אלימות וסביבה

[רונן שפירא1]

הם הרי לא כותבים כלום. לא ספרים ולא מאמרים

אבל הם מצפים שכולם יקבלו את דבריהם כאילו זה איזו תורת אמת קדושה.

 

[arana1]

כתיבת ספרים ומאמרים לא מהווה אינדיקציה לכלום

כמות השטויות בעולם כבר עברה מזמן את הטעם הטוב ומהווה סוג של זיהום שהוא נורא ממש כמו הזיהום התעשייתי אם לא יותר

אף אחד לא מצפה שתקבל כלום כמו אמת קדושה
מצפים שתתמודד לגופו של עניין אם אתה יכול או רוצה
ואם לא אז תנסה לפחות לא להפריע כשהמבוגרים מדברים בגלל שיש אנשים שיש להם צורך אמיתי ודחוף לפתור בעיות
צורך שהוא הרבה יותר מהותי מפירסום מאמרים וספרים

גם כאן,הזיהוי של אמת רק עם ההיסטריה הקקדמית לפרסום או עם מסחור מיידי של כל נפיחה כתיאוריה האולטימטיבית שתפתור את כל בעיות העולם(משום מה יש ביקוש אין סופי לזבל הזה,אולי תפישות כמו שלך מספקות הסבר מסויים לצריכה הבלתי מבוקרת של חרא "ספרותי" בכל העולם) מאוד פוגע בדיוק באנשים שאתה מתיימר לעזור להם,

הרבה אספים, כידוע למי שטרח להתעניין, מתייחסים למילים בחרדת קודש(ולכן הם מילוליים מדי לדעת ה"מומחים")
בעולם הכאוטי של האוטיזם האמת חשובה מהפרסום
היא צורך חיוני ולכן לא יכולה לשמש כמכשיר לקידום כלכלי או מעמדי
וזה בדיוק מה שמוביל לזלזול בתיפקודו ובתפקידו של האוטיסט השותק
ליחס המביש לכל מי שלא יודע להשלות את עצמו כאילו נרקסיסיזם שטחי הוא הפתרון למצוקותיו ולמצוקות החברה

פרסום מאמרים לא מוכיח כלום
אם תיקח את רוב המאמרים והספרים ותכניות הלימודים והכשרת המטפלים שיצאו בנושא האוטיזם ותזרוק אותם לפח האשפה הקרוב העולם יהיה מקום הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב

 

[ענתנוי]

הספר האחרון שקראת היה חסמב''ה

אז ירדנו לתחתית - קללות של שוק?

 

[ענת בן צבי]

כל הילדים שלי מיוחדים ולכל אחד כשרון משלו

בואי נעשה קצת סדר. לא ערכתי תחקיר שאלת אותך מאד בנימוס איפה למדת. כחלק משיח תקין סיפרתי לך איפה למדתי ומה למדתי. את אמרת לי שמה שלמדתי הוא חסר ערך.

ניסתי להבין את דעותיך וראיתי שאנחנו אפלו לא מסכמות על המושגים הבסיסים

ולבסוף את עוד מאשימה אותי שאם אני אומרת שכמה מההורים בפורום יכלו לתרום לדיון בונה בנושא אני חושבת שאוטסטים לא. חשבת אולי שאני מכירה במקרה מחוץ לפורום כמה הורים ויצא לי לדבר איתם על הנושא?

מה כשאת אומרת שאוטיסטים זקוקים להכרה והבנה זה אומר שנ"ט לא?

