איפה אתן?

[תוכון אהבה]

התגובה הזו מיותרת ומעליבה.

 

[נענע חינם]

מתנצלת אם זה יצא מעליב. לא הכוונה.

 

[260adar]

אכן, אושר אין סופי.

 

[luna2002]

אחלה שאלה

שבוע הבא יש לי יום הולדת. אז השאלה באמת באה במקום.

כרגע, אני בצומת דרכים בחיי- או כך לפחות אני רוצה לחשוב. סיימתי תואר ראשון ואני מתחילה בסתיו תואר שני. ולא כדי "למצוא עבודה טובה יותר" כי קשה למצוא עבודה כך או כך ותואר לא ממש משפר את הסיכויים. (לא התואר שלי לפחות). אני לומדת כי אני אוהבת את התחום ואני אוהבת את האקדמיה.

אני לא פועלת על פי "דירשות החברה" לרוב. סיימתי תיכון, התגייסתי, השתחררתי, התחלתי לעבוד, עשיתי תואר, נסעתי לחו"ל, ועכשיו תואר שני. הנה- תמצית חיי בשני משפטים.

איפה אני רואה את עצמי עוד כמה שנים? בתקווה עם תואר שני ביד. עם עבודה מספקת (שכר לא הכי חשוב, העיקר לא לחזור ממורמרת כל יום הבייתה) וזוגיות אמיתית.

לגבי ילדים- לא יודעת. מודה, לא השאיפה העיקרית שלי בחיים.

שורה תחתונה- אני אישה, אני לסבית, גרה בישראל, חיה את חיי לפי העקרונות והאמונות שלי. אם החברה משתלבת-אחלה. ואם לא- בעיה שלהם.

שבת שלום!

 

[spiceupmylife1]

 

[noga ke]

ואו

בדיוק רציתי לפתוח דיון בנושא והקדמת אותי, יפה.

איפה אני? היום אני שכירה, בעבודה לא משמעותית. אבל זה נועד כדי שאוכל לעשות את העבודה המשמעותית יותר- להיות עצמאית. כלומר, לקדם את העסק שלי. כי בתור שכירה- אלא אם את בהייטק, לא תקבלי יותר מ5-6. מקסימום 8, אם את קורעת את התחת במשרה ניהולית כלשהי בשירות לקוחות כלשהו.

החיסרון היחיד בזה, שלרוב אני חוזרת כל כך עייפה, שאין לי כוח לעשות שום דבר שקשור לעסק, ולכן הוא מתקדם בקצב שצב כבר יותר מהיר ממנו, אבל נו, יש לי זמן והכל תלוי בי. בנתיים אני שמחה שיש לי משהו קבוע ביד.

איפה אני אהיה לקראת גיל 40? אני מקווה שכבר לא אצטרך לעבוד כשכירה, אלא אם יתחשק לי, שיהיה לי מספיק כסף להשקיע בנדל"ן, רוצה להתחיל לעשות הרצאות בעסק ועוד כמה תוכניות. ואני לא רוצה ילדים. מקסימום אחת, וגם זה מאימוץ. וגם היא מעל גיל 5. ככה שיותר קל לי בעניין הזה, כי זה לא ממש בוער בי.

איך שוברים את המעגל? אינטרנט מבחינתי זו מילת המפתח. יש כל כך הרבה דרכים להרוויח כסף בעזרת האינטרנט- שרק צריך להיות קצת יצירתיים ולהזהר מכל השרטלנים שמסתובבים. וכן, צריך לקחת סיכון. אם את רוצה באמת לשבור את המעגל את חייבת לקחת סיכון. חייבת לעשות דברים ולא רק לדבר עליהם.

אני מעולם לא בחרתי במסלול המוכר. תמיד עשיתי מה שרציתי. תמיד בהתלבטות אם לעשות משהו או לא, שאלתי את עצמי אם כשאהיה בת 50 אצטער שלא עשיתי אותו או שלא. ותמיד פעלתי לפי התשובה. בגלל זה אני מצטערת יותר על דברים שלא עשיתי מאשר על אלו שעשיתי. נדיר לראות אותי מצטערת על משהו שעשיתי. גם אם הוא הוביל אותי לחובות.

