איפה אתן?
בהנחה שרוב הבנות כאן נמצאות בשנות העשרים לחייהן, איפה אתן רואות את עצמכן בעוד 5/7 שנים, לקראת גיל 30? זה בערך הזמן שבו מסיימים תואר, מתקבעים על עבודה רצינית ומתחילים להקים משפחה.
מה השאיפות הגדולות שלכן בתור אדם? איפה תהיו בסוף המסלול שאתן צועדות בו כעת?
אם את לומדת - איזה תואר את עושה ולאן את רוצה להגיע בעזרתו? האם הבחירה של התואר היא בגלל אהבה לתחום או מניעים כלכליים רציונליים?
אם את עובדת - במה את עובדת ולאן את רוצה להתקדם? האם את מאושרת בעבודה וזה מספק אותך כלכלית או שאת שם כי אין ברירה?
האם אתן רואות עצמכן כשכירות או עצמאיות? מה השאיפות הכלכליות שלכן?
המסלול של החיים בישראל הוא די ברור. מסיימים תיכון, מתגייסים, משתחררים, מטיילים ומתחילים ללמוד. השאלות והתהיות מטרידות אותי, אז כחלק משיעורי הבית שלי, הצפתי את הנושא עם הסביבה הקרובה שלי והתשובות שקיבלתי הטרידו אותי יותר.
החברה נורא לוחצת אותנו למסלול הזה, מכוונת, מסבסדת - אפילו בועטת. צעידה בדרך אחרת, מתקבלת לעתים בחוסר אמונה, פרצוף עקום ותהייה. בשנים האחרונות יש כאן מפעל לייצור תארים(רבים מההומניים, לדוגמא, לא מעשיים), ביקוש גבוה למקומות עבודה והיצע נמוך. אנשים בגיל 28 הולכים לאיבוד. כדי להיות מזכירה ולהרוויח 4500 ש"ח צריך תואר. השוק מוצף בעורכי דין שאין להם איך לסגור את החודש והייטקיסטים בני 45 חותמים בלשכה.
אני אישה, אני לסבית ואני חיה בישראל. הנתונים הכללים לא לטובתי. אני הולכת להקים בית בישראל עם אישה, שתי משכורות של שתי נשים הן בד"כ נמוכות משתי משכורות של שני גברים או גבר ואישה. אני רוצה ילדים, בין אם זה אימוץ או לידה - זה יעלה לי יותר ממה שזה עולה לאישה סטרייטית, לרוב.
אז איך שוברים את המעגל? מה אתן עושות כדי לא להפוך חלק מסטטיסטיקה עצובה? אתן הולכות "בגדול" או מסתפקות ב6000 ש"ח בחודש ומתגלגלות?
יש כאן בנות שבחרו בדרך אחרת מהמסלול המוכר?
אשמח לתשובות וגם לדעתכן בנושא.
בהנחה שרוב הבנות כאן נמצאות בשנות העשרים לחייהן, איפה אתן רואות את עצמכן בעוד 5/7 שנים, לקראת גיל 30? זה בערך הזמן שבו מסיימים תואר, מתקבעים על עבודה רצינית ומתחילים להקים משפחה.
מה השאיפות הגדולות שלכן בתור אדם? איפה תהיו בסוף המסלול שאתן צועדות בו כעת?
אם את לומדת - איזה תואר את עושה ולאן את רוצה להגיע בעזרתו? האם הבחירה של התואר היא בגלל אהבה לתחום או מניעים כלכליים רציונליים?
אם את עובדת - במה את עובדת ולאן את רוצה להתקדם? האם את מאושרת בעבודה וזה מספק אותך כלכלית או שאת שם כי אין ברירה?
האם אתן רואות עצמכן כשכירות או עצמאיות? מה השאיפות הכלכליות שלכן?
המסלול של החיים בישראל הוא די ברור. מסיימים תיכון, מתגייסים, משתחררים, מטיילים ומתחילים ללמוד. השאלות והתהיות מטרידות אותי, אז כחלק משיעורי הבית שלי, הצפתי את הנושא עם הסביבה הקרובה שלי והתשובות שקיבלתי הטרידו אותי יותר.
החברה נורא לוחצת אותנו למסלול הזה, מכוונת, מסבסדת - אפילו בועטת. צעידה בדרך אחרת, מתקבלת לעתים בחוסר אמונה, פרצוף עקום ותהייה. בשנים האחרונות יש כאן מפעל לייצור תארים(רבים מההומניים, לדוגמא, לא מעשיים), ביקוש גבוה למקומות עבודה והיצע נמוך. אנשים בגיל 28 הולכים לאיבוד. כדי להיות מזכירה ולהרוויח 4500 ש"ח צריך תואר. השוק מוצף בעורכי דין שאין להם איך לסגור את החודש והייטקיסטים בני 45 חותמים בלשכה.
אני אישה, אני לסבית ואני חיה בישראל. הנתונים הכללים לא לטובתי. אני הולכת להקים בית בישראל עם אישה, שתי משכורות של שתי נשים הן בד"כ נמוכות משתי משכורות של שני גברים או גבר ואישה. אני רוצה ילדים, בין אם זה אימוץ או לידה - זה יעלה לי יותר ממה שזה עולה לאישה סטרייטית, לרוב.
אז איך שוברים את המעגל? מה אתן עושות כדי לא להפוך חלק מסטטיסטיקה עצובה? אתן הולכות "בגדול" או מסתפקות ב6000 ש"ח בחודש ומתגלגלות?
יש כאן בנות שבחרו בדרך אחרת מהמסלול המוכר?
אשמח לתשובות וגם לדעתכן בנושא.