נקודה אחרונה למה את חושבת שזה שאני מגדירה אוטיזם כנכות אני רוצה לבטל את כל מה שאוטיסטי בילדי או שאני לא מחפשת ומחזקת את הכישורים האוטיסטים שלהם? אני רואה איך אספקטים מסוימים של האוטיזם מצרים את צעדים של ילדי ועוזרת להם בכל דרך שאני יכולה אבל אני נותנת להם לפתח כל כישרון שיש להם גם אם אני לא מבינה אותו. בניגוד למה שאראנה חושב אני משתמשת בתכונות האוטסטיות שלי ויש לי כל יום ויום אם זה להכנס לטראנס ריכוז ואם זה לראות את התוצאות שלי במרחב ולארגן אותם כמו פאזל. זה עדיין ל אומר שאני נהנהת מזה שאני לא מצליחה לזכור שמות ופרצופים או שלהכנס לקניון או סופר זה חוויה מועדפת

ענת

 

[ענתנוי]

את שוב מסלפת את דבריי

לא אמרתי שלמה שלמדת אין ערך אלא רק שביוכימיה זה לא ביולוגיה.
זו עובדה.

וזה לא משנה מי אני, מה למדתי, מה את למדת או כמה תארים יש לכל אחת מאיתנו. המומחיות שלך בביוכימיה לא מוטלת בספק, אבל זה לא מקנה לך את הזכות לבטל את הביולוגיה או להטיל ספק באמינות שלי כאדם או בידיעה שלי - שאין לך שמץ של מושג מהי, כי את לא מכירה אותי.

התגובה שלך מאד אופיינית לאנשים עם קווים אוטיסטיים, או לאוטיסטים "גבוליים" (תלוי איך מגדירים את זה) ומזכירה לי את התגובה של רופרט (האבא שכתב את "ילד הסוסים") - הוא כמעט מבין, הוא כמעט נוגע, הוא כל הזמן מנסה ללמוד, לזרום, מגשש באפילה ומתוסכל נורא כי רואן, הבן שלו, הוא אוטיסט מהסוג שהזכרתי קודם - שאמאן. (שאמאן = זה שיודע)
ורופרט הוא מדריך טיולים ואנתרופולוג חובב שחקר לעומק את השאמאניזם אצל הבושמנים, ולקח את כל המשפחה למסע למונגוליה כדי לפגוש את השאמאנים הידועים שעדיין נשארו בחיים, ובסופו של דבר - אפילו הוא, למרות כל ההצלחות שלו בעבודה עם הסוסים, התחיל לפקפק בעצמו וחיפש ישועה בתיאורית המיינד הידועה לשימצה.

וזה מה שאני מנסה להסביר - יש דברים שאי אפשר להבין, יש אנשים שהידיעה שלהם נמצאת לגמרי מחוץ למסגרת הידע שלנו, יש מצבים שבהם כולנו יכולים להרגיש אבודים.
ולא כולם חייבים להבין את הכל - רק לכבד את הידע השונה, ללמוד, לשמור על תקשורת פתוחה וראש פתוח - ולהגדיל ביחד את מעגל ההבנה.

 

[ענת בן צבי]

את יודעת הכותרת שלך היא גם הכותרת שלי

אמרתי לך, אנחנו באופן ברור לא מסכימות על מושגי הבסיס. ביוכימיה היא ענף בביולוגיה, ענף מרכזי כיוון חשיבה וגישה. לא זה לא חקר החיות בטבע אבל אני לא מצליחה להבין מה את מגדירה במילה ביולוגיה כי כשאמרתי שיש במחלקה שלנו חוקרים שיוצאים לשטח ועושים מחקרים ביטלת אותם כמחקר אינטרסנטי. אם אני ואת לא מצליחות להכיל במושג ביולוגיה משהו ששתינו מסכימות עליו אין לנו בסיס לצאת ממנו לדיון.

צאי ובדקי את ההודעות שלי (ונסי בבקשה להפריד אותן מבעלי אנחנו אומנם נשואים באושר אבל ממש לא מדברים באותו קול ואותה מחשבה). לא עסקתי בביטול להיפך ניסתי ואני חושבת ששתינו אפילו הצלחנו לנהל דיון מעניין. אבל אני לא מוכנה לדון עם אנשים שמאשימים אותי בדעה קדומה - לא על סמך מה שאמרתי אלא על סמך מה שלא אמרתי. כשהדיון גולש לפסים האלה אני עוזבת. אני לא רואה הרבה טעם בלהוכיח שאין לי אחות. את מדברת על סילוף דברים כיצד את חושבת שאני חשה כשאני אומרת שאני מכירה כאן הורים שאני יכולה לדון איתם בפורום ולדעתך אני אומרת שאין כל ערך לדברים של אוטסטים?

