אל תגע בזמיר - הרפר לי

[Guy K]

אל תגע בזמיר - הרפר לי

טוב, נראה לי שחיכינו מספיק זמן ואני כבר לא יכול להתאפק: שמישהו יסביר איזו סמליות יש בדיוק בשם הספר? זו אחת השאלות הראשונות שצצות בכל פעם שהספר הזה עולה, ואחרי שקראתי אותו עדיין לא הצלחתי להבין על מה מדובר. הזמיר יכול להיות השחור שנכלא, יכול להיות הילד שהותקף, יכול להיות השכן המתבודד. פספתי משהו? יש איזו גישה מקובלת לגבי שם הספר? הספר היה מצוין. מאוד נהניתי אותו אז תודה למי שהציע

מה אתכם?

 

[Mנטה]

אח איזה ספר !

אולי הסמליות בשמו של הזמיר באנגלית mocking bird נכון ? ואם אני לא טועה Mock זה ללגלג ? או שכותבים את זה אחרת או שאני טועה בכלל ואין מילה כזאת ?

 

[Guy K]

כן, Mock זה ללגלג או לחקות

אבל גם זה לא מקדם אותי

 

[Mנטה]

אבל אבל ... זה ציר די מרכזי לא ?

גם בנוגע לבו רדלי ואח"כ גם בנוגע ליחס לשחורים וגם היחסים בין השכנות וגם בין ג'ם וסקאוט וגם הסיפורים של דיל ומשפחתו... יש שם כל כך הרבה מזה !... אולי אפשר להגיד שהספר די מכריז מלחמה על הלעג

לא ? (או שמא זאת פרשנות חתרנית מדי ?)

 

[Mנטה]

אה ועוד משהו

אם אני לא טועה, איפשהו בספר מופיע גם ביטוי כזה. אז אולי יש ביטוי כזה באנגלית ?

 

[Mנטה]

כל כך הרבה דברים יפים יש בספר הזה

אבל לפני הכל... בתוך כל העיירה הזאת יש כל מיני אנשים וקשרים ביניהם ולפני שניכנס לפוליטיקה של הספר ולדמויות שבונות אותו מלפנים מאחור ומהצדדים, חשבתי שאולי כדאי להתרכז קצת במשפחה עצמה

מה דעתכם על המשפחה הגרעינית ? אטיקוס סקאוט וג'ם ? אולי נכניס גם את דיל למשפחה הזאת ? יש משהו חם במיוחד באופן שבו היא מתוארת. האם זה כך גם במקור באנגלית ?

 

[Guy K]

בהחלט

המשפחה צריכה לכלול גם את קאלפורניה. היא לא ממש האמא אבל היא מספיק קרובה למשפחה כדי להכלל במשפחה הגרעינית. את סקאוט וג'ם נורא אהבתי. בעצם זה לא חכמה כי אהבתי את כל הדמויות בספר, אבל השניים האלה הדהימו אותי. הם היו כל כך חכמים יחסית לילדודע'ס! באנגלית הם בהחלט מתוארים כמשפחה חמה: בכלל, בכל משפט שאטיקוס אומר אפשר ממש לשמוע את הטון המרגיע שלו.

 

[willkins]

אטיקוס

הוא האב הכי טוב שקראתי עליו. איך שהוא הגיוני עם הילדים שלו, מקשיב להם, לדעות שלהם, מכבד אותם ודואג להציב להם דוגמא טובה להתנהגות. לגבי שם הספר - כשג'ם מקבל רובה ליום הולדת הוא יוצא לצוד, אבא שלו לא אוהב את הרעיון של צייד בכלל (אם כי כשהוא היה צעיר הוא היה ידוע כצייד מעולה) ואומר לו בפירוש שאין לירות בזמיר, כלומר "אל תיגע בזמיר" והסיבה לכך היא מפני שהזמיר הוא ציפור שיר שלא מזיקה בשום דרך (לעומת עורבים) אלא רק מספקת צלילים טובים. אני ראיתי את זה כאמירה שאסור לפגוע בחף מפשע רק בגלל שהוא פגיע, בו רדלי הוא פגיע בגלל כל השמועות שיצאו עליו ובגלל שהוא מסתגר אז הוא לא יכול להגן על עצמו, טום רובינסון הוא פגיע בגלל שהוא שחור (בלי קשר לזה שהוא נכה) ולכן אין סיכוי שבמשפט נגד אדם לבן הוא יזוכה. שניהם נפגעים בספר ללא הצדקה.

