אין אחדות באדם

ינוקא1

New member
מנסיוני הדרך הכי טובה להבין זאת היא צ'י גונג.

אתה בעצם מדבר על העיקרון של - "תנועה ללא מאמץ".

כאשר מתרגל טוב עושה תנועות , הוא לא מתאמץ - הוא נע באופן טבעי.
הוא מכיר את שריריו ומודע להם , ולכן מפעיל את שריריו באופן מדויק , שריריו אינם מתוחים אלא רפויים , ובכל זאת הוא מוציא את הפעולה במדויק וביציבות.
תנועותיו זורמות באופן טבעי עגול ועשיר , ולא באופן מאולץ ומקובע.

כמובן שנדרש תרגול , ותרגול רב כדי להגיע לכך.
וכמו בצ'י גונג , כך בכל התפתחות רוחנית.

כלומר - על מנת ללמוד "לא להתאמץ" נדרש מאמץ ותרגול רב המכוון למטרה זו.
וכאן לדעתי טועה רועי החושב - אי אפשר להגיע לכלום בלי תרגול רב.

אלא שהתרגול הנכון נראה יותר כמו "משחק" מאשר כמו תרגול מרובע ומקובע.
לא מצב בו האדם מנסה לאלץ את עצמו לבצע תנועות כפויות שאינן מתאימות לו או שגורמות כאב , אלא משחק בו האדם נהנה ומתענג מהתנועה ובוחן אותה. כמו ילד שלומד ללכת.

וכמו בתנועות הפיזיות , כך גם בתנועות המחשבה , תנועות הרגשות וכו' וכו'.
הכללים אותם כללים.
 

Mist2

New member
אדם או מכונה

"מה פירושו של דבר שהאדם הוא מכונה?
פירושו שאין לו תנועות בלתי-תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו.
הוא מכונה מונעת על-ידי השפעות חיצוניות ודחיפות חיצוניות.
כל תנועותיו, פעולותיו, דיבוריו, רעיונותיו, רגשותיו, מצבי-רוחו ומחשבותיו הם תולדה של השפעות מן החוץ.
הוא עצמו אוטומאט בעל מלאי מסוים של זכרונות על נסיונות קודמים ומידת-מה של מרץ שמור."
&nbsp
פ.ד. אוספנסקי
 

Mist2

New member
אנחנו לא בישיבה כאן, לא בבית כנסת ולא בכנסיה

כלומר, אין כל קשר לאמונה כזו או אחרת.
מדובר מהתבוננויות האדם על עצמו.
 

Mist2

New member
אז אולי, אם עוד קצת מאמץ, תצליח גם לדבר על עצמך

ועל התבוננויות שלך, ולא לשפוט התבוננויות של אנשים אחרים...
בהצלחה.
 

