"אי אפשר להמשיך ככה"

[שוקולד תפוז]

אח"כ זה יקשה עליו יותר!

לא.
מומלץ שילמד בעתיד דברים שירתקו אותו, לפחות במידה מסויימת. לא כדאי שיפנים שלמידה=סבל וסיזיפיות שלא לצורך.

אח"כ זה יקשה עליו יותר!
בכיתה יב' החומר במתמטיקה שעמם אותי. כן, יב', כיתה שבה כבר צריך להפנים ש'עוד מעט בגרויות', ו'חשוב שתלמדו!'. שנה לפני כן הוצאתי 100 בחלק הראשון של הבגרות (החלק המעניין), האמת בגלל פקטור מטורף כי בחורה כמוני לעולם לא תוציא 100 - שגיאות חישוב. אז החומר משעמם, איה לא לומדת, איה מקבלת 50 בתעודה, והערה שבית הספר לא מוכן להגיש אותה לבגרות אם לא תשפר את ציוניה בצורה ניכרת. בסדר, במחצית ב' קיבלתי 90 ומשהו, כי למרות שהחומר לא ריתק אותי, ישבתי ולמדתי קצת לפני כל מבחן. (אגב, שיעורים עדיין לא הכנתי

). לעומת זאת אם כבר עכשיו הוא יתרגל לא להכין שיעורים משעממים, הדבר עלול לפגוע בהתקדמות שלו בהמשך, וחבל. היסודות הם לפעמים משעממים מאוד, ועדיין חשוב ללמוד אותם כדי להתקדם לנושאים המעניינים יותר, אז דווקא כדי שיוכל בעתיד להנות מהלמידה, הוא חייב לפעמים ללמוד גם נושאים משעממים...

 

[נועה לביא]

ואיה הייתה נפגעת בהמשך

אח"כ זה יקשה עליו יותר!
בכיתה יב' החומר במתמטיקה שעמם אותי. כן, יב', כיתה שבה כבר צריך להפנים ש'עוד מעט בגרויות', ו'חשוב שתלמדו!'. שנה לפני כן הוצאתי 100 בחלק הראשון של הבגרות (החלק המעניין), האמת בגלל פקטור מטורף כי בחורה כמוני לעולם לא תוציא 100 - שגיאות חישוב. אז החומר משעמם, איה לא לומדת, איה מקבלת 50 בתעודה, והערה שבית הספר לא מוכן להגיש אותה לבגרות אם לא תשפר את ציוניה בצורה ניכרת. בסדר, במחצית ב' קיבלתי 90 ומשהו, כי למרות שהחומר לא ריתק אותי, ישבתי ולמדתי קצת לפני כל מבחן. (אגב, שיעורים עדיין לא הכנתי

). לעומת זאת אם כבר עכשיו הוא יתרגל לא להכין שיעורים משעממים, הדבר עלול לפגוע בהתקדמות שלו בהמשך, וחבל. היסודות הם לפעמים משעממים מאוד, ועדיין חשוב ללמוד אותם כדי להתקדם לנושאים המעניינים יותר, אז דווקא כדי שיוכל בעתיד להנות מהלמידה, הוא חייב לפעמים ללמוד גם נושאים משעממים...

ואיה הייתה נפגעת בהמשך
גם אילו לא ניגשה בכלל לבגרות במתמטיקה?

על שעמום אפשר להתגבר באמצעות מוטיבציה. אם חומר מסויים משעמם אותי אבל אני יודעת שלאחריו יגיע החומר המעניין או, לחילופין, לאחריו אני אקבל תואר או רישיון נהיגה (ולא על המנוע אני מתלוננת), אז, למרות שזה לא יהיה כיף במיוחד, ארצה לבצע. אבל איזו מוטיבציה יש לאריאל של נדיה להכין את השיעורים? מצטערת, לא נראה לי נכון לנסות ילדים בסבל, רק בשביל שיתרגלו.

 

[נדיה של הארבעה]

המוטיבציה

ואיה הייתה נפגעת בהמשך
גם אילו לא ניגשה בכלל לבגרות במתמטיקה?

על שעמום אפשר להתגבר באמצעות מוטיבציה. אם חומר מסויים משעמם אותי אבל אני יודעת שלאחריו יגיע החומר המעניין או, לחילופין, לאחריו אני אקבל תואר או רישיון נהיגה (ולא על המנוע אני מתלוננת), אז, למרות שזה לא יהיה כיף במיוחד, ארצה לבצע. אבל איזו מוטיבציה יש לאריאל של נדיה להכין את השיעורים? מצטערת, לא נראה לי נכון לנסות ילדים בסבל, רק בשביל שיתרגלו.

