אילוף הסוררת - 1

[דליה .ד]

אני מאמינה שבני נוער

מנסים לומר לנו משהו בהתנהגות שלהם.....השאלה מה בדיוק? תנסי לשאול את עצמך למה היא לא מקשיבה, למה היא חוזרת על אותה התנהגות מרגיזה שוב ושוב? מה הטקסט שהיא אומרת לך בלי להגיד אותו? זה המפתח לפיתרון. אני אולי הייתי עושה איתה "חוזה" בעניין...איפה כן מותר לצבוע ציפרניים, למרוט שיער ולפוצץ חצ´קונים... בלשון חיובית ולא שלילית(מה כן מותר ומקובל לא מה אסור...). ומדובר באמת בבחורה יחסית בוגרת (או שלא) מה עם שיחה מלב אל לב. שתגיד מה מציק לה, תגידי את, אני לא מתכוונת להטחת עלבונות אלא סוג של "גישור" עצמי והעלאת פתרונות לפתרון הבעיה כך שכולם יעשו פשרה ובסוף ישארו מרוצים.

 

[*אביבה*]

בימבו

הדבר המובן כל כך לנו בתור הורים הוא-שאנחנו "זכותינו" לדרוש את מה שנראה בעינינו כל כך ברור. כל דבר שנראה לנו "זו זכותנו". לדעתי, אם יש משהו "בזכותינו" שלא עובד לנו כל כך טוב, אז....יכול להיות שאנחנו לא הבנו איזה מסר בדרך שהילדים שלנו ניסו לשדר לנו..... בהגדרת התפקידים בין הורים לילדים (בד"כ) - להורים יש את ההגיון, הנסיון, הצדק, הכסף, החוכמה, הידע, וכל מה שתרצי. מתוקף כך הם אלה שמכתיבים את החוקים בבית מה נשאר לילדים? - הדבר שהם/וגם אנחנו לא אוהבים - לציית לחוקים שלנו! יכול להיות שהם לא הגיוניים בעיניהם, לא צודקים, לא מאפשרים חופש, אבל זה מה יש. אלה הורים שלהם ואיתם הם צריכים להסתדר. ןמי אמר שאנחנו תמיד יודעים מה שאנחנו עושים? העובדה היא שלא! אין בית ספר להורים מושלמים, וכמו שאמרה אש"ש, זה על הגב של הילדים שלנו. וילד שעושה דווקא, זה העיתות הטוב ביותר שמשהו לא מסתדר לו. הדרך היא לבוא לקראתו ולא לכעוס. לנסות "לסדר" לו את המצב בצורה יותר נוחה, אפילו רק מחשבתית.... אילוף לא יכול להתרחש בכל מקרה. לא היום כשהם כל כך חכמים ונבונים. בימים עברו כשנהגו גם להכות כדי לחנך. היה אילוף.....שהיה לו תוצאות אחרות. ודי אם אזכיר את המשפט הכל כך "נפלא" - חוסך שבטו שונא בנו..... אני שוב חוזרת ואומרת, שאם משהו ממה שאנחנו עושים, כל פעם פוגש אותנו מכיוון הילדים בצורה של דווקא, אז צריך לשנות משהו. אולי גישה, אולי מחשבה. התוצאה היא שאומרת תמיד אם הצלחנו או לא. ולא מה שנדמה לנו שצריך להיות! הילדה אוהבת למרוח לק בסלון שעלה כל כך הרבה כסף. הילדים שלי אוהבים להוריד את הנעלים עם הבוץ בסלון. והילדים של משהו אחר עושים משהו אחר בסלון. השאלה מה אנחנו עושים כדי להצליח בללמד אותם. וכנראה שבמקרה הזה, זה לא הלך. יש המון אפשרויות להתמודד עם זה ואני לא אפרט כרגע כי זה כבר ארוך. לא רוצה להלאות אתכם.

