אל תגע בזמיר - הרפר לי

[Guy K]

לי הוא הזכיר יותר את הגולום

אני לא בטוח למה. אולי התיאור הלבנבן וההסתגרות, ההתחמקות בלילות ואכילת החיות הקטנות וכל שאר הדברים שהילדים חשבו עליו. בדומה לגולום, גם בו התחיל בתור אדם (הוביט) רגיל, ששנים של ניתוק מהחברה הפך אותו ליצור רופס ומפחיד - כשבעצם הוא לא היה שונה במיוחד משאר הדמויות, ולו היו במצבו - סביר להניח שהיה קורה להם אותו הדבר.

 

[odedee]

אענה לך בשאלה

למה זה חשוב? לדעתי המחברת מראה כאן איך אדם שמתנהג שונה מהנורמות של החברה מיד מתוייג כמטורף או רוצח, בעוד שבעצם הוא מתגלה כאידאל, כזמיר.

 

[Mנטה]

מה חשבתם על האופן שבו אטיקוס התמודד

עם המשפט ? הצעד שהוא נקט מאוד אידאליסטי וחינוכי אבל גם מאוד מסוכן. הוא נאלץ להתמודד עם אלימות ועם נסיון לפגיעה בילדיו, הוא נאלץ להתמודד עם דעות קדומות ועם פגיעה אפשרית בקריירה שלו, האיש הוא גיבור ללא כל ספק. אתם חושבים שהייתם מסוגלים להתנהג כמותו ? יש מישהו שאתם מכירים שנוהג כמותו ? אולי, אולי אולי, מישהו ידוע שנוהג כמותו, בימינו ?

 

[Guy K]

אני לא בטוח שהוא ידע מה הוא עושה

הוא באמת ובתמים האמין שהוא לא בסכנה. הוא חשב שאחרי שמר אוול (EWELL - לעברית זה תורגם יואל?) התפרץ - בזה נגמר הסיפור ואפשר להמשיך הלאה. אני לא בטוח עד כמה הייתי רוצה שההורים שלי יהיו כאלו חלוצים חברתיים. טוב לדעת שיש אנשים כאלו בחברה, אבל קצת מלחיץ לחשוב שזה קורה אצלך בבית.

 

[Anne of green gables]

מילה אחת על התעתיק:

ew נהגה כמו "יוּ". דוגמאות: New York - ניו יורק Ewing (מ"דאלאס") - יואינג. כך גם Ewell תועתק כ"יוּאֵל".

 

[Guy K]

מאוד הגיוני, תודה!

דווקא נתקלתי בשם EWELL ביפים והאמיצים (שם של אחת השחקניות) לא מזמן, וממש לא הצלחתי להחליט איך הוגים אותו

 

[Mנטה]

השריפה. תעלול ספרותי ידוע.

האם היה בה צורך ? האם מעבר לשריפה עצמה קיימת סימבוליות בבחירה לכתוב אותה ? האם קיימת כוונה מאחורי הבחירה, איזה דמות תעבור שריפה ?

 

[odedee]

גם אני תהיתי לגביה

ומעניין שהיא מתרחשת בעיצומו של החורף ולא בקיץ. הסצינה עצמה היתה מעניינת לקריאה, אבל בהסתכלות כוללת לאחר קריאת כל הספר נראה לי שאין לה תרומה משמעותית בעלילה. קראתי פעם שהרפר לי ניסתה לפרסם את הספר שנתיים לפני שהתקבל לפרסום, ותגובת ההוצאה לאור היתה שהוא אינו מחזיק את עצמו כספר שלם, אלא נקרא יותר כאוסף של סיפורים קצרים. המחברת קיבלה בחזרה את כתב היד ועבדה עליו יחד עם הסוכן שלה במשך שנתיים כדי לשפר את קו העלילה. רק אז יצא הספר לאור. אחרי שקראתי את העובדה הזו חשבתי על הספר, ואין ספק שהוא באמת מכיל הרבה אירועים וסיפורים קטנים שעומדים בפני עצמם, ולא כולם בהכרח תורמים בצורה ברורה להתפתחות קו העלילה העיקרי. נראה לי שהשריפה היא אחד הסיפורים הקטנים האלה, שמוסיפים ענין ואמינות לנפשות הפועלות. אגב, מיס מודי שורדת את השריפה ובעצם מנצלת אותה "להיפטר" מהבית שבעצם העיק עליה ולהתחיל חיים חדשים. בעיני, במובן מסוים היא מין פניקס שחוזר לחיים, מין תקווה כזו שהספר נותן.