המוטיבציה
כרגע היא רק נחת רוח של המורה

 

[לי Li]

אבל לא תמיד אפשר

לא.
מומלץ שילמד בעתיד דברים שירתקו אותו, לפחות במידה מסויימת. לא כדאי שיפנים שלמידה=סבל וסיזיפיות שלא לצורך.

אבל לא תמיד אפשר
ללמוד בעתיד את מה שאנחנו רוצים עם מערכת החינוך של היום. אז נכון, באוניברסיטה אנחנו בוחרים מה ללמוד, ונכון, לא חייב לסיים תיכון כדי ללכת לאונ' אבל בכל זאת, אם כן רוצים לסיים תיכון (ויש כאלה

) אז צריך להתרגל. אני לא אומרת שצריך תמיד להכין שיעורים ולהתרגל לרעיון שלמידה = סבל, אבל צריך להבין שלפעמים יש דברים שצריך ללמוד ולתרגל מידי פעם בכדי להצליח. ככה זה במערכת החינוך של היום, אני לא אומרת שזה צודק ונחמד, אף פעם לא אמרתי, אבל אלו העובדות. לא מכינים שיעורים בחטיבה או בתיכון יותר משלוש פעמים והמורה יכולה להוריד 10 נקודות מהציון הסופי, ויש הבדל למשל בין 95 ל-85.

 

[נדיה של הארבעה]

גם באוניברסיטה

אבל לא תמיד אפשר
ללמוד בעתיד את מה שאנחנו רוצים עם מערכת החינוך של היום. אז נכון, באוניברסיטה אנחנו בוחרים מה ללמוד, ונכון, לא חייב לסיים תיכון כדי ללכת לאונ' אבל בכל זאת, אם כן רוצים לסיים תיכון (ויש כאלה

) אז צריך להתרגל. אני לא אומרת שצריך תמיד להכין שיעורים ולהתרגל לרעיון שלמידה = סבל, אבל צריך להבין שלפעמים יש דברים שצריך ללמוד ולתרגל מידי פעם בכדי להצליח. ככה זה במערכת החינוך של היום, אני לא אומרת שזה צודק ונחמד, אף פעם לא אמרתי, אבל אלו העובדות. לא מכינים שיעורים בחטיבה או בתיכון יותר משלוש פעמים והמורה יכולה להוריד 10 נקודות מהציון הסופי, ויש הבדל למשל בין 95 ל-85.

גם באוניברסיטה
לא כל דבר מעניין. אותנו למשל הכריחו לעשות קורס בסטטיסטיקה. היה משעמם להחריד.

 

[בזזזזזזז]

וספורט חובה ?? ../images/Emo3.gif

גם באוניברסיטה
לא כל דבר מעניין. אותנו למשל הכריחו לעשות קורס בסטטיסטיקה. היה משעמם להחריד.

וספורט חובה ??

 

[נדיה של הארבעה]

אצלנו ספורט חובה היה תענוג

וספורט חובה ??

אצלנו ספורט חובה היה תענוג
40 ביקורי חובה בבריכה של המכללה

 

[לי Li]

אם כך אז זהו עוד דבר

גם באוניברסיטה
לא כל דבר מעניין. אותנו למשל הכריחו לעשות קורס בסטטיסטיקה. היה משעמם להחריד.

אם כך אז זהו עוד דבר
שמחזק את טענתי

 

[עוד צפורה גנן]

אותי שעממו עד אימה דיני נזיקין

גם באוניברסיטה
לא כל דבר מעניין. אותנו למשל הכריחו לעשות קורס בסטטיסטיקה. היה משעמם להחריד.

אותי שעממו עד אימה דיני נזיקין
ולא בגלל הנושא אלא בגלל המרצה. סבתי אמרה ששעמום, כמו יופי, תלוי בעיני המסתכל. כל אדם יפגש במהלך חייו במספיק דברים משעממים. ואז הוא יכול לעשות שני דברים - להגיד זה משעמם אותי, ולא להתעסק בכך, או לנסות לראות איך הוא יכול לעשות את הנושא לפחות משעמם עבורו. שעמום הוא לא חובה, הוא רק מחייב להתמודד עם מידת הסבלנות, עם העדר סקרנות לגבי נושאים מסוימים, והוא מחייב את האדם לנסות ומ\למצוא דרכים יפות לגוון את הזמן שלו. אני תמיד מיעצת לילדים שלי, כאשר הם משתעממים מנושא, להסתכל על האנשים מסביב. אנשים לעולם לא משעממים.