ענת אני לא יכולה להגדיל איתך את מעגל ההבנה אם הדברים נמצאים מחוץ למסגרת הידע שלי. אני יכולה ואני מקבלת שיש הרבה דברים בעולם שאני לא מבינה אבל אני לא יכולה ולא מעונינת לעשות את קפיצות הדרך שאת עושה - להגיע למסקנות בלי לבסס אותן על נתונים. אני חייה בעולם שדורש ביסוס לטענה לא תחושת בטן ורק על סמך הידע הזה אני פועלת (אופיני או לא אופיני לאנשי קצה ממש לא מעניין אותי). את מוזמנת לקבל את עמדתי ולהמשיך את הדיון מנקודה זו או לפרוש. אבל אם את קוראת לכבד את הידע של השונה את יכולה לנסות לכבד את הדרך שלי לנתח ידע - לא להסכים רק לכבד.

 

[arana1]

באמת אין מקום במדע לתחושות בטן ואינטואציה ?

ואני שואל לא בשביל להתנצח אלא בגלל שיש לי תחושת בטן

שגם כאן הפרדה נוקשה בין עולם שדורש ביסוס לנתונים מזה שמרשה גם תחושות בטן ואינטואציה אינה ממש תקפה
מכל מיני סיבות
דבר ראשון אני משוכנע שכל חוקר הגון יסכים שגם השיטות לביסוס נתונים אינן מבוססות בשלמות
הן חלקיות ויחסיות ולכן משאירות פתח חשוב לחקירה גם במה נחשב כמובן מאליו(שזה אחד האוייבים הכי גדולים של התפישה המדעית) כמו מה זה נתונים בכלל ? ועד כמה הם מופרדים מהמדידה ? או עד כמה הם מבטאים את מה שחיפשנו מלכתחילה ואת התפישות הקדומות שגם אחריות לעיצוב מכשירי המדידה ושיטות ההערכה והאימות שלנו,
כל אלה שאלות שלדעתי כל איש מדע הגון ומעמיק יודע שהן פתוחות מאוד
ובפתח הזה נכנסים תחושות בטן ואינטואציות ותחושות אסטתיות ורגשיות שעדיין נחשבות למשהו שמתקיים מעבר לתחום המדיד

כבוד עובד הכי טוב כשהוא הדדי ומאוזן (בגלל זה המונח הזה מגיע מתחומים שעוסקים באיזון ושיווי משקל כמו כובד למשל)
ולכן כבוד אמיתי יאפשר לך לקבל לא מעט מתפישות כמו אלה של ענת ולענת מאלה שלך

יש מקום וצורך גם בקפיצות דרך וקיצורים וגם בתפישות יותר סדורות שיתעדו ויאשרו וינסו לפענח את הפערים ביכולת המדידה והניסוח שהקפיצות האלה מחוללות במשנתנו הסדורה(שכאמור היא הרבה פחות סדורה ממה שאנחנו נאלצים להתיימר לו ,בלית ברירה כמובן)

 

[ענת בן צבי]

ודאי שיש מקום לתחושת בטן - ככה נולדים ניסויים

ודאי שיש תחושת בטן. הרגע הזה שאתה מסתכל על הנתונים ולמרות שאין לך את כל החלקים של הפאזל ברור לך פתאום מה התמונה ואתה פשוט יודע. לא יודעת להסביר אבל זאת תחושה רוטטת כזאת של אמת מתפרצת וברורה. אבל במדע את תחושת הבטן צריך להוכיח. אתה יכול לפרסם מאמר דיעה אתה יכול להגיד בהרצאה שזאת האמת שלך אבל אתה חייב לגבות את האמירה בנתונים. כי מה לעשות לפעמים גם כשהכל פתאום נופל במקום המבנה היה מבנה שקרי כי הוא נבנה על חלק כוזב. על מנת לקבל משהו כנתון אני לא יכולה הסתמך על תחושת הבטן שלי בלבד אני אצא ואבדוק.

