף - אנחנו הבאנו על עצמנו.
 
לכן איני חושב כמוך בעניין זה.
כולל דוגמת משה שהבאת שלדעתי רחוקה מאוד
מהמקרה הנוכחי. ששם מדובר על גואל, משיח עם גיבוי, וכאן אנו דור יתום.
או-קיי. וזה ברור,
שאם אדם בחר להתערב, בריב לא לו, ולעזור למי שחסר אונים, וחף מפשע. אז הוא לוקח על עצמו את הסיכון. וזו ההחלטה שלו. אבל, לא מסכים!! ש...
אם יגרם לו נזק - זה הוא הביא על עצמו!
לא מסכים. עדיין, הנזק - יהיה באחריותו של מי שגרם לו!!
לפי מה שאתה אומר... מי שמנסה להתערב, להפריד, להציל - הופך להיות האחראי על כל נזקי המריבה או המלחמה? ולא מי שמכה או תוקף?
לא מבין.
בכל מקרה. ואני כבר שאלתי.... אולי אתה נותן פה תשובה?
הכל תלוי... בשאלה הבסיסית. האם ילד סורי, חף-מפשע, שנמצא תחת סכנת-חיים מתמדת - מצד - שדים ומפלצות:
הוא רעך?
הוא כלום? - כמו שפומה תיארה - חול?
או שהוא - האוייב?
ושוב, אני לא אומר מה נכון לאחרים לעשות.
ובטח שאני לא מצפה ממך או ממני לגנוב טנק מבסיס צבאי ולהכנס לשם בעצמינו.
אבל, כן צריך לשאול - האם אנחנו - כמדינה שמייצגת אותנו, וכפרטים. עושים את כל מה שאפשר בכדי לעזור? לדעתי האישית, המבוססת על כמעט כלום - אנחנו לא. לא כמדינה, ולא כפרטים. וטוב לשאול, וטוב להזכיר... כי באמת כבר הפכנו להיות - אמפוטנטים - כפרטים. ולא רק במעשים, גם ברוח. אמפוטנטים.
שבת-שלום מתח !!
שאם אדם בחר להתערב, בריב לא לו, ולעזור למי שחסר אונים, וחף מפשע. אז הוא לוקח על עצמו את הסיכון. וזו ההחלטה שלו. אבל, לא מסכים!! ש...
אם יגרם לו נזק - זה הוא הביא על עצמו!
לא מסכים. עדיין, הנזק - יהיה באחריותו של מי שגרם לו!!
לפי מה שאתה אומר... מי שמנסה להתערב, להפריד, להציל - הופך להיות האחראי על כל נזקי המריבה או המלחמה? ולא מי שמכה או תוקף?
לא מבין.
בכל מקרה. ואני כבר שאלתי.... אולי אתה נותן פה תשובה?
הכל תלוי... בשאלה הבסיסית. האם ילד סורי, חף-מפשע, שנמצא תחת סכנת-חיים מתמדת - מצד - שדים ומפלצות:
הוא רעך?
הוא כלום? - כמו שפומה תיארה - חול?
או שהוא - האוייב?
ושוב, אני לא אומר מה נכון לאחרים לעשות.
ובטח שאני לא מצפה ממך או ממני לגנוב טנק מבסיס צבאי ולהכנס לשם בעצמינו.
אבל, כן צריך לשאול - האם אנחנו - כמדינה שמייצגת אותנו, וכפרטים. עושים את כל מה שאפשר בכדי לעזור? לדעתי האישית, המבוססת על כמעט כלום - אנחנו לא. לא כמדינה, ולא כפרטים. וטוב לשאול, וטוב להזכיר... כי באמת כבר הפכנו להיות - אמפוטנטים - כפרטים. ולא רק במעשים, גם ברוח. אמפוטנטים.
שבת-שלום מתח !!
עזרי לי להבין אותך:
שהרי:
אם בפה (מחאה בדיבורים): - עשו זאת. והנה הבאת בעצמך את גדול הדור של היום - הרב יצחק יוסף שליט"א.
אם במעשה (עשייה של ממש): - הביאה יחפה את העובדה שמטפלים פה בפצועים מסוריה. והביאו את העובדה שישראל חברה למורדים (אולי אני לא מדייק כל כך).
 