 

[AYELET1]

היי אביבה

אינני חושבת בשום אופן שיש לקבל את כל הנסיונות שהם מנסים אותנו. חלק זה מרד, אופייני לגיל, וחלק זה אגואיזם צרוף, שלפי מה שקראתי, גם כן אפייני לגיל זה. אז מה??? לקבל את זה? מה פתאם? ומי דיבר בכלל על מכות? איסוף כלי האיפור והגינדור זו דרך עניינית ובהחלט לא אלימה (למרות הפעולה העויינת

)

 

[bimbo.]

אביבה, אני מסכימה בהחלט עם

דברי איילת. בנוסף לכך, זכותם של ההורים לחיות באווירה נעימה, להשתמש בכיף ברהיטיהם החדשים, ולא לחשוב כל הזמן "מה רע עשינו לילד". כך מגדלים מבוגרים אגואיסטים ולא מתחשבים. ברור שיש לעקוב אחרי הילד, תגובותיו, רצונותיו ומצב הלימודים שלו, ולהיות ערים לכל שינוי. אבל לא לתת לו להשתולל. הילדים יודעים, שההורים מודעים מאוד לנושא גיל ההתבגרות והמרד, וחלק גדול מהם מנצל זאת.

 

[*אביבה*]

איילת

טוב, אני חושבת שאפשר לקבל את הניסיונות שהם מנסים. כשמרפים ולא מתנגדים, ההתנגדות נעלמת, פג הקסם שיש בלעשות דווקא. אני עשיתי את זה.המון פעמים. איסוף האיפור זה להגיד לילדה לכי "למקום שלך - כאן זה הסלון שלנו".... וזו זכותינו...... וחוץ מזה, ההתנהגות של הילדה באופן כללי מראה על הצורך בלדבר איתה ולא בנקיטת פעולה "עיניינית" כדבריך. אנחנו גם חושבים וגם פועלים בשמם של הילדים. אם היינו עוצרים מידי פעם גם לחשוב, ולא לפעול בצורה אוטומטית - הדברים היו נראים אחרת......

 

[AYELET1]

אביבה, אני מדברת ןמדברת ומדברת...

אני כבר משעממת את עצמי

וכן, גם מדברת שיחות מלב אל לב, וגם יוצאת עם הבת לבד (חוץ משיחות מלב אל לב וגם שיחות קישקוש נחמדות בבית) ואנו משוחחות,וזה לא מפריע להתנהגוות מהסוג שתיארה DML. השיחות חשובות, ולא אוותר עליהם בשום אופן. אך ישנן סיבות נוספות להתנהגות הזו (חוץ מחוסר צומי). אני מניחה שגם DML לא מורחת את הלק שלה דווקא על הרהיטים החדשים! זה לגבי איסוף דברי האיפור ושליחת הבת לחדרה. וחוץ מזה, אין לדעתי שום סיבה בעולם, לאפשר לאחד מבני הבית להשחית רכוש משותף, של כל בני המשפחה! מעבר לזה, בבתים מסויימים הסלון הוא המקום שיש להורים לבצע דברים מסויימים . ילדים מקבלים שולחן כתיבה, וחפצים נוספים המשמשים אותם בלבד, בזמן שלהוריןם אין . יש חדר שינה קטן למדי, שאין בו מקום לכלום, חוץ מאשר למיטה. ישנם לא מעט בתים ישראלים כאלו.

 

[*אביבה*]

ואם את מדברת ומדברת

ומדברת ןמשעממת את עצמך.....אז אולי כדאי לנסות משהו אחר. גם אני מדברת אבל לפעמים אני רואה שאנחנו כל הזמן מדברים באותה תבנית. ומה שרציתי להגיע איליו-לא היגיע. גם לשיחות יש את האוטומציה שלהן.....והן לפעמים שיחות שרק. רק כדי להגיד דיברתי. לא חושבת שהילדה סובלת מחוסר צומי. ממש לא. שיחות זה לא תמיד בשביל הצומי. שיחות הן כדי לראות לפעמים (אנחנו) שהילדים שלנו הם אנשים בפני עצמם (לטוב ולרע) ואולי גם קצת לנסות לקבל את העובדה הזאת. אני יודעת מה זה כשאין מקום. אני גדלתי בסלון......

 

[dml]

רוצים לדעת את המשך הסיפור?