דוגמא קצת מגוכחת, היא שפעם קראתי מעריב לנוער (מודה אני קוראת כל מילה כתובה זאת בעיה) תוך כדי קריאה היה לי ברור שקראתי את התוכן הזה פעם - שראיתי את המילים האלה בסדר הזה במקום הזה בדף. אז הלכתי והפכתי ערמה של עיתונים בני כמה שנים שלא זרקתי עד שמצאתי אותו, עיתון של מעריב לנוער בין כמה שנים שהיה זהה כמעט לחלוטין לעיתון החדש. אז היה לי ברור שאני צודקת מההתחלה אבל בלי ההוכחה ביד לא יכולתי להניח לעניין - זאת פשוט אני.

השיטות לביסוס נתונים אינן מושלמות. חלק יחסיות, חלק יוצאות מנקודת הנחה שגויה ולכן הפרשנות של הנתונים שגויה וחלק קשות לביצוע טכנית לכן פירסום מדעי מחייב בדרך כלל מספר הוכחות שונות בכלים שונים לבסס את אותו נתון. חלק מהעשייה המדעית היא לבנות תאוריה לבחון אותה בניסוי שמחזק או מחליש אותה. אם התוצאה מחזקת היא לא הוכחה אלא תמיכה. עם הזמן אתה צובר עוד הוכחות או שאתה נתקל בנתון שאינו מסדר שמזעזע את התאוריה ומביא אותך למקום חדש. תחושת בטן או הבנה אינטואיטבית של הנתונים היא חיונית. אבל חוסר מוחלט של הוכחות או חוסר רצון להוכיח משאיר אותי במקום שבו אני לא יכולה להתייחס. אז זאת חוויה ודיעה. בנוקדה זאת אני מדגישה כמה פעמים שתאוריה היא נזילה וכשאני מלמדת ביולוגיה אני תמיד אומרת שהיופי בביולוגיה היא שהיא מדע מאד נזיל שמשתנה כל הזמן. אבל במיוחד במסגרת הזאת לדעתי יש צורך להתמקד בעובדות ולא ללכת שווי אחר פרשניות.

כבוד יכול לאפשר גם לקבל שיש מקומות שהדרך שלנו מקבילה ומובילה לאותו כיוון גם אם יצאנו מנקודת מוצא שונה. אני יכולה לקרוא את מה שאתה אומר ולתת לך את הכבוד בזה שאני משקיעה מזמני, קוראת את דבריך ומתייחסת אליהם ברצינות הראויה אבל אני לא חייבת לקבל את דבריך זאת במיוחד אם לא השתכנעתי. באותה מידה אתה יכול לכבד אותי ולהתייחס לדברי בלי לייחס לי דעות לא לי ולקבל או לא לקבל את דעתי. כל זמן שבמקום לקפוץ למסקנות לגבי כוונותי (ואני לגבי הכוונת שלך) נגיד לא הבנתי או אני לא מסכים/ה או אולי רחמנא ליצנה אני כן מסכים/ה, אולי נגיע ביחד לנקודה חדשה ומענינת.

יש צורך בקפיצות דרך לדמיין משהו שמעולם לא היה שם זאת קפיצת דרך אבל ללכת אחרי אדם אחר בקפיצות הדרך שלו דורש או אמונה או הוכחות לפחות ככה אני בנויה.

ענת
ותודה רבה על התיחסות הרצינית ולא מתנצחת.

