אילוף הסוררת - 1

[*אביבה*]

ביום שנדע לקבל אותם.....

הם ילמדו את זה מאיתנו........ אנחנו המורים שלהם.... מאיתנו למדו הרבה ממה שהם יודעים........ את החובות שלנו הם לא היטילו עלינו - אנחנו היטלנו על עצמנו. אז למי באים בטענות? לחוג/עמותה שאת תקימי אני לא אגיע. אני לא מדוכאת ולא סובלת. השנים האלה עברו כששיניתי את הגישה.....

 

[גליה12]

כל אחד עושה את מה שמתאים לו

כשהרגשתי "תקועה" ביחסים עם הילדים שלי, וכשהזרימה האישית והאינטואיציה שלי לא כל כך הועילה, לקחתי קורס בבית ספר להורים של מכון אדלר, ונכון שאף אחד שם לא ידע יותרממני את הקורה בבית שלי עם הילדים שלי, אבל איכשהו הדיבור על הבעיות והצגתן בפני קהל אוהד (שסבל גם הוא מבעיות כאלו או דומות) והנסיון לפתור את הבעיות יחדיו, הועילו לי מאד, כאילו הבטתי על הדברים מלמעלה ומצאתי פתרונות וגם קיבלתי כוחות לישם אותם. אני יודעת שהדבר שלמדתי יותר מכל הוא לתת לילדים שלי אחריות על דברים עליהם הם מסוגלים להיות אחראים (אפילו דברים זוטרים כמו- אם לא תכין לבד סנדויץ´ לבית הספר אתה תהיה רעב ולך לא יהיה סנדויץ´- ) ודבר אחר הוא הידעה שאחריות זו מלווה בהכרה שלהם שלנו יש זכויות- אתה תעשה בלגן בחדר שלך- אני בשלי- אבל בחדרים המשותפים לכולנו (מטבח סלון וכו´), כולנו נדאג יחד לסדר... זה עבד- ועד היום אני שמחה שהלכתי לקורס הזה... אבל שוב זה התאים לי ואין לראות בזה המלצה למישהו אחר.

 

[אחותו של שקספיר]

גליה יקרה, וכל אחרת ואחר (1)

מאד לוקחת את הדברים שלי בחזרה. מי שמתאים לו-בתי ספר להורות, חוגי הורים, ספרות ייעוצית, סדנאות תמיכה וכן הלאה-בהחלט שילך על זה. אני הצגתי רק ואך ורק ואך את הגישה שלי בחיים. לעצמי, לחיים ולהורות שלי. ואם מישהי נפגעה, חלילה, כי לא לכך הייתה כוונתי. ו

 

[AYELET1]

אביבה, חושבת שפיספסת אותי

לא!!! אינני הולכת להקים אגודת מדוכאים. מי שמכיר אותי, מכיר אותי כאדם שמח למדי. הדברים נאמרו בהומור . אך ורק בהומור. הדרך שלי להתמודד עם בעיות, ואני מדברת על בעיות אובייקטיביות לחלוטין, ששום שיטה זו א אחרת לא תשנה אותן, היא בעזרת הומור. ממליצה לכולם! וכמובן אני עומדת מאחורי הדברים שאמרתי על אי קבלת אגואיסטיות מצד מתבגרים, על חובות וזכויות וכו´. לא מתלוננת על החובות הבלתי שוות. רק שלמי שיש חובות מיוחדות יש גם אי אילו זכויות בתוקף זה. ועדיין אם נשווה זכויות צאצאים מול זכויות הורים, יש לי רושם שבהרבה בתים תמצאי , שעדייםן, עם כל הדרישות מהם להתחשבות, עדיין הם בעלי זכויות יתר! למה? כי לנו ההורים חשוב , ואיכפת, ורוצים לתת וכו´. ויחד עם זה, לפעמים דורשים התחשבות (כמו למרוח את הלק בחדר.), וזה לגיטימי בהחלט.

 

[אחותו של שקספיר]

עכשיו אני פיספסתי אותך-מה יהיה?

