איך ממשיכים הלאה?

[אסתי קלי]

מודה שלא קראתי הכל

הגעתי לקטע של האמא חורגת
שם מבחנתי הקשר הסתיים
להגיד דבר כזה לילד זו התעללות מילולית
להגיד דבר כזה לאמא זו התעללות
לא הבנתי איך בעלך לא זינק באותו רגע ללכת הביתה
ונתן לך לקום ללכת לשירותים וכו
זה הרגע בו הייתי עומדת משירה מבט לאדם המופרע הזה שנקרא חמך ומודיעה לו שבאופן רשמי נסתיימה מערכת היחסים בינכם

 

[miyoos]

מהניסיון של בעלי עם הוריו

אם באמת חשוב לכם לקיים את הקשר הזה תתנו תנאי שאין קשר עד שכולכם הולכים לתרפיה משפחתית והכוונה היא לא פעם אחת אלה טיפול מעמיק. הם חייבים להבין שקשר כמו שיש עכשיו אינו יכול להתקיים, לפעמים גורם מקצועי חיצוני יכול לעזור.

 

[מיציפיצי1]

הייתי מציעה שבעלך ילך אליהם עם הילדים

פעם בשבוע או שבועיים למשך זמן קצר (שעה -שעתיים) וישים לך שלא מכפישים אותך שם. במקביל תקפידי גם את לא לדבר עליהם במחיצת הילדים.

 

[EcoT]

נראה לי שלאט לאט זה העניין

אני מסכימה איתך שעברת המון ולא קל לך לסמוך עליהם ואולי גם את לא צריכה, ההתנהגות שאת מתארת היא באמת לא יפה ושתלטנית
אני הייתי ממליצה לך שהדברים יעשו בשלבים, במעגלים מהפנימי החוצה. קודם כל הם לא ההורים שלך, אלא של בן זוגך, הם רוצים להתנצל ולחזור לחייכם שיתחילו בו.
שבן זוגך יפגש עם ההורים שלך ויחזור לבסס איתם את האמון, תוך הבנה שכל ירידה עליך או על משפחתך הם הפרה של אותו אמון.
רק אחרי שהם יצברו אמון אצלו הוא יכול לצרף את הילדים, שוב מתוך הבנה שהם לא אומרים מילה רעה עליך או על הוריך לפניו או לפני הילדים ולא מנסים דברים כמו "אמא חורגת" אלא רק סבא וסבתא אוהבים ומפנקים.
אם כל השינוי ממשיך ובן זוגך מרגיש שהם אמיתיים ואת תרצי אז תצטרפי גם ותמשיכו לאט.
הוריך כמה שהארוע היה לא נעים, אני מאמינה שהם כרגע צד פחות קריטי במשוואה, קודם אתם בתור משפחה גרעינית תחזרו להיות איתם בקשר ואח"כ תעבדו עם היחסים האחרים, תוך ידיעה שלהוריך יש את כל הזכות לא לרצות להיות איתם בקשר מבלי שהם יתנצלו, וזה בסדר מחותנים לא חייבים להיות בקשר.
אני במאמת מקווה שהוריו של בן זוגך יוכיחו שהם באמת כנים אבל אם לא אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך כוחות ובעיקר תשמרו את ובן זוגך על זוגיות והאהבה שלכם ואל תתנו להם לפגוע בה.

 

[מגיע לי3]

מזעזע

אני לא הייתי סומכת עליהם שהם לא מרעילים את בעלך והילדים שלא בפניך.
בעלך הוא הבן שלו והם יכולים לדבר איתו ולהפגש איתו ואין מה לעשות.
לא הייתי שולחת את הילדים יחד איתו כשאת לא נמצאת.
לדעתי כולכם צריכים ללכת ביחד,
בהתחלה לא שבתות וחגים אלא מפגשים קצרים.
תסכמי יחד עם בעלך סימן שכשאת מרגישה שאי אפשר יותר את מסמנת לו ואתם יוצאים משם בתירוץ כזה או אחר.
רק אחרי שהתרשמת שהמפגשים האלו נסבלים אפשר להמשיך לשבתות וחגים.
במידה ואת מרגישה שהם ממשיכים בשלהם, להוריד את תדירות הביקורים ואורכם למינימום האפשרי. (שכרגע נראה שזה אחת לשנה וחצי רק כדי שהם יוכלו לבקש סליחה)

יש לי דודה נורא ביקורתית שתמיד פחדתי להפגש איתה, עד שגיליתי שלבעלי יש חסינות נגדה ובסביבתו היא מלאך. כמובן שאני נפגשת איתה יחד איתו, וגם האחיות שלי משתדלות לתאם את הביקורים שלהן איתה למתי שבעלי נמצא שם.
יתכן שיש לך במשפחה מישהו כזה שלנוכחותו יש השפעה מרסנת.