 

[arana1]

גם אני מכור למילים כתובות

מגיל מאוד מאוד צעיר הייתי מחפש אפילו סתם פיסת נייר קרועה בשביל להירגע על כמה מילים מודפסות
זה היה ה"שמיכי" שלי ,חתיכות נייר מודפסות ,ובגלל זה כמו לא מעט אוטיסטים למדתי לקרוא לבד עוד לפני גיל הגן
לדעתי זו תופעה מעניינת גם בגלל שהיא משותפת או קרובה מאוד להרבה אנשים על הספקטרום ובקירבתו וגם בגלל שאם חושבים עליה אז באמת יש בה משהו קצת מוזר
שאולי גם מתקשר למאפיינים אחרים של אוטיזם כמו זכרון אופטי כמעט מושלם,נטייה לתבניתיות,מילוליות,נטייה לשתקנות ואולי זה גם קשור למה שעלה כאן כקושי לכתוב בכתב יד

מאוד מקווה שמישהו פעם יחקור את זה ברצינות ולעומק
אולי גם למשיכה המטורפת הזאת למילים מודפסות יש ביטוי ביולוגי(בטוח) שדרכו אפשר להבין קצת יותר על תפקידה ומשמעות לנפש

גם כאן אני מאמין שחשוב להבין שדברים הם לא רק "בעייה" אלא שכל בעייה היא גם הזדמנות

 

[ענת בן צבי]

מעניין בפירוש כן

זאת אחת הסיבות שהתחברתי מאד לספר של טמפל גרנדין. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שרוב האנשים לא חושבים בתמונות. שרוב אנשים זוכרים את התוכן ולא את איך הדף נראה ואיפה כל מילה היתה כתובה בו. לצערי בגלל הטרנד החדש של מסעדות להכניס מסכים אני יוצאת מדעתי ויש מקומות שאני פשוט לא יכולה לשבת בהם כי העיניפם שלי הולכות אוטומטית למסך ואני חוטפת גאב ראש נוראי.

בחדר ההמתנה של המרפאה בעיסוק בארה"ב היו ספרים של איפה ואלדו (בחור עם כובי וצעיף אדומים שנעלם בערמה של אנשים אחרים וצריך למצוא אותו - נדמה לי שקוראים לו אפי בארץ). ניסתי לא פעם לעניין את הבכור שלי בספר מאחר והוא מאד אוהב תבניות. עד שיום אחד הוא התרצה ופשוט העביר דפים והצביע על ואלדו. בשבילו לא היה שום אתגר הוא פשוט ראה את ואלדו - זה היה משעמם. היכולות האלו הן אני מסכימה איתך מאד שכיחים אצל אנשים בספקטרום ולא אצל נ"ט. בסיס ביולוגי בטוח שיש. עוד לא ראיתי תאוריה שהסבירה את זה. לא נראה לי שזה קשור לרגישות החושית אבל בפרוש קשור לתפיסת העולם האחרת.

לא יודעת אם הייתי הולכת מכאן לנפש והתפקיד של התפיסה הזאת לנפש אבל אני מסכימה שקשה מאד להסביר במילים רעיונות בתמונות וזה יוצר פער במיוחד כשהמדיה שלנו היא מילולית. אולי המשיכה למילה הכתובה ולא לזאת המדוברת היא העובדה שיש לה יצוג בסמל ותמונה...

ענת

 

[arana1]

אולי זה סוג של סינטזה בין מילה לתמונה

זה לא חשיבה במילים ולא חשיבה בתמונות אלא סוג של סינטזה בין 2 אופני התפישה הזאת שאצל אנשים נורמטיבים הן יותר מופרדות
ומכאן גם הנטייה לתפישת מציאות שהיא יותר מוטת הקשרים ולכן נתפשת כאסוציאטיבית או חסרת משמעות וחוקים ברורים למי שמורגל להפרדה נוקשה בין תמונות ומילים
החיבור הספונטני,המיידי בין מילה לתמונה,מחולל גם תפישה וזיהוי וצורך שונה של המיידי
וכיוון שאינה מזוהה ככזאת ואינה זוכה להענות אנחנו מקבלים אדם עצבני,חרד,חסר אחיזה ,אוריינטציה וקוארדינציה שנוטה להתפרצויות ולא מצליח לעולם להסביר את מה שלא ניתן להסבר לאנשים שאצלם החיבור בין מילה לתמונה אינו מיידי שלכן גם מתבטא כזיהוי שונה של מטרות ושל הדרך להגיע אליהן