אתמול היא שאלה אותי אם כבר זרקתי את ציוד הלק. נאלצתי להודות באמת שעדיין לא זרקתי, ואז היא אמרה שזה עלה לה מאתיים שקל. הערת ביניים: עכשיו אני במילכוד. כי מצד אחד אם לא זרקתי עד עכשיו, עכשיו כבר מאוחר מידי לזרוק. מצד שני אם אחזיר לה הכל, לא השגתי כלום, ומנסיוני המר איתה (בנושאים אחרים) היא עוד תחזור על זה. כך, שהסיפור עדיין לא תם ונשלם. בכל אופן, אח"כ היא התחילה לצעוק שנמאס לה מהרהיטים החדשים האלה, שהם יותר חשובים לי מהחיים שלה. ושמאז שיש את הרהיטים האלה, אני לא נותנת לחיות. אגב, היום היא כבר היתה הרבה יותר נחמדה... כי היא היתה צריכה ממני טובה כלשהי. ואני, נושכת שפתיים ולא אומרת לה שלא מגיע לה, כי אני בגישה שאם רוצים לשפר את האוירה בבית, לא צריך לנטור, אתם צריכים להבין, שהמקרה הזה הוא רק דוגמה למה שקורה איתה כמעט מידי יום, והתנהגות דומה (בואריאציות אחרות) קיימת אצלה כבר מגיל הרבה יותר קטן. וזה נכון לא רק ביחסים שלה איתנו (ההורים) אל גם עם האחים שלה. כשאני חושבת על אופיה של בתי הבכורה, יש לי תחושת כשלון איומה. אגב, אם לא קישרתם, מדובר באותה בת שאינה רוצה להתגייס, ומתכוונת להצהיר שהיא דתיה (ואגב, היא כבר לא קטינה) לעומתה, בני האמצעי, בן 15.5, שבעיקרון כבר נמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות, הוא כל כך שונה (לטובה, כמובן). יש לנו תקשורת מצויינת איתו, והתנהגותו הרבה יותר בוגרת ושקולה משלה. ואין לו (בינתיים...) את הנטיה המרגיזה למרדנות. לפעמים, כשאני כל כך מרוגזת על בתי הבכורה, אני מתנחמת בו, שאם יש לי בן נהדר כמוהו, כנראה שאני לא אמא כל כך גרועה...

 

[ורד הגליל]

DML, הריהוט חשוב

שילמתם עליו, אתם רוצים לשבת כיף בסלון ולא לשים את היד על שארית לק, ולא לראות ורוד על משענת העץ (או הבד). שנית, תגידי לבת שלך, שכל פעם שהיא רוצה לק שתבקש את מה שלקחת ותלך לחדר, שתגמור, תחזיר לך את הציוד, ותספרי כמה ומה היה שם, ותשימי לב שהיא לא תראה איפה את מחביאה את זה. וככה יהיה מעכשיו. ואם היא תקנה ציוד חדש, ותחזור לסורה, תחרימי גם את הציוד החדש. אין ברירה, ראש בראש...

 

[bimbo.]

ורד, אני מסכימה אתך ../images/Emo45.gif

 

[bimbo.]

DML, אל תתרגשי מזה שבתך

אומרת שאת לא נותנת לה לחיות, ושהרהיטים החדשים שווים יותר מחייה. היא מתכוונת לומר שאת לא נותנת לה לעשות מה שהיא רוצה, ומשתמשת בכל המניפולציות האפשריות. אני לא מקבלת את דברי אלה שאומרים שהילד מאותת שמשהו לא בסדר. כל ילד לגופו. יש להכירו, ולהסיק מסקנות. את מספרת שהיא כזו מאז שהיתה קטנה. היא חייבת ללמוד להסתדר עם בני המשפחה ולדעת לוותר. בעניין הציוד שהחרמת, עדיין הוא אצלך, וורד נתנה לך עצה מצויינת, לדעתי. ומדוע את חושבת, שאם בתך מתנהגת כך, סימן שאת אמא גרועה?? זה עניין של אופי. עובדה, שבנך מתנהג אחרת, והם הרי גדלים באותו בית, אצל אותם הורים. בתך קולטת את רגשות האשמה שלך, והיא תנצל את זה ככל יכולתה. חזקי ואימצי, ואל תוותרי.