 

[dresner]

../images/Emo45.gif

ראשית כל יופי של הבחנה עשית. אתם מזכירים לי כאן נשכחות....קראתי את הספר לפני שלוש או ארבע שנים לערך באנגלית. ואתם מחזירים אותי אחרונה לתקופה היפה הזאת... אז תודה רבה לכם.

 

[Anne of green gables]

גם אני מסכימה עם ההסבר לשם.

ככה בדיוק פירשתי את השם - הזמיר כאנלוגיה לבו רדלי ולטום רובינסון. בגלל זה, חשבתי שהשם בעברית הוא טוב יותר מהשם באנגלית, כי בו רדלי לא מת, ולכן "להרוג זמיר" לא מתאים, אם מתייחסים אליו, אלא רק ביחס לטום.

 

[springgirl]

שם הספר

למה באמת המתרגם לא היה נאמן למקור ושינה את השם? או שלא המתרגם קובע את השם, אולי ההוצאה לאור?

 

[siv30]

אני לא מסכימה איתך

אני חושבת שהשם בעברית מחטיא את כוונת המשורר. למילה "לגעת" יש קונוטציה שונה ומסר שונה מלמילה "להרוג". בשינוי הקל הזה המתרגם "הרג" את כל המסר של הסיפור, המסר שהוא קו מנחה שצריך להוביל את הקורא. כתבתי גם בהמשך השירשור על השם ועל הסימבוליזם שלו.

 

[Anne of green gables]

נראה לי שבגדול אנחנו מסכימות -

כלומר, שהזמיר הוא מטאפורה לבו רדלי ולתום רובינסון. אך אני לא מסכימה איתך, שהשם בעברית מחטיא את כוונת המשורר. להיפך, "אל תיגע" הוא מוקצן יותר מ"אל תהרוג". לדעת המתרגם, בזמיר אסור אפילו לגעת, כדי לא לפגוע, ולדעת הסופרת, מותר לגעת או אולי אפילו לכלוא (כמו שעשו לתום, ובאופן דומה גם לבו) אבל רק לא להרוג.

 

[siv30]

אבל הרג הוא לא רק הרג פיזי

ניתן להרוג במילים ואין צורך להרוג פיזית. גם להרג יש פנים שונות, דעה קדומה למעשה מחסלת את האפשרויות של אותו אדם בכלל לצאת מהמשבצת אליה הכניסו אותו.אתן לך דוגמא לכוונתי : בו ברדלי הסתגר במשך שנים בביתו בגלל דעות קדומות על השגעון שלו ובמובן זה הוא היה משול למת. המילה לגעת אינה יכולה לבטא את המשמעות הזו שתיארתי. לכן אני חושבת שלגעת אולי הוא מספיק טוב בעיברית אבל לטעמי הוא לא מבטא את מלוא המשמעות של הדברים כאשר בוחנים את הרובד המשני והמסר התת מילולי של הדברים.

 

[Guy K]

"להרוג זמיר"

נשמע לי שם הרבה יותר מוצלח. האסוציאציה של ההרג הרבה יותר חזקה בעיני מהמשמעות שנלווית לשם בעברית. אני מסכים עם סיוון: היה אפשר להעביר את המשמעות של השם - על פגיעות מיותרות, בגדול - בבחירת כותרת שתכלול את המילה להרוג. לנגוע, בעיני, יוצרת משמעות אחרת. היא הופכת את הזמיר למין דבר קדוש שאסור לנגוע בו - אלא לראותו בלבד - ובכך נותנת משמעות סמלית ל"זמיר", יהיה מי שיהיה (בו, טום, הילדים, השחורים, השכבות החלשות - וכו'), שלא קיימת במקור.

 

[WallFlower]

חייבת להוסיף -

(ד"א אני קוראת חשאית שלא יכלה שלא להגיב על דיון לגבי הספר הזה

) התרגום העברי לספר יותר משמעותי מבחינתי משום ש"הנגיעה בזמיר" (כפי שכבר אמרו - הרס של משהו שאינו מזיק לאחר וכו') אינה רק אנלוגיה לבו רדלי ולטום רובינסון אלא גם לתהליך שג'ם וסקאוט (ובאופן יותר שטחי גם דיל ואטיקוס) עוברים במהלך הסיפור, מעין הרס ראשוני של נאיביות ילדותית שאולי גם מתבטא בתהליך ההתבגרות המזורז (אולי המילה הנכונה הוא ערוך) והמוקדם של ג'ם. to kill מתפרש בעיני כפועל מאוד אגרסיבי, מוחץ וחד משמעי (שאולי נכון לטום רובינסון) לגבי ההרס של אותו "זמיר" ואילו "לגעת" יותר נכון מבחינתי, כי ג'ם וסקאוט עברו חוויה משנה שאינה מוחצת לחלוטין את כל קיומם אלא רק משנה אי אילו דברים בהוויתם ובדרך הסתכלותם על העולם ואולי מתוך זה יבקע זמיר חדש, יותר מפוכח.

