אין דילמה ואין מוסר
אין דילמה ואין מוסר מאת רוגל אלפר שבע וחצי, 19:30; מבט ראשון, 19:55; מבט, 21:00, ערוץ 1. החדשות, 20:00, ערוץ 2 למרבה המזל, ובניגוד לדיווחים מוקדמים, לא נהרגה אתמול פעוטה בניסיון ההתנקשות הכושל בעבד אלעזיז אל-רנתיסי. ב19:30- כבר ידעו זאת בסי-אן-אן ובבי-בי-סי, אבל יעקב אחימאיר ועודד גרנות לא היו מעודכנים. בערפל הקרב והמידע הלא בדוק, זה קורה. קורה שנמסרות ידיעות כוזבות או מטעות. אלא שהמידע השגוי על "תינוק", כהגדרת גרנות, נמסר לצופי ערוץ 1 באורח תמוה, כלאחר יד. לא כידיעה בפני עצמה, אלא כספיח לתיאור ניסיון ההתנקשות הכושל. גרנות ציין כבדרך אגב ש"אשה ותינוק שהיו בקרבת המכונית נהרגו". אחימאיר לא הניד עפעף. הוא אפילו לא התייחס לעובדה מצערת זו, לא הביע עליה כל צער, לא אמר שהרג תינוק (תינוק, לעזאזל) בעת ניסיון לחיסול רנתיסי הוא למצער דילמה מוסרית שראוי כי החברה הישראלית תתחבט בה, לא שאל אם דגל שחור מתנוסס מעל פעולה כזו כשאלה תוצאותיה. זה בכלל לא עניין אותו. לא היה לו שום כבוד לחיי התינוק הזה (הבדוי, בדיעבד). גם כשראיין את השר גדעון עזרא ואת חבר הכנסת מתן וילנאי לא נדרש לסוגיה. הוא יכול היה לתבוע מעזרא, כנציג הממשלה, להתייחס לנושא. דומה שזה כלל לא עלה על דעתו. הוא, מנחה ותיק ובכיר בערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל, לא סבר שחשוב להתעכב, ולו להרף, על התינוק הווירטואלי הזה. מיד בתום "שבע וחצי" החלה "מבט ראשון" בהנחיית יגאל רביד. על החלוקה המלאכותית בין משדרי חדשות מקפידים ברוממה. על מתן כבוד לחיי חפים מפשע פחות. רביד ציין, בנונשלנטיות, ש"אם ובתה נהרגו". התינוק הפך לבת, כבמטה קסם. בת כמה? לא משנה. בידיעה המצולמת אמר הכתב ש"אשה ובתה נהרגו". וזהו. בלי למצמץ. שום דבר יוצא דופן. יש לציין שאפשר להצדיק את הפעולה נגד רנתיסי, ועדיין להקדיש רגע של הרהור למות ילדה קטנה וחפה מפשע, שהזדמנה למקום במקרה. ההתעלמות איננה נגזרת מנקיטת עמדה כלפי חיסולים ממוקדים בכלל והחיסול הכושל הזה בפרט. היא נובעת מאדישות מדאיגה לחיי אדם, מקהות חושים ממארת. "מה השתבש, יואב לימור", שאל רביד את הכתב הצבאי. הוא לא התכוון לילדה הקטנה, אלא להינצלותו של רנתיסי. מות ילדה קטנה איננו בגדר שיבוש. יונית לוי לא ציינה את מות הילדה בפתיח של מהדורת חדשות ערוץ 2, ולא בגלל שחברת החדשות ידעה את האמת. סלימאן א-שאפעי אמר בכתבה הפותחת שבפעולה נהרגו "שומר ראשו של רנתיסי, אשה ובתה". שומר הראש והילדה הקטנה צוינו באותה נשימה, כשווי ערך. שום הבדל. ילדה קטנה ושומר ראשו של רנתיסי, שניהם בני מוות. ואחר כך, שום דיון. אף שאלה. אין מוסר ואין דילמה. 21:00. סי-אן-אן ובי-בי-סי עקביים בדיווחיהם: בפעולה הכושלת נהרגו שומר ראש ואשה. חטיבת החדשות של ערוץ 1 טרם טרחה להתעדכן. בכתבה הפותחת קבע יואב לימור בלקוניות שבפעולה נהרגו "אם ובתה". יבין ראיין את לימור וגרנות. אף מלה על הבת. יבין, עיתונאי מנוסה ומקצועי, התעלם. כאילו מעולם לא היתה קיימת. הוא גם לא שאל על האשה. ולא על 14 פצועים קשה. שגרת המוות שחקה גם את חושיו, ואת חושי עמיתיו, לימור וגרנות. בשעת כתיבת שורות אלה לא נהרגה אתמול ילדה בפעולה נגד רנתיסי. ילדה בת 8 נפצעה אנושות. עם מהדורות חדשות כאלה, לחברה הישראלית לא משנה אם תחיה או תמות. חיה או מתה, אין שום הבדל. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=302335&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 ביקורת הטלויזיה של רוגל אלפר מעידה יותר מכל הטירוף המעוות ששוטף את החברה הישראלית ואת התקשורת הישראלית בתוכה.
