זה אומר שאין לו סמכות כמוסד
בעקרון מבחינים בין שני סוגי "אי שפיטות": מוסדית ונורמטיבית מוסדית פירושה שביהמ"ש הוא לא המוסד הנכון לשפוט בסוגיה. עקרונית קשה היום לתת דוגמאות כי התפיסה היא שכמעט הכל שפיט אבל אפשר לחשוב על דוגמא כמו הסכמי שלום- אנחנו אולי לא חושבים שראוי שביהמ"ש יקבע האם הסכם שלום ראוי לחתום על הסכם שלום עם מדינה כלשהי ולא היינו רוצים לראות עתירות לבג"צ נגד ההסכם הזה. במקרה כזה, גם אם קיימים כללים משפטיים שביהמ"ש יכול לשפוט לפיהם (לדוגמא כללים מינהליים) עדיין הוא יכול לומר שמבחינת שפיטות מוסדית הוא לא המקום המתאים. נורמטיבית אומר שאין למשפט מקום להתערב כי אין כללים נורמטיביים במשפט. גם גישה זו מאוד נשחקת כיום כאשר עקרונות כלליים של תו"ל, סבירות וכו' נכנסים למשפט יותר ויותר כעקרונות סל שאפשר להשתמש בהם לכל צורך. אם נחזור לדוגמא הקודמת- אפשר לומר שהסכם שלום הוא לא שפיט נורמטיבית כי אין נורמות משפטיות שנוגעות להסכמי שלום- אין לביהמ"ש אפשרות לקבוע משפטית האם זה הסכם הוגן, האם הליך הקבלה שלו ראוי וכו'...