צ'ובה ישרה כמו סרגל.
ולטעמי זו גישה שפויה ביותר ביחס לכל דמוּת אב, מכל סוג שהוא. בעניין ניסים לא אחלוק עליך, כי אני מאמינה גדולה בניסים: לדעתי גם חיי היומיום שלי רצופים הרבה מאד ניסים קטנים. כשלא מקלקלים להם מרוב בורות או רוע או שניהם גם יחד, הם עובדים כמו שעון. גם התרבות העברית, אם תרצה, היא סוג של נס, וכן - לדעתי יש כזו. מסופקתני אם המסיבה שהחבר שלך הלך אליה היא אחד הסממנים האופייניים לה, אבל מבחינתי זה לגמרי עניינו באיזו תרבות הוא רוצה לשכשך בערב יום הכיפורים. זו הגדוּלה של חרות בענייני אמונה ודת, שאפשר גם לבחור ביניהן, ולכשתרצה, גם להתנזר מהן לגמרי. בתרבות יהודית חילונית הנויורקרים בטח מבינים יותר ממני. אבל תרבות עברית יש. היא עושה לה פסל ותמונה, אפילו לא רעים, והיא משהו בין אלילית לאתאיסטית. לי זה לא מפריע, כמובן, מאז שלמדתי להבחין בין טוב לרע העדפתי פגאניות על מונותאיזם. מה שכן מפריע לי זה שהיא כנראה נעשית עולם הולך ונעלם. אבל ככה זה, תרבויות, כמו אנשים, נולדות, מתות ולפעמים אפילו זוכות לעדנה מחודשת. דוקא ביום הכיפורים הזה, דרך אגב, היו לי אורחים לארוחת ערב. בגלל אילוצים יכולתי לארח אותם רק בערב הזה, וכשהתחלתי להתפתל כי "לא נעים", מישהו מבני ביתי לחץ עלי להסביר בו במקום למה "לא נעים", כשברור לגמרי שהשכנים מכל עברי בעצם משתמשים במזגן ובמעלית ולא מתפללים או צמים, ושלי לגמרי כן נעים להסב עם האורחים האלה לארוחה חגיגית של שלוש מנות, עם עוגת קצפת לקינוח. כשהמשכתי לבדוק ביני לביני, הגעתי למסקנה שמה שלא רציתי להפריע לו הוא השקט. בשבילי זו המהות המרכזית של היום הזה, והיא יקרה לי. אז כן, בסופו של דבר הכנתי הכל עד חמש ומשהו, בלי ברביקיו ובמינימום רעש, אבל בשעה שבבית הכנסת כיוונו פנים לתקרה, אנחנו הסבנו בנחת לשולחן. לדעתך זה הפריע למאמינים בשכונה לקרוע שערי שמים? נ.ב. מצטערת שבגיני האוזניות מתפנות. המזמורים הכי ותיקים שמכירה הם של פלסטרינה, שכבר שייך לרנסאנס. אלה מימי הביניים ששמעתי שיעממו אותי. כנראה בניגוד לראשי הכנסיה דאז, אני מעדיפה ליטורגיקה פוליפונית
ולטעמי זו גישה שפויה ביותר ביחס לכל דמוּת אב, מכל סוג שהוא. בעניין ניסים לא אחלוק עליך, כי אני מאמינה גדולה בניסים: לדעתי גם חיי היומיום שלי רצופים הרבה מאד ניסים קטנים. כשלא מקלקלים להם מרוב בורות או רוע או שניהם גם יחד, הם עובדים כמו שעון. גם התרבות העברית, אם תרצה, היא סוג של נס, וכן - לדעתי יש כזו. מסופקתני אם המסיבה שהחבר שלך הלך אליה היא אחד הסממנים האופייניים לה, אבל מבחינתי זה לגמרי עניינו באיזו תרבות הוא רוצה לשכשך בערב יום הכיפורים. זו הגדוּלה של חרות בענייני אמונה ודת, שאפשר גם לבחור ביניהן, ולכשתרצה, גם להתנזר מהן לגמרי. בתרבות יהודית חילונית הנויורקרים בטח מבינים יותר ממני. אבל תרבות עברית יש. היא עושה לה פסל ותמונה, אפילו לא רעים, והיא משהו בין אלילית לאתאיסטית. לי זה לא מפריע, כמובן, מאז שלמדתי להבחין בין טוב לרע העדפתי פגאניות על מונותאיזם. מה שכן מפריע לי זה שהיא כנראה נעשית עולם הולך ונעלם. אבל ככה זה, תרבויות, כמו אנשים, נולדות, מתות ולפעמים אפילו זוכות לעדנה מחודשת. דוקא ביום הכיפורים הזה, דרך אגב, היו לי אורחים לארוחת ערב. בגלל אילוצים יכולתי לארח אותם רק בערב הזה, וכשהתחלתי להתפתל כי "לא נעים", מישהו מבני ביתי לחץ עלי להסביר בו במקום למה "לא נעים", כשברור לגמרי שהשכנים מכל עברי בעצם משתמשים במזגן ובמעלית ולא מתפללים או צמים, ושלי לגמרי כן נעים להסב עם האורחים האלה לארוחה חגיגית של שלוש מנות, עם עוגת קצפת לקינוח. כשהמשכתי לבדוק ביני לביני, הגעתי למסקנה שמה שלא רציתי להפריע לו הוא השקט. בשבילי זו המהות המרכזית של היום הזה, והיא יקרה לי. אז כן, בסופו של דבר הכנתי הכל עד חמש ומשהו, בלי ברביקיו ובמינימום רעש, אבל בשעה שבבית הכנסת כיוונו פנים לתקרה, אנחנו הסבנו בנחת לשולחן. לדעתך זה הפריע למאמינים בשכונה לקרוע שערי שמים? נ.ב. מצטערת שבגיני האוזניות מתפנות. המזמורים הכי ותיקים שמכירה הם של פלסטרינה, שכבר שייך לרנסאנס. אלה מימי הביניים ששמעתי שיעממו אותי. כנראה בניגוד לראשי הכנסיה דאז, אני מעדיפה ליטורגיקה פוליפונית