 

[Anne of green gables]

המשפחה הגרעינית -

לכאורה, לא משפחה "רגילה" - אין אמא, אבא עובד קשה בעבודה שמסכנת אותו ואת הילדים, ושני הילדים מסתובבים בחוץ כל הזמן. למעשה, הכל בשליטה: האבא מחנך את הילדים למידות טובות, והחינוך שלו הופנם מאוד - לפעמים נראה שג'ם יותר מדי צדיק (כמו במקרה של הזקנה שהוא מקריא לה), וסקאוט הפנימה אף היא את ערכי המוסר של האב, בגלל הערצתה אליו ואל אחיה הגדול. הטבחית קאלפורניה ממלאה היטב את מקום האם, ואם כבר להכניס איזושהי דמות למשפחה, הייתי מכניסה אותה, ולא את דיל. לסקאוט ולקאלפורניה ויכוחים רבים, שבהם תמיד מנצחת הטבחית, גם בגלל שאטיקוס תמיד תומך בה - הוא לא מתייחס אליה כאל עובדת במשק הבית, אלא כאל חברה רבת זכויות. ג'ם - האח הגדול והנערץ. למרות שסקאוט היא המספרת, ברור שהוא הגיבור האמיתי של הסיפור. סקאוט - מכיוון שהמספרת היא ילדה קטנה, הפרטים בסיפור מתגלים טיפין טיפין, וככל שהיא מתבגרת (אאל"ט הסיפור נמשך שנתיים), ההבנה של הקוראים גדלה גם היא. לוקח זמן להבין במה מואשם טום רובינסון, כי המבוגרים לא רוצים שסקאוט תדע מה זה אונס, ולוקח זמן להבין מה יש בשקיות שלינק דיס (נדמה לי שזה היה שמו) שותה מהן - הוא אומר לסקאוט שזה קולה, בעוד שזה משקה חריף. למרות שסקאוט היא המספרת, לא היא הגיבורה של הסיפור, ובאמת לקח לי הרבה שנים להבין שהסיפור הוא לא עליה (גם העטיפה מטעה

) ממש, ואפילו לא על ההרפתקאות שהיא בעצמה עוברת. ההערצה שלה לאביה ולאחיה הגדול מופיעה בכל דף כמעט, למרות שהיא מרבה להתווכח עם שניהם. דיל - לא הייתי מכניסה אותו למשפחה, כי די מודגש שהוא אורח. הוא גם מתנהג באורח שונה משני הילדים, וזו אחת הסיבות שהם מחבבים אותו כל כך - בגלל נקודת מבטו השונה על אירועים ואנשים.

 

[לוטקה]

קולה לעומת משקה חריף

כל העיירה קבעה כי מר ריימונד שותה לשוכרה. הוא פשוט הניח להם לחשוב כך. הוא גילה את "סודו" שהמשקה פשוט קולה רק לילדים. כשסקאוט שאלה למה הוא נוהג בצורה הזו הוא אמר "יש אנשים שאין דרך חיי נראית להם. יכול אני לאמר להם 'לכו לכל הרוחות' ולא אכפת לי אם לא ימצא הדבר חן בעיניהם... בני אדם אוהבים להיאחז בנימוק כלשהו. כשאני בא העירה, ולעיתים רחוקות אני בא, ואני מתנדנד מעט ושותה מתוך שקית זו, יכולים הבריות לומר 'דולפוס ריימונד נתפס לטיפה המרה, ולכן אינו יכול להיטיב דרכו. אין חבוש מתיר עצמו מבית-האסורים, ועל כן אורח חייו כזה ולא אחר'."

 

[Mנטה]

אוי אני שמחה שכתבת את זה

גמני זכרתי כך ופתאום חשבתי שאולי לא הבנתי נכון

 

[Anne of green gables]

../images/Emo12.gifאויש נכון, התבלבלתי לגמרי../images/Emo70.gif

מרוב הפוך על הפוך...