החיים קצרים מידיי בשביל להפוך לסטטיסטיקה עלובה.

 

[נענע חינם]

אינטרנט זו אכן מילת מפתח גדולה.

אמצעי מינוף אישי-כלכלי בין הבוערים בשוק.

 

[noga ke]

נכון

ויש המון דרכים להרוויח בזכותו בלי לקחת סיכון גדול. רק קצת יצירתיות.

 

[noga ke]

בעזרתו* אבל גם בזכותו

 

[חבלנית רגישה בדימוס]

אני סוף כל סוף

יודעת מה אני רוצה לעשות, למרות שבכלל התחלתי ממקצוע אחר באוניברסיטה...
אני יודעת לאן אני רוצה להגיע ואני מתכננת את הדרך
אבל עד אז
אני סתם עושה בלאגן

 

[seriously]

מוזר

בדיוק היום דיברתי על זה עם חברה טובה. בגלל שלא עשינו טיול גדול להודו/דרוםאמריקה/תאילנד אחרי הצבא, הרבה פעמים אנחנו מקבלות מבטים תהומיים מהחברה. כאילו זה הדבר הכי בלתי נתפש בעולם הזה שלא עשינו טיול אחרי צבא. משהו בחברה ההזויה הזאת בארץ מסרבת לקבל את העובדה יש אנשים שלא בא להם להוציא חסכונות של שנה שלמה רק בשביל להגיד "הייתי בתאילנד!!!"

אולי היום הפער קצת הצטמצם מבחינת גילאים, אבל אין מה לעשות בקשר לעובדה שאנשים בחברה הישראלית שופטים אותך אם אתה בוחר באורך חיים שונה שהוא לא לימודים-צבא-טיול-לימודים. עד היום אם אין לך תואר עד גיל 30 (במקסימום ההגזמתי) אז מסתכלים עלייך בעין עקומה. למה?

כרגע אני עובדת בחנות, כי אני לומדת והשעות נוחות והעבודה אמנם לא מאתגרת אבל הזמן עובר מהר ואני יכולה ללמוד תוך כדי בלי להרוג את עצמי ובלי לחזור הביתה באמצע הלילה. מה יהיה בעתיד? מי יודע. הלכתי לכיוון של תקשורת, אבל כרגע אני מתחבטת. הייתי צריכה לאתגר את עצמי עוד קצת ולא ללכת על מה שיהיה לי קל, אבל כרגע זה נוח לי אז אני חושבת קדימה ותואר השני אני כבר אגיע מוכנה יותר. נראה לי שהבעיה העיקרית של אנשים זה הפחד, זה מה שמניע אותם. פחד להיות בלי השכלה, פחד להיות בלי זוגיות, פחד להיות מנודה מהחברה. הפחד מניע אותנו לעשות החלטות שלא בהכרח הכי טובות לנו אלא הכי נכונות מבחינת החברה מסביבנו.

מה עושים בשביל לא להיות חלק מסטטיסטיקה? עושים בחירות נכונות ומקשיבים למה שאנחנו באמת רוצים לעשות. אני מאמינה שבן אדם צריך לדעת את המגבלות שלו ואת מה שהוא יכול להציע לעולם. יש אנשים שמבחינת האופי לא מתאים להם להיות עצמאיים, יש אנשים שעובדים טוב יותר אם אומרים להם מה לעשות. אנשים צריכים לדעת מה טוב להם ואיפה הם יהיו מאושרים. לקום בבוקר ולדעת שלא משנה במה אתה עובד, אתה מוציא את המקסימום מהעבודה שלך ומעצמך, והולך לישון בלילה בלב שקט בידיעה שלמה שטוב לך.