כל המינוח של זכויות וחובות , וחובות יתר-לא נראה לי מתאים למשפחה, בה כולם אמורים לחיות יחד תוך כבוד הדדי אחד של זולתו. בין אם הזולת בן 6 או 16, או הורה קשיש בן 40+++ אנחנו שותפים באותו הארגון(קרי משפחה) וממקום של שותפים, ולא בעלי מניות אולי, יכול לבוא שיתוף ?(שמחה על משחק המילים, לא חשבתי עליו קודם). זה הרי צריך להיות ברור מאליו ולא נתון לדיון או ויכוח או משחקי כוח, שאם יש ריפוד חדש בסלון (שנורא חשוב לאמא ) והיא מבקשת שאת הלק אני אמרח בחדר שלי ,אז אני עושה את זה. בכלל בלי לחשוב חצי פעם שנייה. כי שאני רוצה שאמא שלי תסיע אותי למסיבה רחוקה(שנורא חשובה לי) היא לוקחת את המכונית ומסיעה אותי. כי שתינו,אני והיא חיות יחד באותה מסגרת שמנסה לעזור ולהתחשב אחד בשני, בצרכים שלו ובמרחב המחיה שלו. ואם יש משפחות (ואני מכירה גם אי אילו משפחות) שאיבדו את הפרופורציות בעניין כבוד הדדי של הורים לילדים ולהיפך. ןבכלל בימינו שוכחים את המילה "כבוד" לזולת לעיתים קרובות. וחבל.

 

[AYELET1]

לא חושבת בכלל שמשהו פוספס כאן...

אלא שהסמנטיקה מעט שונה. את ניסחת את זה ככבוד הדדי, ואני דיברתי על זכויות וחובות (וזכויות יתר להורים, היה בהקשר הזה, של אותן משפחות שאיבדו פרופורציה . שבהן מכבדים מאד את זכויות הילד, ושוכחים את אלו של ההורה. יתכן שהניסוח שלי היה שגוי. ואגב, בדיוק לזה רמזתי, כשכתבתי אודות הקמת אגודת ההורים המדוכאים). בכל אופן, נראה לי שהכוונה זהה. אני גם מוכנה לאמץ את המינוח "כבוד הדדי" עפ"נ הזכויות והחובות. ללא ספק נשמע טוב יותר.

 

[*אביבה*]

איילת

לרגע לא חשבתי שזה לא בהומור. הוספתי את ההערה/הארה כדי לחדד את העניין. המושג "זכויות יתר" הוא סובייקטיבי לחלוטין. זה מה שאת/אני/אנחנו חושבים. ואני חושבת שזה ממש לא נכון, אגב. אין משקל שיכול לשקול את הזכויות. את זה את קובעת בבית שלך ויכול להיות שבבית אחר הזכויות או החובות הן לגמרי שונות..... אני מציבה נקודה טיפה אחרת. ניסיון להסתכלות שונה. שהרי ההבנה מתחילה כששום דבר לא ברור. עצם הקונפליקטים שיש לנו עם הילדים, אומרים לנו בשקט בשקט שיכול להיות שלא תמיד אנחנו צודקים. ואני כבר מזמן לא רוצה להיות צודקת. מי שרוצה להיות צודק. מפסיד. אני רוצה שיהיה נעים גם אם הסלון ילך קיביני מט........ כשאני ויתרתי על הסלון-הילדים התחילו לשים את הנעליים במקום! ראו זה פלא. איילת, עוד דבר, לפעמים נדמה שאת מדברת בשם אנשים אחרים. למה? להגיד יש בתים כאלה כדי להוכיח את צדקתך -לא עוזר. כי לכל בית כזה יש בית אחר. לא מדובר בלהיות צודק. אני לא רוצה להיות צודקת. אני מציעה דרך אחרת שמרוב שאת מתנגדת לה את לא רואה מה היא מציאה. הדרך הטובה ביותר היא לנסות במקום להגיד ולהסביר למה לא! אגב, כאן לא מדובר בלק - כאן מדובר במרחב מחייה שהלק הוא הסימפטום.... זה כמו להגיד קח אקמול למשהו שיש לו התקף לב.

 

[גלי®]

יקירותי ,פעם אחרי פעם , אני שומעת

את המילים "להבין אותם" "זכויותיהם" והנרדפות להן ... ואני רוצה להגיד לכן ש:די ! נמאס לי לחשוב על מה הטוב ביותר עבור המתבגרת שלי , לבוא לקראתה , להבין אותה , לתת לה "צומי" מתי שבא לה ... נשבר לי הזנב מהשטויות האלו ! מבחינתי יחסים הם הדדיים : או שאת מתחשבת בי ואני בך , או שאת אותו יחס מחורבן שאת נותנת לי - תקבלי בתזרה , ופי 10 , כי זה הבית שלי , ואני קובעת את הכללים , מה לעשות ! ואם אני רוצה לשמור את הסלון שלי נקי ממריחות לק ארטיסטיות - זו זכותי המלאה !יש לה חדר משלה , ששם תצייר על הקירות - לכל היותר , היא תחנק מריח האצטון .... כל הגישה הפסיכולוגית המטומטמת הזו שאנחנו נוהגים כלפי ילדינו , לא מגדלת בהכרח ילדים בריאים יותר , אולי נצלנים יותר ויותר עומדים על זכויותיהם כלפינו ... ואם בעיני הבת שלי זה לא מוצא חן - היא צריכה לסבול אותי רק עד גיל 18 , לא יום אחד אחרי כן !