 

[Mנטה]

החצי הראשון של הספר באמת דומה

לאוסף סיפורים, מקסימים אמנם, אבל פחות מגובשים לסיפור אחד מלא. אבל דוקא השריפה בעיני היא כן אפקט של טיהור לאחר המשפט. כאילו מתחילים דף חדש, לא רק בגלל הסימבוליות של אש וכל זה, אלא בעיקר בגלל היחס של השכנה שביתה נשרף, היא ממש שמחה שהיא צריכה להתחיל מחדש והשכנות עוזרות לה וכך יוצא שלאחר השריפה ולאחר המשפט כאילו כלום לא השתנה אבל בעצם העיירה מתנהגת ביתר ידידותיות, ביתר סימפטיה וסובלנות של האנשים זה לזה, פתאום מתגלה שגם הרעים טובים וגם הטובים רעים וככה. זה קצת מראה את האפקט שבכל זאת היה לכל הסיפור על כולם.

 

[לוטקה]

רעיון יפה אך השריפה התרחשה הרבה

לפני המשפט

 

[Guy K]

אולי השריפה היתה הנקיון הפנימי

של השכנה עצמה? המעבר בין חברה שרובה ככולה שומרת על העבר שלה בקפדניות (הפרחים, הפרחים), לבין חברה שמורכבת מפריטים שמוכנים ללכת קדימה - גם אם מחוסר ברירה - ולנסות דברים חדשים.

 

[Mנטה]

ואחרון לבינתיים: דיל, מה הקטע שלו ?

הרקע של דיל קצת מעורפל, הוא בעצמו מספר המון סיפורים שחלקם דמיוניים וחלקם אמיתיים, את חלקם אנחנו מבינים בסוף ואני גם לא זוכרת איך נגמר הסיפור שלו ומה קורה אתו בסוף. דיל הוא סוג של אנדרדוג שאיננו מושלם ודרכו אנחנו לומדים המון על ג'ם ועל סקאוט. מה לדעתכם היה הרקע שלו ? מה נסגר אתו בסוף ? האם אהבתם אותו ? ובכלל איזה דמות מבין הילדים הכי אהבתם ?

 

[Mנטה]

ורק עוד אחד ודי : האונס.

אותה דמות של בחורה לבנה שנאנסה כביכול, האם לדעתכם היא באמת רצתה לתבוע את טום או שפשוט לא היתה לה ברירה מחמת הבושה והגזענות ? איך ראיתם את כל הדמות שלה והסיפור שלה ? בעיני היא אחת הדמויות הכי מסכנות בספר, וזה פתרון נחמד להסביר שגזענות באה מהמקומות האלו. אבל שטחי מאוד (שהרפר לי לא נופלת בו !). מה דעתכם על הדמות הזאת ? הסיפור שלה ? האנשים שתמיד חיים בצל העיירה והאם הפשע וחוסר הצדק חייבים לבוא משם ? ויש שיטענו: חוסר הצדק מתחיל בעצם קיומם של אנשים כאלו, ובכל אופן שולי החברה העניים שהם רק טיפה יותר שווים מהכושים, ורק כי הם לבנים, הם אלו שחייבים להתעלל בכושים כדי לרכוש לעצמם מעמד "עבד כי ימלוך", אבל בתוך הבית של אותה המשפחה, דוקא אותה הבחורה היא הטובה שבכולן. אז למה דוקא היא ? האם מדובר במלכודת של אבי המשפחה ? ולמה ?