 

[לי Li]

דווקא עצה ממש טובה ../images/Emo13.gif

אותי שעממו עד אימה דיני נזיקין
ולא בגלל הנושא אלא בגלל המרצה. סבתי אמרה ששעמום, כמו יופי, תלוי בעיני המסתכל. כל אדם יפגש במהלך חייו במספיק דברים משעממים. ואז הוא יכול לעשות שני דברים - להגיד זה משעמם אותי, ולא להתעסק בכך, או לנסות לראות איך הוא יכול לעשות את הנושא לפחות משעמם עבורו. שעמום הוא לא חובה, הוא רק מחייב להתמודד עם מידת הסבלנות, עם העדר סקרנות לגבי נושאים מסוימים, והוא מחייב את האדם לנסות ומ\למצוא דרכים יפות לגוון את הזמן שלו. אני תמיד מיעצת לילדים שלי, כאשר הם משתעממים מנושא, להסתכל על האנשים מסביב. אנשים לעולם לא משעממים.

דווקא עצה ממש טובה

זה כמו שבשיעורי הסטוריה למשל (המשעממים להחריד) אני מסתכלת על הילדים בכתה או בוהה החוצה מהחלון ורואה ילדים מוזרים מהבית ספר (היום למשל ראיתי שני ילדים בחוץ עושים תחרות ג'ודו על הדשא ומתחילים להתיישב אחד על השני, אני וחברה שלי צחקנו כל כך הרבה. זה היה בהחלט שיעור הסטוריה מאוד מעניין ומצחיק

) וברצינות, זאת דווקא דרך ממש טובה להסתכל על החיים

אני ארשום לעצמי בראש.

 

[mikilk]

../images/Emo12.gifדיברת על הבן שלי!!!

"אי אפשר להמשיך ככה"
יום אחד הילד חוזר מבית הספר עם הערה ביומן "תתקשרו למחנכת בין השעות..." והטלפון. לקחתי הרבה נשימות עמוקות. התקשרתי, בכונה תחילה להיות אסרטיבית אך מנומסת. התלונות הקבועות: "שוכח את הדפים עם שיעורי הבית בתיק", "לא מדביק דפים במחברת", "שוכח מחברות בבית", "לא מכין שיעורי בית". האם אנחנו עוקבים? אנחנו עוקבים, אבל האחריות שלו. ככה אני מסבירה לה. מכיתה א' האחריות היא שלו, אחרת זה פשוט לא יעבוד אצלו. לא ניקח ממנו עכשיו את האחריות הזו בחזרה. היא: "אבל אם הוא לא יכול להיות אחראי על זה, אז צריך לעזור לו". וגם "אי אפשר להמשיך ככה". "חייבים לעשות משהו דחוף". או קיי מה את רוצה לעשות? "לא, שלא תביני, הוא ילד מקסים, והוא משתתף יפה בשיעורים..." (נו אז מה את רוצה מחייו ומחיי, אני חושבת בלבי). אבל הוא חייב להביא כל יום מערכת מלאה, לכתוב במחברת לפי מה שאני אומרת (כלומר, נושא חדש מתחילים מעמוד חדש, ואריאל תמיד שוכח). ולהכין תמיד שיעורי בית. כי אחרת אני כועסת עליו וחבל. אני, בעדינות: "תראי, לפעמים שיעורי הבית לא מעניינים אותו כל-כך ואני לא רוצה להיות "המשטרה של שיעורי הבית". אולי תתני לו משהו מאתגר?" היא: מציעה לעשות טבלה, בכל יום הוא יראה לה שהביא את כל המערכת, והיא תדביק מדבקה בטבלה, ואםפ יהיו 10 מדבקות נקנה לו מתנה. (אני, בלב: מזל שכבר לא מציעים לתת עונשים אלא חיזוקים חיוביים, זו התפתחות יפה, אבל איך לעזאזל אני מסבירה לה שעל ילד שלי זה פשוט בחיים לא יעבוד?!) "אני, בקול רם: "תראי, אפשר לנסות, אבל יש לי קצת ספק בקשר לתוצאות. אולי בהתחלה הוא ישתדל אבל אז ימאס לו. עד שהוא לא יקלוט שצריך להיות מסודר כדי שיהיה לו נוח יותר וכדי הוא יצליח יותר, לא יעזור לנו כלום, אם אין לו מוטיבציה אף טבלה לא תיצור לו אותה, אני מכירה את הבן שלי, הוא חכם מאוד ואי אפשר לעבוד עליו". היא: "אבל עשיתי את זה עם כמה תלמידים ו..." אני: "אבל אריאל שונה". היא : "אולי את צודקת". שתיקה רועמת. "אז מה את מציעה לעשות?" אני, בלב: "אני מציעה שתעזבי את הילד בשקט כל עוד הוא מצליח ולומד יפה". אני, בקול: "תראי, אולי ננסה לארגן לו בבית רשימה - מה שהוא צריך לבדוק בערב לפני שינה: שאין דפים שמסתובבים בתיק, שכל המחברות במקום, שאין שיעורי בית שהוא שכח, שהקלמר מלא. ואת אולי תזכירי לו קצת יותר פעמים להדביק את הדף במחברת, ולכתוב את שיעורי הבית ביומן". היא: "את חושבת שזה מספיק?" אני: "אין לי מושג, אבל כרגע אלה הרעיונות שלי". היא: "טוב, אבל אני אכתוב לך הערה בכל פעם שהוא יתרשל שוב, כדי שתהיו בעניינים, כי חשוב לי שתהיו שותפים לעניין ותסבירו לו שזה לא מקובל עליכם". אני: "אין בעיה, רק שזה לא יהיה משהו שיפגע בו". היא: "תראי, אבל אי אפשר להמשיך ככה, הוא חייב להבין ש..." והלאה השיחה נעה במעגלים. אין לי כוח יותר. הרקע: הילד לא סובל אותה ואת המקצועות שהיא מלמדת. היא מורה משעממת ומעצבנת... שיעורי הבית שלה משמימים והיא נותנת אותם בטונות. תובנות, מישהו?

