מנסיוני הדרך הכי טובה להבין זאת היא צ'י גונג.
אתה בעצם מדבר על העיקרון של - "תנועה ללא מאמץ".
כאשר מתרגל טוב עושה תנועות , הוא לא מתאמץ - הוא נע באופן טבעי.
הוא מכיר את שריריו ומודע להם , ולכן מפעיל את שריריו באופן מדויק , שריריו אינם מתוחים אלא רפויים , ובכל זאת הוא מוציא את הפעולה במדויק וביציבות.
תנועותיו זורמות באופן טבעי עגול ועשיר , ולא באופן מאולץ ומקובע.
כמובן שנדרש תרגול , ותרגול רב כדי להגיע לכך.
וכמו בצ'י גונג , כך בכל התפתחות רוחנית.
כלומר - על מנת ללמוד "לא להתאמץ" נדרש מאמץ ותרגול רב המכוון למטרה זו.
וכאן לדעתי טועה רועי החושב - אי אפשר להגיע לכלום בלי תרגול רב.
אלא שהתרגול הנכון נראה יותר כמו "משחק" מאשר כמו תרגול מרובע ומקובע.
לא מצב בו האדם מנסה לאלץ את עצמו לבצע תנועות כפויות שאינן מתאימות לו או שגורמות כאב , אלא משחק בו האדם נהנה ומתענג מהתנועה ובוחן אותה. כמו ילד שלומד ללכת.
וכמו בתנועות הפיזיות , כך גם בתנועות המחשבה , תנועות הרגשות וכו' וכו'.
הכללים אותם כללים.
אתה בעצם מדבר על העיקרון של - "תנועה ללא מאמץ".
כאשר מתרגל טוב עושה תנועות , הוא לא מתאמץ - הוא נע באופן טבעי.
הוא מכיר את שריריו ומודע להם , ולכן מפעיל את שריריו באופן מדויק , שריריו אינם מתוחים אלא רפויים , ובכל זאת הוא מוציא את הפעולה במדויק וביציבות.
תנועותיו זורמות באופן טבעי עגול ועשיר , ולא באופן מאולץ ומקובע.
כמובן שנדרש תרגול , ותרגול רב כדי להגיע לכך.
וכמו בצ'י גונג , כך בכל התפתחות רוחנית.
כלומר - על מנת ללמוד "לא להתאמץ" נדרש מאמץ ותרגול רב המכוון למטרה זו.
וכאן לדעתי טועה רועי החושב - אי אפשר להגיע לכלום בלי תרגול רב.
אלא שהתרגול הנכון נראה יותר כמו "משחק" מאשר כמו תרגול מרובע ומקובע.
לא מצב בו האדם מנסה לאלץ את עצמו לבצע תנועות כפויות שאינן מתאימות לו או שגורמות כאב , אלא משחק בו האדם נהנה ומתענג מהתנועה ובוחן אותה. כמו ילד שלומד ללכת.
וכמו בתנועות הפיזיות , כך גם בתנועות המחשבה , תנועות הרגשות וכו' וכו'.
הכללים אותם כללים.