 

[Anne of green gables]

מאיילה יואל -

אני זוכרת, איך נפל לי האסימון פתאום, לגבי מה שהיה שם באמת - זה היה בחקירה של טום על ידי אטיקוס, כשאטיקוס הוכיח בעזרת כמה שאלות פשוטות, שטום לא יכול היה להרביץ לה, אלא שלהיפך, היא זו שחיבקה אותו ושבוב יואל תפס אותה. אז הבנתי, שבוב יואל רקח את כל משפט האונס, כדי להוציא את הבת שלו נקיה מהסיפור עם הכושי, ושהיא נפלה קורבן לדעות קדומות - נגד שחורים ונגד נשים, ולאב שתלטן וגזען. ברור שהפשע וחוסר הצדק לא בהכרח באים משולי החברה, אבל הרפר לי יוצאת מגדרה להראות לנו עד כמה ה"זבל הלבן" הם בורים וצרי אופקים, מה גם שבוב יואל גם ככה מהלך משני הצדדים של החוק. ככה שזה לא מפתיע אותי, שהוא ניסה בכל כוחו להתנער מהבושה, לתפיסתו, שהביאה עליו בתו, בכך שחיבקה כושי, והשתמש לשם כך במערכת שבה ידע שיזכה - מערכת המשפט של הלבנים. מדוע מאיילה נתנה יד לכל הגזענות הזו? אולי מכיוון שהיא ידעה שאין מי שיגבה אותה, אם אביה יזרוק אותה מהבית. היא התאהבה בגבר הלא נכון, אבל לא בגלל שטום כושי, אלא בגלל שהוא גבר נשוי, שלא היה עוזב את ביתו בשבילה, לו אביה היה מגרש אותה. הכל ספקולציות, ונראה לי שהרפר לי רצתה להשאיר הרבה מקום למחשבה - הן בגלל שהסיפור נמסר מפי ילדה קטנה, שלא מבינה הכל והן בגלל שככה אפשר לדבר על הסיפור ולהעלות דעות שונות.

 

[Guy K]

אני לא חושב שמדובר על התאהבות בכלל

פשוט על תאוות בשרים. אפילו הייתי אומר ניצול. מאיולה ניצלה את טום - לא כי היא אוהבת אותו במיוחד, סתם כי הוא היה בסביבה, וכי הוא לא היה במצב שיכול לאמר לה לא. עשתה לו מה שעשתה, נתפסה - חטפה מכות מאבא - ושיתפה פעולה באופן מלא עם הנקמה של אבא בשחור ש"חילל את כבודה". אני לא רואה בה שום דבר חיובי. אני כן רואה בחורה מסכנה שנסיבות החיים הפכו לחסרת רגשות, לאישה אכזרית שמוכנה להרוג מישהו ובלבד שלא להודות בטעויות שלה, אבל אין לי שום סימפטיה אליה. אני לא חושב שהיא תכננה על איזהשהוא עתיד עם טום. אני לא חושב שהיא פחדה שיזרקו אותה מהבית כי התאהבה בו. נראה לי שהיא פשוט פחדה להודות בפני עצמה שתאוות הבשרים והבדידות שלה גרמו לה לשבור טאבו חברתי כל כך מרכזי - וכדי לא להודות בפני עצמה, היא שכנעה את עצמה שנתקפה מינית. התעלמות היא טריק ידוע.

 

[לוטקה]