דיברת על הבן שלי!!!
זה פשוט לא יאמן... בדיוק אני יושבת לי וחושבת, שעה לפני יום ההורים המיועד - מה עושים???? שיעורים - הוא בדרך כלל לא עושה (הילד בכתה ה') ואם הוא עושה אז הוא שוכח את המחברות / ספרים... הוא שוכח לרשום ביומן ואם הוא כבר רושם לא מבינים כלום... אבל כל הציונים שלו מעולים, כל המבחנים מגרדים את ה-100, המורה אומרת שהוא מדהים ותורם רבות מהידע שלו לכיתה... ניסינו עונשים שהוא לא ממש התרגש, ואמר בקור רוח מדהים ומרגיז שאכן,הוא לא עושה שיעורים והעונש מגיע לו,לא ניסה למרוד או למחות! בניגוד למה שאני מאמינה בו ופעלתי עד כה - אני מזכירה לו יום יום ומספר פעמים ביום להכין שיעורים - אבל ההתעלמות מוחלטת. לדעתי הוא כן חייב לעמוד במשימות ולא משנה עד כמה הן פשוטות או משעממות לדעתו אך אין לי כל דרך לשכנע אותו.יאמר לזכותו שפרוייקטים או עבודות מיוחדות ומענינות זוכות לעבודה יפה ותוצאות מאוד מיוחדות. מה עושים? לוותר? למה הוא נוהג כך? חשבנו (המורה ואני) שהענין הוא נסיון לתצומתלב מוגברת גם שלה וגם שלנו ההורים (ילד סנדויץ') אבל למרות שהשתדלנו לתת לו את המירב - עדיין הבעיה נמשכת והא בשלו - אדיש. המורה שוקלת לערב פסיכולוג שינסה להבין את ההתנהגות...לא ברור לנו למה ילד כל כך נבון ומצליח - לא עושה משימות פשוטות וקלות שלוקחותלו רק מספר דקות ליום.

 

[נדיה של הארבעה]

../images/Emo124.gif הניחו לילד!

דיברת על הבן שלי!!!
זה פשוט לא יאמן... בדיוק אני יושבת לי וחושבת, שעה לפני יום ההורים המיועד - מה עושים???? שיעורים - הוא בדרך כלל לא עושה (הילד בכתה ה') ואם הוא עושה אז הוא שוכח את המחברות / ספרים... הוא שוכח לרשום ביומן ואם הוא כבר רושם לא מבינים כלום... אבל כל הציונים שלו מעולים, כל המבחנים מגרדים את ה-100, המורה אומרת שהוא מדהים ותורם רבות מהידע שלו לכיתה... ניסינו עונשים שהוא לא ממש התרגש, ואמר בקור רוח מדהים ומרגיז שאכן,הוא לא עושה שיעורים והעונש מגיע לו,לא ניסה למרוד או למחות! בניגוד למה שאני מאמינה בו ופעלתי עד כה - אני מזכירה לו יום יום ומספר פעמים ביום להכין שיעורים - אבל ההתעלמות מוחלטת. לדעתי הוא כן חייב לעמוד במשימות ולא משנה עד כמה הן פשוטות או משעממות לדעתו אך אין לי כל דרך לשכנע אותו.יאמר לזכותו שפרוייקטים או עבודות מיוחדות ומענינות זוכות לעבודה יפה ותוצאות מאוד מיוחדות. מה עושים? לוותר? למה הוא נוהג כך? חשבנו (המורה ואני) שהענין הוא נסיון לתצומתלב מוגברת גם שלה וגם שלנו ההורים (ילד סנדויץ') אבל למרות שהשתדלנו לתת לו את המירב - עדיין הבעיה נמשכת והא בשלו - אדיש. המורה שוקלת לערב פסיכולוג שינסה להבין את ההתנהגות...לא ברור לנו למה ילד כל כך נבון ומצליח - לא עושה משימות פשוטות וקלות שלוקחותלו רק מספר דקות ליום.

