תראה
אני בוחר איך לכתוב מתוך ידיעה מסוימת שפיתחתי אגב התנסות ילדותית בכל מיני צורות ולמידה תיאורטית של ספרות, אמנות ותקשורת. כתבתי בכל מיני צורות ובכל מיני משלבים ותמיד נהנתי. רק כאשר הגעתי להבנה שאני רוצה לסמוך על עצמי, כי לתפישתי אני מישהו שמזהה דברים בצורה מעניינת ומודעת ברמה גבוהה יחסית, גם הגעתי להבנה שהשפה שלי - זו שאני מתקשר איתה עם אנשים ביומיום - זו אשר גורמת לאנשים בחיי לאהוב דברים שאני אומר - היא-היא השפה שמתארת את המציאות בצורה הטובה ביותר עבורי, ולא שפתו של אחר. השפה, לתפישתי, כמו הרעיונות, צורות היצירה והמסגרת שאני, כמי שכותב בהוה, בוחר ליצירה, צריכים לתקשר עם המוכר והמקובל בחברה, אבל גם משתנים ומשנים, פשוט, כי ככה זה בטבע. אני פשוט זורם איתו, מבחינתי.