עוד דוגמא
דוגמא לתיאוריה שקשורה לקשר בין היסטוריה וגיאוגרפיה: בעת העתיקה, בארצות שמושקות ע"י נהרות גדולים התפתחו באופן טבעי תרבויות יותר ריכוזיות ואוטוקרטיות, מלך שנחשב לעתים קרובות לאל וסביבו אליטה גדולה, חזקה ומאורגנת, ופער עצום בין המעמדות. בתרבויות שמסתמכות יותר על השקיית גשמים, מתפתחת תרבות שהיא פחות ריכוזית, פחות אוטוקרטית - ולעתים קרובות גם פחות מאורגנת. הסיבה לכך היא שהשקייה יעילה בעזרת נהרות דורשת עבודות מאורגנות בקנה מידה גדול, כמו חפירה ותחזוקה של תעלות או סכרים. לעומת זאת, במקום שמושקה ע"י גשמים כל איכר מעבד את שדהו כמיטב יכולתו, ומעבר לזה אין הרבה מה לעשות - זה בידי הטבע אם יבואו גשמי ברכה או בצורת. דוגמאות: כלכלת מצרים הסתמכה על ההשקיה הסדירה של הנילוס. התרבות שהתפתחה שם הייתה היררכית מאוד ומאורגנת, פרעה שהפך לאל אחרי מותו, מעמד כוהנים מאוד משמעותי ונבדל ממעמד האיכרים. בסהר הפורה התפתחו תרבויות שהיו גם בהן מאפיינים דומים, אם כי לא תמיד באותה רמת מובהקות כמו מצריים. ביוון, ברומא ובארץ ישראל, אזורים שהתנאים בהם הם של חקלאות שמסתמכת על גשמים, התפתחו לעומת זאת תרבויות שהיחס למלוכה היה בהן אמביוולנטי. המתח בין השליט, האליטה וההמונים יצר צורות שלטון שונות, גם כשהיתה מלוכה היא לא הייתה מובנת מאליה, ואלה היו תרבויות שהייתה בהן היררכיה אבל היא הייתה פחות מובנית, פחות קיצונית ופחות מסודרת. (הסתייגות: תרבות פרס, למשל, לא התפתחה בדרך שתואמת את התיאוריה הזאת). כמובן שמשלב מסויים (בעיקר החל מתקופת הממלכות ההלניסטיות) התרבויות התחילו להשפיע אחת על השניה וזה יצר השפעות נגדיות ונטיות חדשות. וכך קרה למשל שקיסרי רומא התחילו לתבוע לעצמם מעמד של אלים, כנהוג במזרח.