אין דילמה ואין מוסר מאת רוגל אלפר שבע וחצי, 19:30; מבט ראשון, 19:55; מבט, 21:00, ערוץ 1. החדשות, 20:00, ערוץ 2 למרבה המזל, ובניגוד לדיווחים מוקדמים, לא נהרגה אתמול פעוטה בניסיון ההתנקשות הכושל בעבד אלעזיז אל-רנתיסי. ב19:30- כבר ידעו זאת בסי-אן-אן ובבי-בי-סי, אבל יעקב אחימאיר ועודד גרנות לא היו מעודכנים. בערפל הקרב והמידע הלא בדוק, זה קורה. קורה שנמסרות ידיעות כוזבות או מטעות. אלא שהמידע השגוי על "תינוק", כהגדרת גרנות, נמסר לצופי ערוץ 1 באורח תמוה, כלאחר יד. לא כידיעה בפני עצמה, אלא כספיח לתיאור ניסיון ההתנקשות הכושל. גרנות ציין כבדרך אגב ש"אשה ותינוק שהיו בקרבת המכונית נהרגו". אחימאיר לא הניד עפעף. הוא אפילו לא התייחס לעובדה מצערת זו, לא הביע עליה כל צער, לא אמר שהרג תינוק (תינוק, לעזאזל) בעת ניסיון לחיסול רנתיסי הוא למצער דילמה מוסרית שראוי כי החברה הישראלית תתחבט בה, לא שאל אם דגל שחור מתנוסס מעל פעולה כזו כשאלה תוצאותיה. זה בכלל לא עניין אותו. לא היה לו שום כבוד לחיי התינוק הזה (הבדוי, בדיעבד). גם כשראיין את השר גדעון עזרא ואת חבר הכנסת מתן וילנאי לא נדרש לסוגיה. הוא יכול היה לתבוע מעזרא, כנציג הממשלה, להתייחס לנושא. דומה שזה כלל לא עלה על דעתו. הוא, מנחה ותיק ובכיר בערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל, לא סבר שחשוב להתעכב, ולו להרף, על התינוק הווירטואלי הזה. מיד בתום "שבע וחצי" החלה "מבט ראשון" בהנחיית יגאל רביד. על החלוקה המלאכותית בין משדרי חדשות מקפידים ברוממה. על מתן כבוד לחיי חפים מפשע פחות. רביד ציין, בנונשלנטיות, ש"אם ובתה נהרגו". התינוק הפך לבת, כבמטה קסם. בת כמה? לא משנה. בידיעה המצולמת אמר הכתב ש"אשה ובתה נהרגו". וזהו. בלי למצמץ. שום דבר יוצא דופן. יש לציין שאפשר להצדיק את הפעולה נגד רנתיסי, ועדיין להקדיש רגע של הרהור למות ילדה קטנה וחפה מפשע, שהזדמנה למקום במקרה. ההתעלמות איננה נגזרת מנקיטת עמדה כלפי חיסולים ממוקדים בכלל והחיסול הכושל הזה בפרט. היא נובעת מאדישות מדאיגה לחיי אדם, מקהות חושים ממארת. "מה השתבש, יואב לימור", שאל רביד את הכתב הצבאי. הוא לא התכוון לילדה הקטנה, אלא להינצלותו של רנתיסי. מות ילדה קטנה איננו בגדר שיבוש. יונית לוי לא ציינה את מות הילדה בפתיח של מהדורת חדשות ערוץ 2, ולא בגלל שחברת החדשות ידעה את האמת. סלימאן א-שאפעי אמר בכתבה הפותחת שבפעולה נהרגו "שומר ראשו של רנתיסי, אשה ובתה". שומר הראש והילדה הקטנה צוינו באותה נשימה, כשווי ערך. שום הבדל. ילדה קטנה ושומר ראשו של רנתיסי, שניהם בני מוות. ואחר כך, שום דיון. אף שאלה. אין מוסר ואין דילמה. 21:00. סי-אן-אן ובי-בי-סי עקביים בדיווחיהם: בפעולה הכושלת נהרגו שומר ראש ואשה. חטיבת החדשות של ערוץ 1 טרם טרחה להתעדכן. בכתבה הפותחת קבע יואב לימור בלקוניות שבפעולה נהרגו "אם ובתה". יבין ראיין את לימור וגרנות. אף מלה על הבת. יבין, עיתונאי מנוסה ומקצועי, התעלם. כאילו מעולם לא היתה קיימת. הוא גם לא שאל על האשה. ולא על 14 פצועים קשה. שגרת המוות שחקה גם את חושיו, ואת חושי עמיתיו, לימור וגרנות. בשעת כתיבת שורות אלה לא נהרגה אתמול ילדה בפעולה נגד רנתיסי. ילדה בת 8 נפצעה אנושות. עם מהדורות חדשות כאלה, לחברה הישראלית לא משנה אם תחיה או תמות. חיה או מתה, אין שום הבדל. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=302335&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0 ביקורת הטלויזיה של רוגל אלפר מעידה יותר מכל הטירוף המעוות ששוטף את החברה הישראלית ואת התקשורת הישראלית בתוכה.