למילה המדוברת יש מקום חשוב ומהותי מאוד גם אצל האוטיסט
אבל הוא מקום אחר
הרבה יותר תלוי בהקשר (ולכן גם מנותק ממנו לחלוטין לפעמים)

 

[ענתנוי]

הרחבת הידע

ביוכימיה לא יכולה לתת תשובות לקשר בין מוח להתנהגות.
אפילו בשביל להבין רשתות עצבים בצלחת פטרי צריך קודם כל תרמודינמיקה.
ובשביל להבין תהליכים ביולוגיים צריך גם מודלים מתמטיים כאוטיים,
ובשביל להבין התנהגות של יצורים חיים, אפילו חיידקים, צריך הרבה יותר מזה: שילוב של מדעי הטבע ומדעי החיים ופילוסופיה.

ובשביל להבין התנהגות של בני אדם ולטפל בה אפילו זה לא מספיק וצריך גישה חדשה בכלל לכל נושא המחקר.
אז ניסויי שדה לא עונים על הבעיה הזו, ואין כיום שום תחום מדעי שמסוגל אפילו להתחיל במחקר כזה - ולכן הכל נמצא עדיין בשלבים מאד מוקדמים של תצפיות, בלי שיטות ובלי הוכחות.

יש לי הרבה מאד מידע שמחפש הסברים ותיאוריות והשערות - וידע מעשי, מתוך ההתנסות עצמה שאי אפשר לחזור עליו כי הוא ייחודי - אז מה לדעתך צריך לעשות עם ידיעה כזאת?
לחכות עד שמישהו יפתח את התיאוריה האולטימטיבית ולתת בינתיים לרופאים חסרי אחריות להרעיל ילדים בלי אבחנה (ואני לא מדברת על הילדים שלכם אלא על מקרים שאני מכירה, בפועל, אבל נמנעת מלציין אותם בפורום ציבורי)

 

[arana1]

בדיוק

אנשים לא מבינים שבדיוק בגלל חוסר היכולת, הזמני, להמשיג ידע אולטימטיבי וסופי חשוב מאוד גם לדעת לפסול דברים על סמך תחושת בטן וידע חלקי
יש לאנשים,בעיקר לאוטיסטים,הרבה מאוד ידע שלא ניתן לביטוי ומימוש במסגרות הזמינות כיום(הרי זה לא מקרי שכה רבים מהם כל כך מתוסכלים וכועסים ועצובים)
האם זה אומר שהם אמורים להתעלם ממנו לחלוטין
ממש הכי לא
זה פשוט מסוכן ומסכן חיים

 

[arana1]

את השיעור הזה אני לומד כל יום מחדש

ועדיין זה לא מפריע לי ליישם ביקורת תבונית על גופי הידע הקיימים
את צריכה לזכור שאני הרבה פחות מחוייב ולחוץ למסגרות ולפרסומים ולהגשת עבודות ולהרצאות ולכן יש לי הרבה יותר זמן להרהר ולערער על הידע עצמו
ולכן אני ממליץ על זה לכל מי שבאמת אוהב וצריך ללמוד

אגב
זה לא מקרי שהמגמה של יצירת ידע משמעותי מחוץ לקירות האקדמיה צוברת תאוצה
אני מניח שאפילו באקדמיה יש כבר מי ששם לב לכך
למרות שלפי מה שאני קורה אז לפחות במדעי החברה הם תמיד מפגרים בכמה פאזות אחרי המציאות עצמה
ככה זה שאין זמן ללמוד באמת

 

[ענת בן צבי]

זאת לא היתה נודת המוצא שלך ברוב ההודעות

.אראנה אתה זה שכתב אני יודע הרבה יותר ממה שהרבה מרצים בכירים יודעים, לא אני. כל שאמרתי הוא שהנכונות ללמוד באה שכאתה מוכן לקבל שאתה לא יודע