הניחו לילד!
כמו שזה נראה, כל מה שעשיתם עד עכשיו לא עזר אלא רק הזיק, אז כרגע אם לא תעשו כלום לפחות לא תזיקו. לעניות דעתי, ילד בכיתה ה' שמקבל מאיות בלי ללמוד ובלי להכין מערכת, כשהוא מודע לסירובו בעניין, ומתעקש עליו, אין שום דבר שתוכלי לעשות. אם הוא יחליט להשתפר, תוכלו לחשוב ביחד איך. אם לא, אין לך שום דרך להשפיע עליו בנושא הזה. ולגבי הפסיכולוגים - מה הקשר לפסיכולוג כאן?! עד כמה שאני מבינה, הבעיה הפסיכולוגית היא יותר של ההורים ושל המורים... הוא דווקא שלם עם עצמו ועם מה שהוא עושה. הימור שלי - בעוד כמה שנים הוא יאלץ להתחיל כן ללמוד ולהיות יותר מסודר.

 

[נועה לביא]

השאלה שלי אליך היא

דיברת על הבן שלי!!!
זה פשוט לא יאמן... בדיוק אני יושבת לי וחושבת, שעה לפני יום ההורים המיועד - מה עושים???? שיעורים - הוא בדרך כלל לא עושה (הילד בכתה ה') ואם הוא עושה אז הוא שוכח את המחברות / ספרים... הוא שוכח לרשום ביומן ואם הוא כבר רושם לא מבינים כלום... אבל כל הציונים שלו מעולים, כל המבחנים מגרדים את ה-100, המורה אומרת שהוא מדהים ותורם רבות מהידע שלו לכיתה... ניסינו עונשים שהוא לא ממש התרגש, ואמר בקור רוח מדהים ומרגיז שאכן,הוא לא עושה שיעורים והעונש מגיע לו,לא ניסה למרוד או למחות! בניגוד למה שאני מאמינה בו ופעלתי עד כה - אני מזכירה לו יום יום ומספר פעמים ביום להכין שיעורים - אבל ההתעלמות מוחלטת. לדעתי הוא כן חייב לעמוד במשימות ולא משנה עד כמה הן פשוטות או משעממות לדעתו אך אין לי כל דרך לשכנע אותו.יאמר לזכותו שפרוייקטים או עבודות מיוחדות ומענינות זוכות לעבודה יפה ותוצאות מאוד מיוחדות. מה עושים? לוותר? למה הוא נוהג כך? חשבנו (המורה ואני) שהענין הוא נסיון לתצומתלב מוגברת גם שלה וגם שלנו ההורים (ילד סנדויץ') אבל למרות שהשתדלנו לתת לו את המירב - עדיין הבעיה נמשכת והא בשלו - אדיש. המורה שוקלת לערב פסיכולוג שינסה להבין את ההתנהגות...לא ברור לנו למה ילד כל כך נבון ומצליח - לא עושה משימות פשוטות וקלות שלוקחותלו רק מספר דקות ליום.

השאלה שלי אליך היא
מה בעצם חשוב לך? שהילד יכין מערכת/שיעורים לבי"ס, או שבאופן כללי הוא יהיה מאורגן ומסודר יותר ויהיו לו הרגלי למידה ועבודה? כלומר, האם מה שמפריע לך זו הבעיה עם הבי"ס, או שאת חוששת מהשלכות אחרות (היעדר האפשרות השניה)?

 

[mikilk]

רק נושא התארגנות והרגלים

השאלה שלי אליך היא
מה בעצם חשוב לך? שהילד יכין מערכת/שיעורים לבי"ס, או שבאופן כללי הוא יהיה מאורגן ומסודר יותר ויהיו לו הרגלי למידה ועבודה? כלומר, האם מה שמפריע לך זו הבעיה עם הבי"ס, או שאת חוששת מהשלכות אחרות (היעדר האפשרות השניה)?