 
אז על מה התלונה?
דומה שמחפשים בכוח את הלא טוב בנו.
שהרי:
אם בפה (מחאה בדיבורים): - עשו זאת. והנה הבאת בעצמך את גדול הדור של היום - הרב יצחק יוסף שליט"א.
אם במעשה (עשייה של ממש): - הביאה יחפה את העובדה שמטפלים פה בפצועים מסוריה. והביאו את העובדה שישראל חברה למורדים (אולי אני לא מדייק כל כך).
 
 
אז על מה התלונה?
דומה שמחפשים בכוח את הלא טוב בנו.
שפירא מאיר
New member
וכעת יש מיליארד ואחד פרשנים
המביא כביכול מצטט דברים של איזה רב -
א. גם מייצג את הדתיים שעוסקים במיסיונריות מוסווית תחת איצטלה של חיבור לחילוניים.
ב. גם עוסק בפרשנות מטעם עצמו.
ג. והוא טוען שהוא עונה תשובה במקום משה רבנו.
(..."ואני הבאתי את משה, שאני בעצם פה... עונה בשמו...).
המביא כביכול מצטט דברים של איזה רב -
א. גם מייצג את הדתיים שעוסקים במיסיונריות מוסווית תחת איצטלה של חיבור לחילוניים.
ב. גם עוסק בפרשנות מטעם עצמו.
ג. והוא טוען שהוא עונה תשובה במקום משה רבנו.
(..."ואני הבאתי את משה, שאני בעצם פה... עונה בשמו
...).לא הבנתי. אז שאלה פשוטה... ותענה את התשובה שלך, מתוך הכתוב.
 
משה הרי נאסף כתינוק ע"י בת פרעה. וגדל שם בארמון - כנסיך מצרי.
מתי ואיך נודע לו שהוא - עברי?
 
יש לך תשובה לזה?
 
וזו אינה פרשנות להראות שלפחות בשלוש מקרים - הוא התערב בריב לא לו!
כולל פעם אחת - כזר, בארץ נוכריה, ובלי שום קשר למוצאם (לא עיבריים).
 
 
אז לפי הכתוב - התערב בריבים לא לו? כן.
ואפילו זכה לשאלה - מי שמך שופט או מלך... ?
 
ואני עונה בשמו, כי אני מתאר את מעשיו.
זה לא אני המצאתי. ומעשיו מראים - שהתערב בריבים לא לו.
 
 
וכן, לגבי השאלה - מתי נודע לו שהוא עברי?
ובהמשך מהי ההגדרה ל - אחיו? אין תשובה ישירה. אז מפרשים.
ואני עניתי לגולש שפרושים אלה - קבילים עליו.
ועניתי כתגובה לאמירה שהוא הביא - משלמה המלך...
הטוענת שאין להתערב בריבים לא לנו.
 
ואין פה כלל יצוג דתיים כאלה או אחרים בדיון. ואין פה גם דיון לגבי אמונה דתית, כלל. יש פה רק התייחסות לקווי ההתנהגות והמוסר של - דמות מרכזית במסורת שלנו. מנהיג מרכזי.
 
 
שבת שלום.
 
 
משה הרי נאסף כתינוק ע"י בת פרעה. וגדל שם בארמון - כנסיך מצרי.
מתי ואיך נודע לו שהוא - עברי?
 
יש לך תשובה לזה?
 
וזו אינה פרשנות להראות שלפחות בשלוש מקרים - הוא התערב בריב לא לו!
כולל פעם אחת - כזר, בארץ נוכריה, ובלי שום קשר למוצאם (לא עיבריים).
 
 
אז לפי הכתוב - התערב בריבים לא לו? כן.
ואפילו זכה לשאלה - מי שמך שופט או מלך... ?
 
ואני עונה בשמו, כי אני מתאר את מעשיו.
זה לא אני המצאתי. ומעשיו מראים - שהתערב בריבים לא לו.
 
 
וכן, לגבי השאלה - מתי נודע לו שהוא עברי?
ובהמשך מהי ההגדרה ל - אחיו? אין תשובה ישירה. אז מפרשים.
ואני עניתי לגולש שפרושים אלה - קבילים עליו.
ועניתי כתגובה לאמירה שהוא הביא - משלמה המלך...
הטוענת שאין להתערב בריבים לא לנו.
 