.נכון שחלק לא מבוטל מזמני אני לא מקדישה לחשיבה ערעורים והרהורים הלוואי והיה לי יותר זמן. אבל אני מקדישה זמן רב להוראה למשל שהיא דרך נהדרת ללמוד ולחשוב, אני מקדישה זמן לכתיבה של הצעות מחקר שמחייבות אותי לזקק את הרעיונות שלי ולהראות שאני יכולה להוציא אותם לפועל ובעיקר אני מקדישה זמן ליצירה של ידע ומאחר וזה מה שאני אוהבת לעשות אני בוחרת לעשות זאת במסגרת האקדאמית. אני לא רואה פסול באוטודיקט בתחומים שאני לא חוקרת אי בפרוש לומדת מעבודה של אחרים

.אתה יכול לבחור מה לקחת ממחקר ואתה יכול לבקר את המחקר חופשי אבל שלילשה קטגורית של האקדמיה יכולה לפגוע בעשייה שלה וכך גם לפגוע בך הנהנה מפרותיה

דבר אחרון כל עשייה אנושית זוכה לתרומה של הנאצל באדם בד בבד עם החסרונות האנושיים. אין תחום שאין בו משחקי כוח ואגו אין תחום שאין בו חיפוש של יוקרה וכבוד אבל להצביע רק על הצד המכוער מונע לראות את מה שטוב ונפלא.

 

[abashel13]

מאיפה לך לדעת שאין תחום ללא משחקי אגו?

באקדמיה יש... אצל הרבה אנשים יש... אבל אני פוגש יום יום אנשים

שמשחקי אגו נמאסו עליהם... או אף פעם לא היו להם... זה לא אומר שאין להם אגו

גם בפורום יש כמה...

 

[ענת בן צבי]

אנשים בודדים ודאי

אני מסכימה איתך לגמרי יש הרבה אנשים שלא מעונינים במשחקי כוח או מונעים על ידי משחקי אגו. אני מאד מנסה לנתק שיקולים כאלה בחיים הפרטיים והמקצועיים שלי. אבל יש אנשים כאלה במדע בממוצע תמצא אחוז מסוים של אנשים כאלה . כך גם בתחומים אחרים. אם ניקח פוליטיקה למשל יש אנשים שמונעים על ידי הרצון לשרת אנשים אחרים ולקדם דברים שבנפשו ויש כאלה שרק מיקדום עצמם.
אפילו בהתנדבות יש שבאים מתוך הרצון לעזור ויש שבאים מתוך הצורך להרגיש גדולים ליד אחרים.

אם תחשוב על מקצועות או פעליות של אנשים תמצא שיש אנשים כאלה ויש כאלה.

ענת

 

[arana1]

באקדמיה ובפוליטיקה יש יותר משחקי אגו

ולכן זה כל כך מצער,
הפרדוקס הזה הוא כמעט מובן מאליו כי אצל אנשים שנדמה שיש להם סיכוי רב יותר מהממוצע לגעת בנצח ולהשפיע ולהיזכר ולהיות ידועים המשקל של האגו ומשחקיו יהיה בהכרח הרבה הרבה הרבה יותר גדול מהממוצע,
וזה מצער נורא בדיוק בגלל מה שכתבת קודם
שדווקא בתחומים אלה
של התווית דרכה של החברה
של המחקר
להתנהלות צנועה יש חשיבות הרבה יותר גדולה מבכל תחום אחר
ודווקא שם האגואים הכי נדחסים למשחקים הכי אינפטילים(נראה לך שהערת שוליים מבוסס על פיקציה,האב של הבמאי הוא איש אקדמיה ידוע,גם במשפחתי יש לא מעט כאלה וממש אין טעם לספר לי סיפורים)

