רציתי להוסיף שאין בהכרח סתירה
בין עזרה מילדים לעזרה ממטפל סיעודי. הרבה פעמים עזרת הילדים כוללת, בפרט, גם דאגה לכך שיהיה בכלל טיפול סיעודי. אולי ההורה הזקן עצמו כל כך חולה, חלוש או מוגבל שאינו יכול להילחם על זכויותיו לקבל עזרה סיעודית ואין לו יכולת פיזית ו/או מנטלית ו/או כלכלית לחפש לעצמו עזרה סיעודית? במקרה כזה הילד יכול לטפל בהבטים השונים של מציאת עזרה כזו, כך שאם וגם כשהילד עצמו לא יכול להיות נוכח, יש לו תחליף. במקרה כזה העזרה הקטנה ביותר של הילד יכולה להיות עזרה בעצם החיפוש של מטפל סיעודי ובמאבק על זכויותיו של ההורה מול ביטוח לאומי וכד' לקבל עזרה כלכלית להעסקת מטפל כזה, כי לא לכולם יש כסף לממן טיפול כזה מכיסם הפרטי. העזרה יכולה להתבטא גם/או בסיוע כלכלי להורה כדי לשכור טיפול נאות כי לפעמים המדינה לא עוזרת בכלל, וגם אם כן - לפעמים העזרה הכלכלית מהמדינה לא מספיקה ויש צורך במשאבים כלכליים נוספים. כמו כן, בהחלט יש מצבים שבהם הילדים עוזרים גם פיזית ו/או נפשית בנוסף ומעבר לטיפול הסיעודי המקצועי. הם נמצאים שם בלי קשר למטפל הזר ונותנים תמיכה רגשית שזר לא יכול לתת או מחליפים את המטפל כשהוא בחופש או חולה או לא יכול להיות שם, כי הרי גם המטפל הוא בן אדם שאינו יכול להיות זמין תמיד 24 שעות ביממה. לפעמים המטפל הזר נמצא שם רק כגיבוי, או רק לצורך עזרה פיסית, ובאותו הזמן גם הילד מטפל בהורה ותומך בו רגשית ונותן תחושה שההורה לא לבד.
זה נכתב כאפשרות נוספת שלא הוזכרה, ולא כתחליף לכל התסריטים האחרים שהבאת, כולל מצבים שבהם ילדים מתנערים לגמרי מהוריהם, שגם הם קיימים, כמובן.