Mist2

New member
4 תפקודים

התבוננות נכונה צריכה להתבסס על ידע נכון של עולמינו הפנימי.
ידע על תפקודינו, צורת הפעולה וחלוקה נכונה שלהם.
אם רכשנו ידע זה, נוכל להתבונן נכון בעצמינו, ולהבחין בארבע תפקודים שונים.
ללא אותו ידע, כאשר מנסה האדם להתבונן על עצמו, הוא מבלבל בין התפקודים, ובדרך כלל לא מזהה את כולם.
&nbsp
לדוגמא: כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.
&nbsp
לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.
&nbsp
עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
האדם נולד לעולם זה עם תפקוד אינסטינקטיבי פעיל לגמרי, ואין כל צורך להתערב בפעולתו של תפקוד זה.
&nbsp
התפקוד התנועתי, פעיל בצורה מאוד חלקית בראשית דרכו.
ואנו צריכים ללמוד את רוב הפעולות שלו – איך ללכת, לכתוב, לרקוד, לנהוג…
&nbsp
כל 'אני' שנראה בהתבוננותינו יהיה קשור באחד התפקודים המוזכרים כאן.
כך בעזרת כלי זה של חלוקה וראיה של התפקודים שלנו, נוכל ללמוד בצורה טובה ונכונה על עולמינו הפנימי.
מהיכן נובעות התשוקות שלנו, איך אנו מגיבים על מה ולמה, ובמיוחד נלמד שאין לנו שליטה ב'אני'ים אלו, ושעולמינו הפנימי שרוי באי סדר מזעזע, ואין אף אחד שיעשה סדר! לאור עובדה זו, כל 'אני' הוא מלך לשניה, הכל תלוי בגירויים.
&nbsp
נגיד ומצאנו את הידע ואת השיטה, והתחלנו להתבונן בעצמינו.
אחד הדברים הראשונים שיצוץ הוא ההבחנה בכך, שאנו משתמשים כל הזמן במילה 'אני'.
"אני עושה, אני אומר, אני יושב, אני מרגיש, אני חושב….
זו האשליה הגדולה ביותר של האדם. אנו תמיד מתייחסים לעצמנו כ-'אני' וחושבים שתמיד מדובר באותו 'אני'.
לאמיתו של דבר אנו מפוצלים לאלפי 'אני'ים שונים, אותם 'אני'ים משתנים בכל כמה רגעים, רגע אחד כשאנו אומרים 'אני' חלק אחד שלנו מדבר, ורגע אחרי כן זה כבר חלק אחר!
האדם חושב שהוא אחד, הוא לא יודע שהוא מחולק לאלפי 'אני'ים שונים הקשורים לתפקודים שלו, ולו אין כל שליטה עליהם!
 
למה משמשת החלוקה הזו?

חולפות בי כל הזמן כל מיני תנועות, חלקן מכונות מחשבות, חלקן מכונות רגשות, חלקן מכונות בשמות אחרים.
מה הערך בלומר - התנועה הזו מגיעה מהמרכז הרגשי, ותנועה אחרת מגיעה מהמרכז המחשבתי?
האם ניתן להתבונן בתנועות החולפות בי מבלי לשייך אותן ל"תפקוד" זה או אחר?
כיצד זה "מועיל" לי לזהות את העצב בתור "רגש" במקום פשוט בתור "עצב"?
 

Mist2

New member
לא יודע מהיכן להתחיל

יש כל כך הרבה סיבות, שאני לא יודע מהיכן להתחיל.
אתחיל בכמה דברים כלליים, ואם יהיה צורך אז נוכל להתמקד מאוחר יותר.


״… בדרכים נכונות ובמאמצים נכונים יכול האדם לרכוש את השליטה על התודעה, ולהיעשות מודע לעצמו, עם כל מה שכרוך בכך… לשם כך האדם חייב להתחיל בחקירה של המכשולים העומדים בפני התודעה בתוך עצמו, מכיוון שהמודעות יכולה לצמוח רק משעה שסולקו לפחות אחדים מן המכשולים האלה.
הגדול מבין המכשולים הוא אי ידיעת עצמנו ואמנותנו המוטעית שאנו מכירים את עצמנו לפחות בהיקף מסוים ויכולים להיות בטוחים לגבי עצמנו, בעוד שלאמתו של הדבר אין אנו מכירים את עצמנו כלל וכלל ואין אנו יכולים להיות בטוחים לגבי עצמנו אפילו בדברים הקטנים ביותר… חייבים אנו ללמוד את עצמנו כשם שלומדים לדעת מכונה חדשה ומסובכת.
חייבים אנו להכיר את חלקיה של מכונה זו, את תפקידיה העיקריים, את התנאים של פעולתה הנכונה, את הסיבות לפעולתה הבלתי נכונה, ודברים רבים אחרים…״