זו גם הסיבה שנדמה שהמגמה לפירוק האקדמיה(שהרשת כמובן מאוד מאיצה) היא כל כך מבטיחה ונחוצה
המגמה הזאת תאפשר גם לאנשים שלא יכולים לסבול משחקי כח ואת העומס הרגשי שהישרדות במרחב כל כך לא אנושי גישה למחקר (נראה כאן למישה שזה מקרי שלא מעט אספים לא מצליחים לשרוד את המשחק החברתי באקדמיה ?וחבל,כי הם לא שורדים בדיוק בגלל שהם אוהבים ומרגישים ידע בצורה כל כך נקייה ועניינית)
ולכן המחקר גם יהיה הרבה יותר איכותי ומועיל ויעיל ומרגש ונעים

 

[ענת בן צבי]

.אני לא יודעת אם יש יותר בפוליטיקה או מדע.

.אני לא יודעת אם יש יותר בפוליטיקה או מדע. הם יהיו יותר בולטים ודאי על המסך בפירסום אבל בהכרח יותר. האם לא יצא לך להתקל בעובדי רווחה שתחושת הגדולה של עצמם מול האנשים שהם עבדו הביאה אותם למקצוע ולא הרצון לעזור. אלה בדרך כלל מסבירים לך למה אי אפשר לעזור לך. אבל אם לא תפגוש אותם אישית לא תראה את העשיה שלהם. יש נראות רבה בפוליטיקה ואני מניחה גם באקדאמיה. יכול להיות שזה מגנט אבל אני חושבת שהמדע עצמו יהיה מגנט לאנשים מהסוג האחר

 

[arana1]

ואת חושבת שמודעות למסתורין פירושו טיפשות ?

נראה לך שמודעותי לאפסות ידיעתי אמורה לבטל כל נסיון למבט ביקורתי על הידע של האחרים ?
מוזר
אני בטוח שאפילו באקדמיה לא יכולים לקבל גישה כזאת

אפילו בתחומים שבהם עבדתי בעבר,תוכנה,הייתי תמיד מוכן להודות שהידע שלי הוא אפסי,עדיין ברוב המקרים ידעתי מספיק כדי שישלמו לי כמי שיודע הרבה מאוד יחסית לאחרים
צניעות אין פירושה טמטום
אני מתייחס למה שאני קורא ויודע וכשיש לי סיבות להניח שאני יודע יותר אז זה מה שאני חושב ואומר

אני מבין ומעריך את ההתלבטות שלך ואני יודע שגם למחקר אמיתי יש מקום באקדמיה אבל בהגדרה הוא תמיד יהיה יותר תחום וממוסגר ויש אנשים שזה טוב ומתאים להם ויש אנשים שלא
לדעתי גם בתחומים שאת חוקרת אנשים לומדים עם הזמן להעריך אוטודידקטים והמגמה הזאת תילך ותאיץ
היום התעשייה מוציאה אפילו בקשות למחקר למכרזים פתוחים ברשת ויש יותר ויותר אנשים שמתפרנסים מזה יפה מאוד
בעתיד מספרם יגבר

את בוודאי יודעת שגם ציוד שפעם דרש מימון ותשתית של מוסדות גדולים הולך ונעשה נגיש גם לאנשים פרטיים
מה שקרה בתחום המחשבים קורה ביום בביולוגיה
והיום שבו כל אזרח יוכל לסנטז לו חיים "מלאכותיים" בבית הוא הרבה יותר קרוב ממה שרוב האנשים יודעים

אני לא שולל את האקדמיה,לדעתי חשוב לדעת שיש בה הרבה פגמים מובנים ולדעתי המוסד הזה בתהליך של מחיקה
מה שיעזור להמעיט את משקל משחקי הכח והאגו מתהליכי המחקר המדעי

במקרה של אוטיזם אני רואה באקדמיה כח שלילי בעיקר
כח שמנציח בערות ודעות קדומות ומבזה את המדע וגם את המוסד שבעינייך הוא כה יקר
קשה לי להאמין שאנשי מדע אמיתיים לא שמים לזה את ליבם