כסף הוא אמנם מניע מאוד גדול בחברה שלנו, אבל אי אפשר לתת לו להכתיב לנו את החיים. אמא שלי תמיד סיפרה לי שבתור ילדה היא רצתה להיות מורה לאומנות, עד שהמורה שלה למתמטיקה אמר לה שאומנות זה נחמד בתור תחביב אבל זה לא מה שיאכיל את המשפחה שלה. אז היא נהייתה רואת חשבון. זה לא אומר בהכרח שהיא זנחה את האומנות וזה לא אומר בהכרח שרע לה בתור רואת חשבון. הכל עניין של איזון וסדר עדיפויות בחיים, בסופו של דבר.

 

[260adar]

נהנתי לקרוא את התגובה שלך.

 

[New way 1991]

יש לך תשובה לכל השאלות האלה

?

קשה לומר ,מה ילד יום.וזה יכול להיות מפתיע לטוב ולרע !!
לא לשבת בחיבוק יידים זה ברור ....
לשאוף זה בוודאי .
לקדם ,להתפתח ,ולהיות חדורת מוטביציה זה הדלק של החיים.
אבל כל כך הרבה דברים מתהפכים תוך יום,שבוע,שנה -שלפעמיים עדיף לא לתכנן| יותר מידי.
אותי אישית קודם כול מעבר להכול חשובה :
"שלוות הנפש"-והסיפוק שלי -
בלי לחץ לא סובלת לחץ...
אבל זה לא אומר שאני לא שואפת ורוצה .
אז אני לא התגייסתי וגם לא עשיתי טיול אחרי הצבא -כי אני דתייה.
(אני גם לא חושבת שאחייה עם אישה-למרות שאני אוהבת נשים יותר וגברים פחות ...ז"א אני אתחתן בסוף עם גבר ..אבל לא משנה )
הנקודה כאן זה פשוט נקודת המבט שלך
-איך את רוצה לראות את עצמך?למה את רוצה לשאוף?
הענייין הזה של לדאוג לעצמך ולמשפחה שלך- זה משהו הכרח שכל אם חייב כדי לשרוד
ומהצד השני-יש את הלחיות,ברווח ויותר כסף
נכון שאנחנו אמורים לגדול ולהתפתח ,אבל אף פעם אין סוף לזה לכל השאיפות שאנחנו רוצים להתקדם אליהם
במקום שלאדם טוב לו ,שישאר שם .
אם לבת הזוג שלך -לא אכפת לך שאת ממלצרת .סבבה
איך אתן לוקחות את זה-והצד השני.זה הנקודה .
ויש את הצד של החברה -
איך הם יסתכלו עלינו ..וכמובן כל העניין הזה שאנחנו פוסעים בעקבות מה שהחברה חושבת שראוי מכובד מקובל!
אני רוצה מאוד להתפתח, וכן אני לא מתביישת לומר שיש לי המון פחדים שאני מטפלת בהם כרגע שחוסמים אותי .
יש לי שאיפות ואנין אדם חרוץ ומלא כוח רצון
אבל אני צריכה להתאים את זה גם ליכולות שלי עם כל הכבוד לפנטזיות שיכולות להיות לי
אני אגיע למה שאני רוצה -לא אכפת לי אם בעייני אחרים זה לא נחשב-וכו'.........
ואם יש לי 6000 ש"ח משכורת זה בסדר גמור בעייני .
כל עוד אני שמחה ומסופקת
הלוואי שיכולתי להיות עצמאית -דרוש לזה המון כישרון והשקעה
אז נתחיל קודם כול מקטן.
אני אפילו לא בטוחה מה אני רוצה ללמוד
,למה להלחיץ את עצמי ??
אני בשלבי בירור -ויעזור האל ויתן לי את הבחירה הטובה ביותר
אני עובדת כרגע עם ילדים משכורת בסדר .מספיקה לי ד"א
אני כולה בת 21 מה הלחץ??
בעז"ה שנתחיל ללמוד -נגמור ללמוד

נתחיל להתפתח
דבר אחד אני שמה לעצמי:
להנות מהחיים-ושיהיה לי זמן לעצמי וסיפוק .
חשוב לי מאשר לעבוד בעבודה שמרוויחים בה הרבה אבל שגוזלת המון זמן ודורשת חלק גדול מהחיים שלך
בקיצור:
הכל מתחיל ממך
לאיפה את רוצה להגיע ??? מה חשוב לך בחיים??
אני רוצה ללמוד להנות-ולחיות בנוחות שיהיה לי מה לאכול -איפה לגור -היום זה לא מובן מאליו.
אני לא חייבת להיות מיליונרית כדי להיות מאושרת