 

[*אביבה*]

בימבו

איך את יודעת למה הילדה מתכוונת? אני חושבת שהיא מתכוונת בדיוק למה שהיא אמרה. המשפט הזה שהיא אמרה טומן בתוכו הרבה מעבר למה שנראה. גם אני חשבתי בדיוק כך כשDML כתבה את דבריה. למה ההתיחסות הכל כך מנוכרת למה שילדים מרגישים? יש אולי סיכוי שאנחנו טועים?

 

[AYELET1]

אני תוהה למה התייחסות מנוכרת למה

שהורים מרגישים! אנו כל כך רוצים ליהיות בסדר, חופרים ודנים במה אנו כן בסדר עם ילדינו, במה איננו בסדר איתם. ואין אנו דנים, וכנ"ל גם הם עצמם, במה הם אינם בסדר איתנו!!! אנו מדברים על זכויות שוות עבורם בבית, אך האם קיימות גם חובות שוות?! איילת, מקימת חוג/עמותת/מפלגת זכויות הורם מדוכאים

 

[AYELET1]

ול-DML , בטוחה שתוכלי להבין

מתשובותי שאני בדעתך. ותוספת: את חפצי הגינדור הייתי מחזירה לאחר זמן מה (חודש?) , ואם הדבר יחזור על עצמו , להאריך את זמן הסנקציה. זה כמובן לא מונע שיחה ותקשורת, שצייינת שאת ממשיכה אותם. לגבי הבן, יתכן והבת מקנאה בו, יתכן וזה אופי, וכו´. אבל אלו הנתונים. מה שכן, לא הייתי מעמידה אותו במעמד של ההצלחה שלנו, בזמן שהבת היא הכשלון (מבחינת אופי). ל-2 הדברים ישנם יתרונות וחסרונות (אינני מדברת באויר, ניתקלתי במקרים כאלו בקרב מקורבי), והסיכוי רב שהבת תגדל ותמצאי שהשד אינו נורא כל כך

 

[no-a-m]

הזמנה להורים המתוסכלים

אני עוקבת אחרי הדיונים פה, וכל אחת מכן נותנתאת האמת האישית שלה, ממקום מאוד אמיתי כואב ומזדהה. בעבודתי במשך השנים, אני שומעת סיפורים כאלה, תקריות, וארועים מאוד דומים, גם מצידם של ההורים וכמובן גם משפטי מפתח של הילדים" יותר חשוב לך" "החיים שלי" וכו´ ואני שואלת את עצמי מי יותר צודק???? וכמובן היא שאין יותר צודק, כל אחד רואה מבין, מרגיש את הסיטואציה מנקודת מבטו, מעולמו הפנימי, לפיכך , כולם צודקים, אנחנו ההורים, וכמובן שגם ילדינו המתבגרים, אלא , כאשר יש מצב ששנינו צודקים, הגענו כמובן לקונפליקט שיש לפתור אותו ברמה היותר עמוקה מאשר לפתור את האירו , וכפי שציינת הלק זוהי רק דוגמה לעוד המון דברים נוספים. אני רוצה להציג פה עמדה מכוון קצת אחר , שאביבה התחילה בה, אני רוצה להציע לנסות ואני יודעת שזה לא קל כאשר הלכו הרהיטים, את הגישה של בואו נוותר על הצדק נבחר להיות יותר שמחים ומאושרים, אני יודעת נשמע מאוד נאיבי, האמינו לי זשה עובד, ומי שלרוצה ללמוד את השיטה , אני מזמינה בחום, זה אפשרי וזה ניתן , ואפשר לחסוך המון כוחות ואנרגיה אני ממליצה במיוחד לעמותת ההורים המדוכאים, ( צאו מזה, חבל עלינו ועל ידלינו) כאשר אנחנו צודקים ומדוכאים, אנחנו מחלישים את ילדינו, ולא עוזרים להם , להתפתח ולצמוח ביום רביעי ב16 לחודש, אני מקיימת מפגש מיוחד להורים,בנושא "מפתחות להורים" כלים ושיטות לתקשורת יעילה עם ילדינו המפגש חופשי לקהל הרחב , אתם מוזמנים בחום, אשמח לתת פרטים נוספים למעונינים, אז שיהי רק טוב,

 

[*אביבה*]

נועם!!!!!!!!!!