פ.ד. אוספנסקי
 
נסיון לדייק יותר

לא שאלתי מה הערך בהתבוננות או "היכרות" עצמית, אלא מדוע ההיכרות הזו חייבת להתבצע דרך ה"קטגוריות" האלה של התפקודים השונים?
כלומר, אדם יכול לנסות ולהתבונן במכונה שלו - לראות את האגו, לראות רגשות עולים ובאים, לראות מחשבות ותחושות.
השאלה היתה מה הערך בחלוקת כל הדברים האלה לארבעת התפקודים?
מדוע, כשרואים תנועה פנימית כלשהי, על האדם מיד לשייך אותה ל"תפקוד" זה או אחר?
האם ניתן לראות את התנועה בפני עצמה כאשר היא מופיעה, מבלי שימוש ב"ידע" הזה על ארבעת התפקודים?
האין זו אולי התבוננות "נקיה" יותר? חפה יותר מפרשנות מחשבתית ולכן צלולה ומדויקת יותר?
 
אולי, אך לא הבנתי זאת

מתגובותיך הבנתי מדוע לדעתך על האדם להכיר את עצמו.
לא הבנתי מדוע בכדי לעשות זאת עלי לחלק את התנועות בתוכי לקטגוריות כאלה ואחרות.
האם כוונתך היא שהיכרות משמעותה חלוקה לאותן קטגוריות?
אם כך, השאלה היא האם ניתן להתבונן וללמוד ללא החלוקה הזו.
 

Mist2

New member
תמיד אפשר לקרוא שוב ולנסות להבין, אבל

דיברתי בתגובה השניה שלי לשאלתך, על כך שחשוב להבין ולדעת היכן אנו נמצאים על המפה, לפני שנתחיל להתקדם אל היעד שלנו.
אם אשאל אותך היכן אתה גר, תוכל לענות על כדור הארץ.
או שתוכל לענות, על כדור הארץ, במזרח התיכון, במדינת ישראל, בעיר רעננה, ברחוב הזית, מספר בית 36, דירה 5.
כלומר, תוכל למקד את עצמך בצורה מדויקת על המפה.
&nbsp
כך גם בעבודתו של האדם על עצמו, לפני העבודה האמיתית על עצמך, יש צורך ללמוד ולדעת את עצמך. אם ישנם בך חלקים יהיה צורך להבחין תחילה שיש חלקים, ואז לבחון אותם ולהבין כיצד הם פועלים, מה מפעיל אותם, האם הם עובדים כראוי?!!
אם יש בעיה בתפקוד שלהם אולי יהיה צורך בטיפול ספציפי באותו חלק, הדורש עבודה עצמית שונה.
&nbsp
אם תגלה שבכל פעם שאתה פוגש בבני אדם, אתה שוקע בשינה עמוקה ביותר, ושוכח לגמרי שרצית לעבוד על עצמך.
ואחרי כמה וכמה פעמים תצליח להתבונן בכך, מה אז, האם התבוננות זו תוכל לעזור לך בפעם הבאה להישאר בתשומת לב ולא להירדם?
אולי מכח האינרציה, פעם או פעמיים הדבר יעזור לך.
אבל אם אתה יודע שמה שגורם לך להירדם, בכל פעם שאתה נמצא בחברת בני אדם, הוא חלק מאוד מסוים של התפקוד הרגשי שלך, ואתה כבר מכיר את החלק הזה כי כבר התבוננת עליו, ואתה יודע בדיוק מה גורם לו לפעול בצורה שהוא פועל, הרי שתוכל להכניס לעבודתך על עצמך אספקטים נוספים ושונים היכולים לעזור לך להתגבר על אותה בעיה.
&nbsp
החלוקה ל4 תפקודים היא רק חלוקה התחלתית, ניתן להעמיק בחלוקה עוד ועוד.
כך האדם מגלה שהוא בעצם ריבוי, המורכב מאין סוף חלקים, שאין לו עליהם שליטה.
הוא מגלה שרוב ההתבוננויות שלו הם התבוננויות של תפקוד אחד על תפקוד או תפקודים שונים!
הוא מגלה שההתבוננויות שלו שיקריות ומאוד מוגבלות, וככל שינסה להעמיק יהיה צורך להבחין איזה חלק מתבונן, על מה מתבונן.
האם יש שם משהוא שהוא לא רק תיפקוד?!
&nbsp
אם רק יתבונן על תגובות של המכונה שלו, ימשיך לחשוב שהינה ׳אני׳ מתבונן על... אך זה הוא רק עוד שקר.
&nbsp
 