ואין פה כלל יצוג דתיים כאלה או אחרים בדיון. ואין פה גם דיון לגבי אמונה דתית, כלל. יש פה רק התייחסות לקווי ההתנהגות והמוסר של - דמות מרכזית במסורת שלנו. מנהיג מרכזי.
 
 
שבת שלום.
 
שפירא מאיר
New member
לא אתה ולא אחרים הוסמכו לפרש את התנ"ך. חד וחלק.
איפה ראיתי מישהו מתערב בריב שלא קשור אליו ? הגזמת. זה כל הזמן ובכל מקום.
ושוב, אף אחד לא הסמיך לא אותך ולא אחרים לפרש את התנ"ך.
נקודה.
איפה ראיתי מישהו מתערב בריב שלא קשור אליו ? הגזמת. זה כל הזמן ובכל מקום.
ושוב, אף אחד לא הסמיך לא אותך ולא אחרים לפרש את התנ"ך.
נקודה.
האאא? אני פרשתי? אני הבאתי פרשנויות על מקרה אחד מה - 3.
 
 
ולא ענית. מתי נודע למשה שהוא עברי?
לפני שהכה את המצרי והרג אותו, או שאחרי?
 
- בלי פרשנויות. תשובה מוחלטת, בגישה שלך.
 
 
יודע לומר? לא יודע לומר?
אני לא מומחה. אני לא מצאתי שיש תשובה מוחלטת.
אולי אתה תמצא.
 
 
ואם לא יודע, אז יש מקום לפרשנויות, לספקולציות. והם גם חלוקים בינם לבין עצמם. כל אחד... נותן את התחושה שלו. אופציות.... למי שמעוניין.
 
 
מנסים "לשרטט" את דמותו של משה. למה פעל, מה הניע אותו לפעול. מה היו הערכים שלו. עוד לפני שהאל התגלה אליו בכלל. אז מלקטים מהסיפורים הידועים לגביו - את מה שאפשר, ומנסים לתאר - קווים בדמותו.
 
אז קו אחד, שפה אני מבחינתי מראה... זה שיש לו נטיה להתערב כשהוא רואה אי-צדק, וחוסר-הוגנות. לטובת החלש... כמובן (או לא כל-כך כמובן...). וזה לא משנה - מי האנשים המעורבים, ומה מוצאם או דתם. וגם לא משנה הסכנה שנשקפת לו.
 
האם זו פרשנות מבחינתך? אם כן. זכותך.
לדעתי זו לא פרשנות, זה מראה על דפוס התנהגות, חשיבה, רגש.
 
 
ונ.ב.
והערה כללית. רק אומר, לא כל ריב - יש בו אי צדק.
ולא תמד יש בו צד שהוא חף-מפשע, קורבן.
 
 
 
ולא ענית. מתי נודע למשה שהוא עברי?
לפני שהכה את המצרי והרג אותו, או שאחרי?
 
- בלי פרשנויות. תשובה מוחלטת, בגישה שלך.
 
 
יודע לומר? לא יודע לומר?
אני לא מומחה. אני לא מצאתי שיש תשובה מוחלטת.
אולי אתה תמצא.
 
 
ואם לא יודע, אז יש מקום לפרשנויות, לספקולציות. והם גם חלוקים בינם לבין עצמם. כל אחד... נותן את התחושה שלו. אופציות.... למי שמעוניין.
 
 
מנסים "לשרטט" את דמותו של משה. למה פעל, מה הניע אותו לפעול. מה היו הערכים שלו. עוד לפני שהאל התגלה אליו בכלל. אז מלקטים מהסיפורים הידועים לגביו - את מה שאפשר, ומנסים לתאר - קווים בדמותו.
 
אז קו אחד, שפה אני מבחינתי מראה... זה שיש לו נטיה להתערב כשהוא רואה אי-צדק, וחוסר-הוגנות. לטובת החלש... כמובן (או לא כל-כך כמובן...). וזה לא משנה - מי האנשים המעורבים, ומה מוצאם או דתם. וגם לא משנה הסכנה שנשקפת לו.
 
האם זו פרשנות מבחינתך? אם כן. זכותך.
לדעתי זו לא פרשנות, זה מראה על דפוס התנהגות, חשיבה, רגש.
 
 
ונ.ב.
והערה כללית. רק אומר, לא כל ריב - יש בו אי צדק.
ולא תמד יש בו צד שהוא חף-מפשע, קורבן.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.