תודה לך. ועל זה אומר: "תודה למי שהביאני עד הלום.........." ובאנגלית: I REST MY CASE

 

[אחותו של שקספיר]

אני לא שייכת למפלגה הזו-אבל

האם ראית את הקריצה בסוף ההצעה? היכולת להתייחס בהומור לאירועים,היא יסוד חשוב בחיים. אין לי שמצו של מושג את מי ואיזה רעיון את מייצגת, אבל אני יודעת שאני לא הולכת ל"בתי ספר להורים" " מפתחות להורים" וכן הלאה. אני מאמינה (באמונה שלמה, ולא בביאת המשיח) בגישה ספוטנית, זורמת, ולא נלמדת בקורס מתוחכם וחכם ככל שיהיה. אולי טראומה אישית מד"ר ספוק היקר שהיה הספר שקיבלתי ללידת הבן הראשון שלי ואפילו אמרו לי לשנן אותו באדיקות,אבל שהגעתי לפרק שתינוק צריך לינוק כל ארבע שעות. סגרתי את הספר לעולמי עד. באופן עקבי לחלוטין מאמינה רק במה שמתאים לי, לבן זוגי ולילדים שלי. ומצידי -כל ה"מומחים" עם כל "הגישות לתקשורת " יכולים לחבור לספר הנטוש. והכי חשוב לדעתי-שיהיה לי כהורה, ולילדיי כילדים, טוב עם עצמנו. וזו כל התורה על רגל אחת. אני יכולה גם לפתוח קורס להורות אלטרנטיבית???

 

[*אביבה*]

מרימה כוס לחיים

לחיי הגישה שלך. נפלא! רק זיכרי שהגישה הספונטנית עיקבית, לא עובדת לכל אחד כמו שהיא עובדת אצלך. יש אנשים שזקוקים לתמיכה כל שהיא, אפילו הקלה ביותר, כדי לצאת מפלונטר שמסבך את חייהם........

 

[bimbo.]

אש"ש, גישתי כגישתך ../images/Emo45.gif

 

[no-a-m]

אשרייך, , ומזמינה אותך להצטרף

אני מודה לך בחום על התגובה, ואכן זוהי, הגישה, , ואשרייך שזכית ואת יודעת לעשות זאת, אין פה חוכמות ואין תורות מלבד זו שאת מדברת עליה על רגל אחת, "ללמוד להקשיב לעצמי, לילדי, לזולתי, ולבחור מה מתאים לי", האמיני לי מנסיוני , שהוא למעלה מעשרים שנה, אני פוגשת כל כך הרבה הורים, שעדיין לא מצאו את הדרך, שעדיין מחפשים, אני נפגשת עם הורים, שחייהם וחיי ילדיהם , הם ניכור, כעס, תיסכול, ואפילו אלימות, כי הם אינם יודעים להקשיב זה לזה, כי רק הם "יודעים הכל" , וכן הם אלה שפועלים על פי ספרו של ספוק,, כי צריך!!!! , כי ככה זה נכון!!! מבלי להקשיב לרצונות ולצרכים של ילדיהם, והם חיים במסכת של איבה וצמצום, אני מאמינה שלכל אחד מגיע לחיות בשמחה ובאהבה, ובקורסים שלנו אנחנו מראים שאפשר גם אחרת, אנחנו כמובן לא מכתיבים לאף אחד את אורח חייו, רק מראים לו שישנן אפשרויות רבות, נותנים כלים להתבוננות ולהקשבה, כן האמיני לי רבים זקוקים לכלים הללו. וכל אחד בוחר מה מתאים לו, אשמח לשמוע מנסיונך, ולהזמין אותך להצטרף אלינו, בתודה