איך נפרדים לשלום?
כבר יומיים אני יושבת מול המסך וחושבת איך נפרדים לשלום מפורום. איך מסכמים בכמה מילים תקופה של כמעט 6 שנים? אולי אני אתחיל מהתחלה? לפני שש שנים (בערך) גיליתי את עולם הפורומים הוירטואליים. הייתה לי ילדה בת שנה + ונכנסתי לפורום הורים ב-IOL בכדי לשאול שאלה שהטרידה אותי. אני עוד זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשגיליתי שהתפתח דיון שלם סביב השאלה שלי. אני זוכרת איך עברתי על כל הודעה שנכתבה, קראתי והגבתי. זה היה הרגע בו "נתפסתי" לפורומים באינטרנט. אחרי כמעט שנתיים של השתתפות בפורום "הורים" ופורום "חינוך לגיל הרך" (שהיה מיועד במקור לאנשי חינוך) פנתה אלי הנהלת IOL בבקשה להקים ולנהל פורום "חינוך לגיל הרך" שיועד להורים. הייתי בהריון שני, מתכנתת צעירה, בלי ניסיון פורמלי בחינוך והתלבטתי מאוד. מצד אחד, רציתי מאוד להקים פורום, ידעתי שיש לי הרבה מה ללמוד על חינוך ילדים וזו נראתה לי דרך נפלאה לעשות זאת. מצד שני, מי אני בכלל? מה לי ולחינוך? מה לי ולניהול פורום? אתם מן הסתם, יודעים כבר איך הפור נפל. עם הרבה חששות, הרבה טעויות של התחלה (וגם בהמשך
) יצאתי למסע. והמסע? המסע היה נפלא ולא טיילתי לבד. פגשתי אנשים חכמים, מקסימים ושנונים. פגשתי דעות שונות ומגוונות. גיליתי איך, עם הזמן, אני משתנה וההורות שלי הופכת להיות מודעת יותר, סובלנית יותר. איך דברים נראים אחרת כחובשים כל מיני משקפיים. למדתי שניהול פורום הוא לא דבר של מה בכך. נדרשת השקעה אדירה, כוחות נפשיים, יכולת תמרון והמון המון מוטיבציה. ה-4 שנים האחרונות בחיי, כמנהלת פורום "חינוך לגיל הרך" (בהתחלה ב-IOL ואח"כ בתפוז) היו השנים המשמעותיות ביותר עבורי. למדתי דברים רבים על עצמי ועל הסובבים אותי. גיליתי מה חשוב לי בחיים ומה חשוב לי פחות. החלפתי מקצוע (ממתכנתת עם תואר ראשון בביולוגיה למוסמך בגיל הרך באוני' העברית). בניתי זהות אישית ומקצועית סביב ניהול הפורום. בקיצור, מצאתי את עצמי
. בחודשים האחרונים אני מרגישה שהמסע שלי בפורום עומד להסתיים. ניסיתי למשוך עוד ועוד. תקופות של קשיים וחוסר מוטיבציה לנהל עלו וצצו אחת לכמה זמן, לאורך כל התקופה. האמנתי שהתחושה תחלוף, כמו שהיא חולפת תמיד. אבל הפעם היא לא עוברת, היא עדין כאן כל יום, כבר קרוב לחצי שנה. אז בלב כבד, ועם דמעות בעיניים אני יורדת מהדרך הזו וממשיכה באחרת (אמנם לא באינטרנט אבל כן בחינוך לגיל הרך). וכל ההקדמה הזו הייתה בשביל להגיד לכן (ולכם) – תודה. תודה על 4 שנים מעשירות ומהנות. תודה על כל מה שכתבתן ועל כל מה ששיתפתן. תודה על השינוי שחוללתן בי. תודה על החברות הוירטואליות המקסימות שרכשתי כאן. תודה שנתתן לי להכיר אתכן. תודה ענקית ומיוחדת, שאני לא בטוחה שעוצמתה תעבור בכתב,ללאה. הייתה לי הזכות (וזו זכות גדולה) לנהל עם לאה את הפורום (כבר יותר משנתיים וחצי, נכון לאה?). בזכותה הניהול וההשתתפות בפורום היו תענוג גדול. ידעתי שכשהיא איתי אני יכולה להיות רגועה, שהפורום בידיים הכי טובות שיש. אני יודעת שאני יכולה לעזוב עכשיו בלב שקט, יש לכן את לאה. ומה מעכשיו? לא יודעת. נראה לי שאני אקח חופשה ארוכה ואז אחזור בצורה קצת יותר שפויה להשתתף כאן. אז מן הסתם עוד נפגש
נעה
כבר יומיים אני יושבת מול המסך וחושבת איך נפרדים לשלום מפורום. איך מסכמים בכמה מילים תקופה של כמעט 6 שנים? אולי אני אתחיל מהתחלה? לפני שש שנים (בערך) גיליתי את עולם הפורומים הוירטואליים. הייתה לי ילדה בת שנה + ונכנסתי לפורום הורים ב-IOL בכדי לשאול שאלה שהטרידה אותי. אני עוד זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשגיליתי שהתפתח דיון שלם סביב השאלה שלי. אני זוכרת איך עברתי על כל הודעה שנכתבה, קראתי והגבתי. זה היה הרגע בו "נתפסתי" לפורומים באינטרנט. אחרי כמעט שנתיים של השתתפות בפורום "הורים" ופורום "חינוך לגיל הרך" (שהיה מיועד במקור לאנשי חינוך) פנתה אלי הנהלת IOL בבקשה להקים ולנהל פורום "חינוך לגיל הרך" שיועד להורים. הייתי בהריון שני, מתכנתת צעירה, בלי ניסיון פורמלי בחינוך והתלבטתי מאוד. מצד אחד, רציתי מאוד להקים פורום, ידעתי שיש לי הרבה מה ללמוד על חינוך ילדים וזו נראתה לי דרך נפלאה לעשות זאת. מצד שני, מי אני בכלל? מה לי ולחינוך? מה לי ולניהול פורום? אתם מן הסתם, יודעים כבר איך הפור נפל. עם הרבה חששות, הרבה טעויות של התחלה (וגם בהמשך