הבנתי את הבלבול

כוונתי היתה שהחלוקה לארבעה תפקודים נראית לי אולי "גסה" מדי ולכן אינה באמת שימושית להיכרות עצמית.
כתבת:
"החלוקה ל4 תפקודים היא רק חלוקה התחלתית, ניתן להעמיק בחלוקה עוד ועוד"
מדוע יש להתחיל בחלוקה הזו? מדוע אי אפשר להתחיל בהתבוננות "פרטנית" על התנועות/תופעות השונות המתרחשות בי?
מדוע לא להתחיל מהחלוקה האמיתית, ולראות את התנועות כשונות זו מזו - כל אחת בפני עצמה ללא שיוך ל"תפקוד" כזה או אחר?
אם להשתמש בדוגמה שנתת: נאמר ויש חלק בתוכי הגורם לי להרדם במקרים מסויימים, ולמדתי לזהות ולהכיר את החלק הזה - מתי הוא "מופעל", מה "מקורו" וכולי - אז מה אכפת לי לאיזה "תפקוד" הוא שייך?
הרי מה שמשנה הוא ה"עבודה" או תשומת הלב לחלק הספציפי הזה, ולא איזה שיוך מחשבתי המתבצע בדיעבד.
אם אינך עובד על כל ה"מרכז הרגשי" שלך בו זמנית, אלא כל פעם על חלקים ספציפיים אותם אתה מעוניין לשנות, אז מה הערך של המושג "מרכז רגשי" - איך המושג הזה, ההגדרה הזו, תורמת לעבודה על תופעה ספציפית?
&nbsp
 

Mist2

New member
אני לא חושב שהבילבול נמצא בנקודה זו

לשאלתך למה איאפשר להתבונן ישירות בדבר האמיתי או העמוק ביותר.
התבוננות תלויה ביכולת ההתבוננות שלך ברגע.
אם השריר הזה לא מספיק מפותח, הרי שההתבוננויות שלך יוהיו שטחיות מאוד.
במיקרים רביום אלה כלל לא התבוננויות אלא הדמיון שלך.
מאוד תלוי גם מי הוא המתבונן וכיצד נעשית ההתבוננות.
לכן הדבר פשוט בלתי אפשרי, אם הזמן ההתבוננויות הופכות ליותר ברורות, והאדם מתחיל להבחין יותר ויותר שמדובר בשקר, הזיה , דמיון ולא התבוננות. ההתבוננויות הופכות למעמיקות יותר, חודרות יותר, ממושכות יותר...
&nbsp
החלוקה עוזרת לתהליך, ועוזרת לודא שאכן קימת התבוננות ולא רק דמיון.
כמובן שהחלוקה מועילה לעוד הרבה דברים שציינתי בהודעות הקודמות שלי, אבל מסיבה כזו או אחרת הדברים לא הובהרו.
יש מצב שאתה פשוט צריך לנסות כדי להבין את הסיבה.
נסה גם לענות על הדוגמה שלי על הטיול.
 
