לא, המשפט לא נכון.
אני מצטערת, אבל כמו המון טרואיזמים אחרים, גם המשפט הזה לא נכון. אפשר לנסח את המשפט "כאשר מנסים להשמיד רעיונות, עלולים להשמיד גם בני אדם", וזה יוכל בערך להיות נכון. רק בערך. אבל ברגע שמתחילים להשתמש במשפטים טעונים ומוכללים מהסוג הזה כאילו שהם נכונים, מפסיקים לחשוב. וזה בדיוק אותו שימוש במשפטים מוכללים שעשו אותם אנשים ששרפו את הספרים ובני האדם ההם. הנה עוד אחד מהמשפטים החביבים עליי: "אדם ללא אמונה משול לדג ללא אופניים." בעיניי זה אחד המשפטים הגאוניים בכל הזמנים. הוא אומר "חבר´ה, תעזבו את הפתגמים, המכתמים ואמרי השפר, ותתחילו לחשוב". אפשר לנסח כל דבר, אפילו האידיוטי וחסר המשמעות ביותר, בצורת פתגם, והוא יישמע חכם. זו לא חוכמת חיים, זה כולה סלוגן. "קוקה קולה - טעם החיים". "אתה צמא ליותר, לך עם ספרייט". "בייגלה אוסם, שומעים שזה טרי". "במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו גם בני אדם". סלוגן. זה שזה נשמע טוב, זה שטחנו לך את זה לראש מיליון פעם, עוד לא אומר שצריך לחיות לפי זה. ורוב האנשים לא טורחים בכלל לעצור ולחשוב מה המשפט הזה אומר. רוב האנשים חושבים, משום מה, שהוא מדבר על שריפת ספרים, לא על דיכוי רעיונות, לא על רדיפה פוליטית. והדבר המחריד ביותר? שבדרך כלל אותם אנשים שלוקחים משפט כמו "במקום בו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם" ומחליטים לפיו שאסור לשרוף ספרים כי זה לא בסדר, לא בהכרח יימנעו בעקבות זאת מהזוועות שהמשפט הזה באמת מדבר עליהן. לא בהכרח תהיה להם המודעות שמה שרע זה לא האקט של שריפת ערימת הנייר והדבק המקודשת ההיא, אלא סתימת הפיות, השלילה, הנסיון להשתיק, להסתיר, להרוס. לוקחים את הסמל, את הדבר חסר המשמעות ביותר במשפט הזה - את הספר - והופכים אותו לדבר האמיתי. וברגע שעשית את זה, אתה חופשי לשכוח מה המשפט הזה בעצם רצה לומר. הגרמנים שלפני מלחמת העולם השניה היו אנשים עם ערכי אסתטיקה נעלים. הם היו מנומסים מאד. הם היו תרבותיים מאד. הם היו מחונכים מאד. אני בטוחה שאחוז גבוה מהם היה מזדעזע מהרעיון של שריפת ספרים, כי זה לא תרבותי ולא אנושי. ומה כל זה היה שווה כשזה הגיע לרגע המבחן? די לסלוגנים. תתחילו לחשוב. חשיבה בסיסמאות עוד לא הביאה אף אחד לשום מקום. לפחות לא לשום מקום טוב.