אם למישהי יש 100,000 עודף מהמיליון שלה אני אסתפק בזה
שבת שלום

קצת בילבלתי הכול מקווה שתביני את הכוונה הנכונה

 

[Lyme]

 

[260adar]

בא לי כבר להיות שם

בגיל 30, לשבת סביב שולחן שבת ענק, עם אבא, אמא והאחים, איתה ועם 2-3 ילדים,
וכלום כבר לא רחוק עכשיו.

האמת שאני בחרתי בדרך קצת אחרת, אני תמיד שוברת מעגלים, בעצם היותי.
לסבית בעולם דתי חרדי, בועטת בכל לחצי החברה הדתית והחילונית יחד.
לא למדתי, אולי לא אלמד לעולם למרות שזה היה החלום שלי,
אני עובדת תמורת משכורת נושקת למינימום ובכל זאת סוגרת את החודש,
ומצליחה בהרבה מקומות שגדולים ממני כשלו.
אני מאמינה שאלוהים נותן לי בדיוק את מה שאני צריכה ואפילו יותר ולא חסר לי כלום.

אני לא מרגישה חלק מהסטטיסטיקה העגומה הזאת, למרות שאני מרגישה אותה היטב,
הכל עניין של נקודת מבט.
טוב לי שם, במקום שלי. אני מעריכה את המעט שיש לי, שמחה בו.
כמו שההורים שלי שמחים בו.
זה נדמה שאין לי כלום,
אבל יש לי הכל.

 

[תוכון אהבה]

לאשת השנה אני מכתירה אותך

כמה אהבה יש בי אלייך

 

[260adar]

הו סיון

אהובת ליבנו את, תמיד תהיי.

אני אף פעם לא שוכחת, אפילו לרגע,
שהיית שם, אז.

בזכותך יש לי בית,
בזכותך יש לי אותה.

 

[260adar]

אגב

לא באמת התכוונתי שבא לי להיות בת 30

אני רוצה להשאר עוד קצת צעירה

אוףף
הזקנה

 

[נענע חינם]

זה מקסים, ואני מאחלת לך את כל הטוב שתרצי. היכולת להסתפק במעט היא גדולה ואת הצניעות שיש לך, כבר אין להרבה אנשים.
אבל אני תוהה - מה חלמת ללמוד ולמה ויתרת על החלום? את עובדת במשכורת מינימום מבחירה של תחום העבודה או מצב ברירה נוכחי?
את צעירה, יש לך תבונה ויכולת להתפתח מעבר ולא להרגיש היטב את הסטטיסטיקה. למה לא לתת לעצמך הזדמנות טובה יותר? ואני לא מדברת רק על כסף, שזה אמנם אמצעי, אבל לעתים הוא כלום ושום דבר מלבד דפי נייר סגולים, אדומים וירוקים. אם נניח לרגע את כל החומריות בצד, מה עם הגשמה עצמית בפן האישי?

 

[260adar]

תודה

חלמתי על מנהל עסקים או תכנות מחשבים, העבודה היא חצי בחירה, חצי אין ברירה

את צודקת, השאלות שאת שואלת מתבקשות, אין לי הרבה מה לומר,
רציתי תואר ראשון ושני, כולם האמינו שאני אשיג אותם בקלות יחסית, גם אני.
אבל תמיד, רגע לפני שנגעתי בחלום הזה, החיים שמו לי רגליים.

נכון שזה נשמע קצת עצוב, אבל זה לא.
כי למרות שוויתרתי על עצמי למען משפחה,
הגשמתי את עצמי בדרכים אחרות,
שעשו אותי מאושרת, יותר משחשבתי שאהיה.

ויום אחד זה יקרה, אני מאמינה, ההזדמנות תגיע ואני לא אאבד אותה.