מאיֶלה יואל

בדברי הסיכום שלו במשפט אטיקוס מספק לנו הסבר מדוע מאיֶלה האשימה את תום. "הרגשת האשמה היא המניעה את מעשיה. היא לא פשעה אלא עברה על איסור חמור בחברתנו, אשר כיבדנוהו בכל הזמנים. איסור כה חמור, עד שכל העובר עליו מגורש מקרבנו, לפי שאינו ראוי לחיות עימנו....היא ידעה יפה מה איומה פגיעתה, אך מכיון שתאותה גברה על אימת האיסור, המשיכה בפריעת המוסר...היא עשתה כמעשה כל ילד: היא ניסתה לסלק מעליה את הוכחת אשמתה...היא הלמה בקורבנה - הכרח הוא לה לסלקו מעל פניה - הוא חייב להסתלק מלפני עיניה, מן העולם הזה. היא חייבת להשמיד את העדות לאשמתה. ומהי העדות של אשמתה? תום רובינסון, אדם. הכרח הוא לה לסלק את תום רובינסון מעל פניה. תום הזכיר לה יום-יום את המעשה אשר עשתה. ומה עשתה? היא ניסתה לפתות כושי." ההשוואה לילד מתבקשת כאן. אני משערת שהרפר לי הכירה את ספריה של הפסיכולגית סלמה פרייברג. ישנו שלב התפתחותי בו המאגיה שולטת בחשיבה. הילד מאמין כי הוא קוסם - משאלותיו, מחשבותיו, מילותיו בעלות יכולת לשנות דברים, להשפיע על אירועים. מאילה, יחד עם אביה, גרמה לכך שהמחשבות הפכו למציאות.

 

[Anne of green gables]

ולמי שרוצה לרענן את זכרונו

לגבי הדמויות והעלילה - מצ"ב האתר הזה, שמתאר את העלילה בכל פרק. כשעומדים עם העכבר על המילים האדומות מופיע הסבר על הדמויות בתוך מרובע.

 

[לוטקה]

מהות השם אל תגע בזמיר

אכן בתחילה מוזכר ההסבר של אטיקוס שאין לפגוע בזמיר, בסוף הספר, לאחר שברור כי בוּ רדלי הרג את בוב יואל, השוטר מר טייט מעוניין לטשטש את הפרשה כדי להגן על בוּ. סקאוט ביכולת ההבנה הנפלאה שלה אומרת שמר טייט צודק "כי זה יהיה כאילו הרגנו זמיר"

 

[siv30]

אני חושבת שהשם מאוד סימלי

על הסימבוליזם של השם "להרוג זמיר" - השאלה הטרידה אותי מאוד בזמן קריאת הספר מאחר וכל העיקרון של הסימבוליזם הוא שהסמל כל כך ברור ושקוף מתוך זה שהוא חוזר על עצמו בכל פרק. כך שחיפשתי את הסימבוליזם של הרג הזמיר במהלך כל הקריאה וזו לא היתה משימה קלה שכן הסמל של "הרג הזמיר" הוא למעשה מטאפורה למצבן של הדמויות בסיפור, דבר שהוא לא כל כך ברור מאליו בקריאה ראשונה. להרוג הוא בגדר חטא, אבל להרוג זמיר שהוא פאר הבריאה והיצירה הוא בגדר חטא כפול ומכופל. למי שמכיר היופי של הזמיר טמון בקולו האלוהי. הזמיר היא ציפור שחזותית לא ניתן לזהות עליה את המעלות שלה. אני מניחה שקיימות הרבה פרשנויות לזמיר, אבל אחת אפשרית היא שהטוהר והיופי של הזמיר הם לא חיצוניים אלא פנימיים ולכן לא הורגים יצור שהוא נזר הבריאה רק בגלל המראה שלו. אם נסקור את הדמויות בסיפור אז ישנן כמה דמויות שיכולות להיות בגדר "זמיר" (כלומר למרות שהן אפורות הן למעשה פאר הבריאה) : הראשונה הוא למעשה תום שהואשם על לא עוול בכפו באונס של מאיולה. הוא הזמיר הראשון שהורגת החברה ביחס המפלה שלה כלפי כושים. הדמות השניה שניתן לראות בה את הסימבוליזם של הזמיר הוא בו רדלי שמחמת דעות קדומות הילדים חיים בפחד מפני אותו אדם טוב שרק עזר להם. ניתן כך לעבור דמות דמות בספר כאשר "ההרג" הוא לא משהו ממשי אלא מעשה ההוקעה והדעה הקדומה.

 

[siv30]

עוד על הסימבוליזם של הזמיר

http://www.123helpme.com/assets/15947.html