לנסות זה בהחלט חשוב

ואכן ניסיתי, גם כך וגם כך.
מנסיוני האישי בלבד, החלוקה דווקא "מפריעה" לראיית הדבר עצמו.
היא מייצרת תגובה מחשבתית המסיטה את תשומת הלב מהתנועה המקורית.
עצם העיסוק ב"לאיזה תפקוד הדבר שייך" הוא ניתוח שכלי בדיעבד של התופעה.
לכן התעניינתי האם אצלך הדבר שונה - כיצד החלוקה אצלך מועילה לתהליך.
&nbsp
בעניין הטיול - יש כאן שפע של דברים להתבונן עליהם, מה שעולה לי כרגע בדמיון מקריאת ההודעה:
ה"הנאה" מהטיול ומההליכה (ממה בדיוק אני נהנה עכשיו, איך ההנאה הזו מתבטאת בתוכי? מהי התחושה המכונה "הנאה").
ה"רצון" להמשיך בטיול והצורך להביע את הרצון הזה בפני אחרים (מה שכינית "תלונה").
התחושות העולות בי כשאני מטייל לבד - אולי פחד? "החמצה"? תגובת אגו על ה"אנשים האחרים"?
אפשר גם להתבונן על התחושות הפיזיות בטיול, על תחושת השמש על הגוף, על המגע עם האדמה והסביבה.
להתבונן בשמיים, בצמחים, בחיות ובאבנים שמסביב. לשאוף את האוויר ולחוש אותו.
אלו סתם דוגמאות, סביר שיש עוד אינספור דברים להתבונן בהם, כרגע אינני בטיול כך שאינני חושב עליהם.
מבחינת החלוקה לתפקודים - אפשר לסווג את הדוגמאות שנתתי לקטגוריות האלה בקלות יחסית, אבל כאמור, אם מלכתחילה ניתן לשים לב לתופעות עצמן, החלוקה אולי מאבדת מערכה.
 

Mist2

New member
הדבר נכון אולי רק בהתחלה

לאחר זמן מה כלל לא מדובר בתפקוד שכלי, אלא זיהוי, ללא ניתוח או התערבות ועוד.
&nbsp
לגבי הדוגמה שלי:
אסביר את ההתבוננויות שלי באותו טיול.
בזמן הטיול יכולתי להתבונן שהתפקוד השכלי שלי מספר לעצמו ולאנשים שלידו על כך שמאוד נעים, בריא וטוב לצאת מדי פעם לטיולים מסוג זה. התפקוד השכלי גם סיפר ש׳אני׳ מאוד נהנה מהטיול, במיוחד מכך שאפשר סוף סוף לצאת מהמשרד ולעסוק קצת בתנוע.
&nbsp
כאשר נאמר לי שאני יכול להמשיך בטיול לבדי, ואכן המשכתי, גיליתי מהר מאוד שאני בכלל לא נהנהף לא מהנוף ולא מהליכה. ראיתי את התפקוד האינסטינקטיבי שלי שהחל להתלונן על כך שהוא עייף, מזיע וצמא.
התפגוד התנועתי והשכלי החלו להשתעמם מההליכה.
&nbsp
באותו רגע הבנתי ששיקרתי לעצמי, או שפשוט דמיינתי; מי שנהנה מכל הטיול היה התפקוד הרגשי, וכעת כשנותרתי לבד ללא בני אדם סביבי, המרכז הרגשי נעלם ואיתו האנרגיה המיוחדת שלו וההנאה שלי בטיול.
חזרתי על עקבותיי, חזרה למקום בו חברי העבירו את זמנם במנוחה, והמרכז הרגשי הופיע שוב.
&nbsp
* בהתבוננות אמתית, נוכל להבחין כל הזמן בסתירות, רגע אחד נתבונן בדבר אחד ורגע אחרי כן בדבר אחר הפוך ממנו, לפעמים שניהם יופיעו באותו הרגע.
אם לא נכיר את המכונה, ואת צורת הפעולה שלה, התבוננויות אלו יכולות לבלבל, ולפעמים להזיק.
&nbsp
בדיוק כמו בסיפור של המדען שקבע שזבוב ללא כנפיים לא שומע, אם אתה מכיר את הסיפור...
 
למעלה