רק נושא התארגנות והרגלים
זו הבעיה היחידה. נכון שהשיעורים קלים = משעממים, נכון שהוא קיבל בהערכות אתמול אצל המורה טוב מאוד בכל המקצועות ("היה אמור להיות לו מצויין בכל אם לא היתה בעית שיעורי הבית", דברי המורה) אבל יש כללים, אם צריך לעשות שיעורים - אז צריך, ואם הוא אינו משלים את המקצועות הלימודיים ביום שבו הוא יוצא למחוננים - אז יש בעיה, ואם הוא מאבד ספרים ומחברות באופן הדיר, ושוכח להביא משימות לכיתה - אז הוא בבעיה. ובהחלט אין לי בעיה עם בית הספר או המורה - הבעיה היא הרגלי למידה ואחריות לקראת העתיד והכיתות הגבוהות יותר. המורה אתמול ביום ההורים ציינה מאוד את הישגיו, את תרומתו האדירה לכיתה והעלאת רמת הדיונים בכיתה, הוא נותן המון מעצמו, עוזר לחלשים, מארגן את כל נושא המחשוב בבית הספר, פרוייקטים, מצגות וכו', אבל... את המשימות המוטלות עליהם אינו מבצע או מבצע ומאבד, או מבצע באופן חלקי, רמת הבלאגן שהוא משאיר בתיק ואפילו על שולחן הכיתה (שלא לדבר בבית...) נוראה ולא מתאימה.

 

[נדיה של הארבעה]

תגידי...

רק נושא התארגנות והרגלים
זו הבעיה היחידה. נכון שהשיעורים קלים = משעממים, נכון שהוא קיבל בהערכות אתמול אצל המורה טוב מאוד בכל המקצועות ("היה אמור להיות לו מצויין בכל אם לא היתה בעית שיעורי הבית", דברי המורה) אבל יש כללים, אם צריך לעשות שיעורים - אז צריך, ואם הוא אינו משלים את המקצועות הלימודיים ביום שבו הוא יוצא למחוננים - אז יש בעיה, ואם הוא מאבד ספרים ומחברות באופן הדיר, ושוכח להביא משימות לכיתה - אז הוא בבעיה. ובהחלט אין לי בעיה עם בית הספר או המורה - הבעיה היא הרגלי למידה ואחריות לקראת העתיד והכיתות הגבוהות יותר. המורה אתמול ביום ההורים ציינה מאוד את הישגיו, את תרומתו האדירה לכיתה והעלאת רמת הדיונים בכיתה, הוא נותן המון מעצמו, עוזר לחלשים, מארגן את כל נושא המחשוב בבית הספר, פרוייקטים, מצגות וכו', אבל... את המשימות המוטלות עליהם אינו מבצע או מבצע ומאבד, או מבצע באופן חלקי, רמת הבלאגן שהוא משאיר בתיק ואפילו על שולחן הכיתה (שלא לדבר בבית...) נוראה ולא מתאימה.

תגידי...
בדקתם קשב וריכוז? ושאלה שנייה: מה הוא עצמו מרגיש בעניין? מה מפריע לו: הבלגן או הכעס שלכם? אם בכלל מפריע לו... אני הייתי מנסה פעם אחת לא "לדבר אתו", אלא סתם להקשיב לו. מה הוא חושב על כל זה?

 

[mikilk]

עלה הנושא של קשב וריכוז

תגידי...
בדקתם קשב וריכוז? ושאלה שנייה: מה הוא עצמו מרגיש בעניין? מה מפריע לו: הבלגן או הכעס שלכם? אם בכלל מפריע לו... אני הייתי מנסה פעם אחת לא "לדבר אתו", אלא סתם להקשיב לו. מה הוא חושב על כל זה?

עלה הנושא של קשב וריכוז
אבל זה מוגזם... לא כל ילד מבולגן או מפוזר יש לו הפרעה... וגם המורה הסכימה איתי שלא נראה לה שיש צורך באבחון. לגבי תגובתו, אנחנו לא ממש כועסים, אולי זו הבעיה, הוא מבין ואומר שהוא יודע שאנחנו צודקים ומגיע לו עונש, נראה אדיש לחלוטין לעונש (אולי כי הוא קל... לא לישון אצל חבר או לא להיות במחשב יום יומיים = עונש איום בשבילו)

 

[נועה לביא]

תראי,

רק נושא התארגנות והרגלים
זו הבעיה היחידה. נכון שהשיעורים קלים = משעממים, נכון שהוא קיבל בהערכות אתמול אצל המורה טוב מאוד בכל המקצועות ("היה אמור להיות לו מצויין בכל אם לא היתה בעית שיעורי הבית", דברי המורה) אבל יש כללים, אם צריך לעשות שיעורים - אז צריך, ואם הוא אינו משלים את המקצועות הלימודיים ביום שבו הוא יוצא למחוננים - אז יש בעיה, ואם הוא מאבד ספרים ומחברות באופן הדיר, ושוכח להביא משימות לכיתה - אז הוא בבעיה. ובהחלט אין לי בעיה עם בית הספר או המורה - הבעיה היא הרגלי למידה ואחריות לקראת העתיד והכיתות הגבוהות יותר. המורה אתמול ביום ההורים ציינה מאוד את הישגיו, את תרומתו האדירה לכיתה והעלאת רמת הדיונים בכיתה, הוא נותן המון מעצמו, עוזר לחלשים, מארגן את כל נושא המחשוב בבית הספר, פרוייקטים, מצגות וכו', אבל... את המשימות המוטלות עליהם אינו מבצע או מבצע ומאבד, או מבצע באופן חלקי, רמת הבלאגן שהוא משאיר בתיק ואפילו על שולחן הכיתה (שלא לדבר בבית...) נוראה ולא מתאימה.