 

[*אביבה*]

בראבו גלי!!!!

אוהבת את מה שכתבת.

 

[גלי®]

יש לי דוגמה חיה , למה קורה כשהורה

מנסה להיות מבין, מתחשב ופסיכולוגי , למרות שכבר מזמן היה צריך להוריד לילד 2 סטירות ולהראות לו מאיפה משתין ה

....

 

[*אביבה*]

ספרי ספרי

 

[גלי®]

לשותפי היקר לחיים יש בן ...

הוא בן 15 כעת ,בהוולדו , שותפי נדר שלא ירים עליו יד ...איש של כבוד , האיש שלי - עמד בהבטחתו ... בשורה התחתונה : כיום , כבר מאוחר לתקן את נזקי חוסר החינוך והעדר המשמעת של הנער...(ואני מדברת על הסתבכויות רציניות , לא קלילות כאלו ... )

 

[AYELET1]

אביבה, את התשובה של גלי, שכל כך

אהבת, אני אמרתי גם, אבל גלי ללא ספק חידדה ואמרה ישר ולעניין. אז זהו, זו דרכי, וזה מה שמתאים ל י .

 

[גלי®]

גלי - המחדד הלאומי ... שללא ספק

הולכת להפוך לאישיות לא רצויה בעיני כמה מההורים בפורום ...

 

[AYELET1]

גלי-נון פרסונה גרטה ../images/Emo6.gif

 

[גלי®]

טוב ... אז עכשיו התווסף לכינויי אחד

חדש "פרסונה נון גרטה" ! אחלה !

 

[AYELET1]

שמתי לב לפדיחהלאחר ששלחתי ../images/Emo8.gif

 

[*אביבה*]

בכייף איילת

הצעה של דרך שונה אינה פוסלת את הדרך שישנה. לא זו היתה כוונתי ובוודאי שלא לשנות את מה שאת עושה. אני אמרתי לגלי בראבו לא כי אני מסכימה עם דרכה אלא על הנחישות שלה. על זה בלבד. וכמו שאני מאחלת לעצמי אז כך גם לשתיכן ובעצם לכולנו שרק נצליח. כשאני שומעת שמשהו מתקשה בדרכו ומעלה בעיות, אני מנסה לעזור. אם המטרה כאן היא רק לקטר על הבעיות מבלי להציע פתרונות אז על הכיפק. לא אציע את הפתרונות שעליהם אני חושבת. חשבתי שמדובר בדיון בוגר על הבעיות ולא על ההסכמה שהן קיימות... לכן הצעתי את דעותי. מה שטוב לך נהדר. הרי אלה הם חייך. אני לא מנסה להתערב ולא לשנות. חלילה. עשי רק מה שטוב לך. בהצלחה.

 

[גלי®]

אביבוש , תשמעי , חלק מהכיף בלהיות

הורה , הוא לקטר על הקושי ... ובפורום הזה , ברוך השם , יש כמה מקטרים כבדים למדי ...

חוץ מזה , אם לא נקטר עליהם עכשיו , איך נשמח כשנכדינו יחזירו להם על מה שהם עושים לנו כיום ?

גם הוצאת קיטור כאן , היא חלק מהפתרון ... יש ימים , שבמקום לחנוק את הקרציה שלי , אני באה להתבכיין לכן כאן ...אתן מצילות אותה ממוות, ואותי מכלא

, לא סיבה מספקת לקיום הפורום ?

 

[*אביבה*]

גלי, בוקר טוב

החלק הכיפי של קיטור בלהיות הורה לא ברור לי וכנראה אין אותו אצלי. קטרו כאהבת נפשיכם. לי זה לא מסב עונג - להיפך. לא רואה בזה שום טעם. מוכנה לשמוע את הקיטורים שלכם. אני פשוט חשבתי על כיוון אחר בפורום הזה, כי למטרת הקיטורים יש פורום מיוחד לעניין הזה. והוצאת קיטור היא גם כן לא חלק מהעניין, כי לדעתי זה לא קשור לפורום. אם בניתם לכם משהו משלכם וטוב לכם בו, סליחה שהפרעתי ואמרתי את מה שאני חושבת. רציתי לתרום. אתם פשוט רוצים להמשיך ולקטר.בכייף. אצלי הפורום לעולם לא יחליף את החיים האמיתים.