תראי,
מההתרשמות שלי (ותקני אותי אם אני טועה) נראה שאת מנסה להביא לכך שירכש הרגלים אלה בכך שיציית לכללים ויבין שמי שלא מציית מקבל עונש. ובכן, גם לפי ה"אני מאמין" שלי, ולמעשה, בעיקר לפי מה שאת מספרת (מודה בכך שמגיע לו עונש, אבל לא במיוחד מתרגש מכך) - לא נראה שזה מדבר אליו. התוצאה - ילד מבולגן ולא מאורגן שרק מפתח אנטי כלפי ההרגלים הללו (מאחר ובגללם כועסים עליו הוא נענש). הדרך שבעיני כן נכונה היא זו שתגרום לו, מבחינתו, לרצות לדעת להתארגן כי הוא עצמו יבין שזה כדאי וטוב. עם המשימות של בי"ס, אשר בבירור קטנות עליו, זה פשוט לא ילך... כי מה לעשות, גם אם הדפים שלו בכלל לא יהיו מאורגנים בתוך מחברת הוא עדיין יצליח. אבל, אולי אם יתנסה בלמידת חקר (בנושא שמעניין אותו), היכן שכדאי שכן יארגן חומר, הוא ייצא נשכר גם בפן הזה. אז בבי"ס הוא ימשיך להיות מבולגן, שימשיך! כל עוד כאשר זה אכן נדרש עבורו הוא כן מסוגל להתארגן - who cares?

 

[mikilk]

לא הבהרתי נכון...

תראי,
מההתרשמות שלי (ותקני אותי אם אני טועה) נראה שאת מנסה להביא לכך שירכש הרגלים אלה בכך שיציית לכללים ויבין שמי שלא מציית מקבל עונש. ובכן, גם לפי ה"אני מאמין" שלי, ולמעשה, בעיקר לפי מה שאת מספרת (מודה בכך שמגיע לו עונש, אבל לא במיוחד מתרגש מכך) - לא נראה שזה מדבר אליו. התוצאה - ילד מבולגן ולא מאורגן שרק מפתח אנטי כלפי ההרגלים הללו (מאחר ובגללם כועסים עליו הוא נענש). הדרך שבעיני כן נכונה היא זו שתגרום לו, מבחינתו, לרצות לדעת להתארגן כי הוא עצמו יבין שזה כדאי וטוב. עם המשימות של בי"ס, אשר בבירור קטנות עליו, זה פשוט לא ילך... כי מה לעשות, גם אם הדפים שלו בכלל לא יהיו מאורגנים בתוך מחברת הוא עדיין יצליח. אבל, אולי אם יתנסה בלמידת חקר (בנושא שמעניין אותו), היכן שכדאי שכן יארגן חומר, הוא ייצא נשכר גם בפן הזה. אז בבי"ס הוא ימשיך להיות מבולגן, שימשיך! כל עוד כאשר זה אכן נדרש עבורו הוא כן מסוגל להתארגן - who cares?

לא הבהרתי נכון...
קשה בכתב. הדרך שלנו נקראית אולי "עונש" אבל ברוב הפעמים זה לא ממש מלווה בכעס - אני מבינה אותו. ישבנו עם המורה והסברנו לו למה חוסר ההתארגנות פוגע בו, נתנו דוגמאות של עבודות או שיעורים שהכין, אבל בגלל שלא שם במקום, לא מצא אותם ולא הביא לכיתה. אני מזכירה לו יום יום להכין תיק ולבדוק היטב מה חסר, להכין שיעורים (גם זה בניגוד לדעתי שהאחריות היא שלו ולא שלנו) אבל למרות כל זאת - הוא תמיד דוחה ואחר כך מאבד או שוכח. ניסיתי ללכת בדרכו (כפריק מחשבים מכור) ולשים תיזכורות לשיעורים ב - Outlook שיקפצו לו על המסך ויזכירו לו משימות שהוא חייב - אבל עד שהגיע יום התזכורת הוא לא זכר מה היתה המשימה הספציפית, או שכח את המחברת בכיתה...

 

[נועה לביא]

"הסברנו לו למה זה פוגע בו"

לא הבהרתי נכון...
קשה בכתב. הדרך שלנו נקראית אולי "עונש" אבל ברוב הפעמים זה לא ממש מלווה בכעס - אני מבינה אותו. ישבנו עם המורה והסברנו לו למה חוסר ההתארגנות פוגע בו, נתנו דוגמאות של עבודות או שיעורים שהכין, אבל בגלל שלא שם במקום, לא מצא אותם ולא הביא לכיתה. אני מזכירה לו יום יום להכין תיק ולבדוק היטב מה חסר, להכין שיעורים (גם זה בניגוד לדעתי שהאחריות היא שלו ולא שלנו) אבל למרות כל זאת - הוא תמיד דוחה ואחר כך מאבד או שוכח. ניסיתי ללכת בדרכו (כפריק מחשבים מכור) ולשים תיזכורות לשיעורים ב - Outlook שיקפצו לו על המסך ויזכירו לו משימות שהוא חייב - אבל עד שהגיע יום התזכורת הוא לא זכר מה היתה המשימה הספציפית, או שכח את המחברת בכיתה...

"הסברנו לו למה זה פוגע בו"
כל עוד הוא עצמו לא חש שזה פוגע בו (לכל היותר, שזה פוגע בכם, ואני מאוד לא ממליצה ללכת על הסוג הזה של המניפולציה. בעיני, מזיק יותר מכל רמה שהיא של חוסר ארגון... עדיף כבר להעניש...), לא נראה שלהסבר הזה יש אפקט כלשהו. אז הוא שכח את המחברת בבית ורשמו לו שהוא לא הכין שיעורים, מעבר לזה שמציקים לו בגלל זה, לא נראה שזה ממש אכפת לו. אין לו מניע פנימי לא לעשות את השיעורים ולא לדאוג שהם אכן יגיעו לכיתה בצורה ראויה. כמו שציפי אמרה, "היינו מסודרים כי אמא אהבה שמסודר, היום כולנו מבולגנים"... אני מציעה שתקחו בחשבון את הרעיון של לתת לו עבודת חקר גדולה יחסית (כמובן, בנושא שיעניין אותו ומרצונו. לא בצורה שתמאיס את זה עליו), כזו שתדרוש ממנו להתמודד עם הרבה חומר, ולראות כיצד הוא מתמודד. אם תראו שהוא נתקל בקשיים ארגוניים - לעזור לו היכן שצריך, אבל אם אתם רואים שהוא מתמודד עם זה יפה - עצה שלי - פשוט תניחו לו בבי"ס ותגידו למורה לעשות את אותו הדבר. להמשיך להציק לו עם זה במצב כזה עובר את שלב הדאגה לכך שיהיה לו כושר התארגנות כמו שצריך שחיוני יהיה לו בכיתות הגבוהות ובלימודים גבוהים, וכבר מגיע לרמה של להתעקש שיהיה תלמיד מן השורה. וסתם חבל, כי הוא לא יהיה כזה.

 

[נדיה של הארבעה]

נראה שאת שוב חוזרת על זה

לא הבהרתי נכון...
קשה בכתב. הדרך שלנו נקראית אולי "עונש" אבל ברוב הפעמים זה לא ממש מלווה בכעס - אני מבינה אותו. ישבנו עם המורה והסברנו לו למה חוסר ההתארגנות פוגע בו, נתנו דוגמאות של עבודות או שיעורים שהכין, אבל בגלל שלא שם במקום, לא מצא אותם ולא הביא לכיתה. אני מזכירה לו יום יום להכין תיק ולבדוק היטב מה חסר, להכין שיעורים (גם זה בניגוד לדעתי שהאחריות היא שלו ולא שלנו) אבל למרות כל זאת - הוא תמיד דוחה ואחר כך מאבד או שוכח. ניסיתי ללכת בדרכו (כפריק מחשבים מכור) ולשים תיזכורות לשיעורים ב - Outlook שיקפצו לו על המסך ויזכירו לו משימות שהוא חייב - אבל עד שהגיע יום התזכורת הוא לא זכר מה היתה המשימה הספציפית, או שכח את המחברת בכיתה...

נראה שאת שוב חוזרת על זה
"הסברנו לו". אתם והמורה הסברתם לו. אז מה? כל דבר שאתם מסבירים לו הוא צריך להסכים? ממש לא! "אני מזכירה לו". ממש חינוך לאחריות, להיות המזכירה שלו. וענישה היא בכלל דרך ממש לא יעילה. כפי ששמתם לב, ולמרות זאת אתם מתעקשים להמשיך בה. תראי, יש לי הרגשה חזקה שמשהו צריך להשתנות בכם ולא בו. ואז גם אצלו יהיה שינוי. ובשביל ההתחלה, תנסו להשקיב במקום להסביר.