 

[אשבל1]

שיחה בשמונה עיניים במקום נייטראלי

בלי הילדים, תכיני דוגמאות להתנהגותם שאינה מקובלת עלייך, תנו להם לומר מה מפריע להם, ואם תגיעו להבנות והסכמות תמשיכו הלאה, שימו ווטו על דברים שלא מקובלים עליכם.

 

[אנילה1]

רוית, נראה לי שאת מגיעה מתרבות אחרת מאשר בעלך

המשפחה של בעלך לא רואה בדרך שהם מתבטאים סוג של פגיעה, ונראה לי שגם בעלך לא נפגע מהם. בתרבות שלך, שהיא כנראה יותר עדינה, החמים נחשבים לגסי רוח, למרות שהם אולי חושבים דוקא שיש להם חוש הומור, ולא מבינים למה את נפגעת מהם. אני למשל הייתי צוחקת ממה שחמיך אמר לגבי היותך אמא חורגת. חחחח. ברור שזה לא כך.
לי קרה משהו דומה עם כלתי, ומכיוון שאני כנראה פוגעת בה לא בכוונה, ואני לא יכולה לשנות את זה, כי זאת התרבות ממנה באתי, אז אני מדברת רק עם הבן על דברים חשובים, והוא מעביר לה את המסרים. הבן שלי לא נעלב ממני כי הוא רגיל לשפה שלי. כמו שהבנת כלתי מגיעה מתרבות אחרת. אני מדברת איתה נורא מעט, בכדי לא לפגוע בה.
אז, רק בשביל הילדים שלך, זה נראה לי אכזרי לא לתת להם לראות את ההורים של בעלך. הילדים מסתגלים מהר מאוד לשפה השונה של הסבים, וזה לא מפריע להם כמו שמפריע לך. את בפירוש לא צריכה להגן עליהם. העונש שאת מטילה על ילדיך ועל בעלך הוא גדול מידי, והם לא יסלחו לך כל החיים. את בהחלט יכולה לשלוח את הילדים עם בעלך לביקור אצלם ביום שישי אחרי הצהרים. את לא חייבת ללכת אליהם, יהיו לך מספר שעות רק לעצמך. ואת לא חייבת לעשות חגים ביחד. עובדה שאת כבר שנה וחצי לא בקשר, וזה מסתדר לא רע. אם את לא יכולה לסלוח להם אל תסלחי, אבל אל תענישי את בעלך ואת ילדיך, זה כבר קצת יותר מידי.

 

[Elia4]

שלום לך..אני מציעה לך

לנהוג לפי כלל אחד - לשמור על המשפחה שלך.
את האימא, את המנוע של המשפחה - כל דבר, כל אדם שפוגע בך, בבעלך או בילדייך - שלא יהיה שם.
תקיפי את עצמך רק באנשים טובים, רק באלו שאת יודעת יעזרו לך בכל צרה.

לא ציינת היכן בעלך בתמונה ואיך הוא מתמודד מולם. אני מסיקה מדברייך שהוא לא מצליח להגן עלייך ומשפחתך מהם.
קחי את את היזמה. בלי לומר דבר, בלי לריב ומבלי לצאת בהצהרות. לדבר במעשים.
פשוט לא להיות שם. ההיעדרות שלכם + השתיקה שלך , ובכך שאת לכאורה לא יוזמת מריבה, פוגעים הרבה יותר מצעקות וממילים.
כשלא משתפים פעולה עם "תשומי", הוא מתפרפר סביב עצמו.

לפעמים רצוי להתעלם מהעובדה שהם ההורים של בעלך. לפעמים אדם זר עדיף על בן משפחה.
הרגש שלך הוא זה שמכשיל אותך מולם, הם יודעים את זה, מנצלים את זה, ושוברים אותך כל פעם מחדש.
את בעצמך מודעת לכך שלו היו רוצים, היו באים בעצמם ולא דרך שליחים.

ילדים לא צריכים סבא וסבתא כאלו. ילדים צריכים סבא וסבתא אוהבים, חמים ומפנקים.
אם אין את זה, קחי את הילדים שלך ותני גז מהם.

ככול שתהיי חזקה ועקבית יותר, כך הם יילכו והיו קטנים יותר.
בהצלחה.

 

[MAMALY]

אליה כל מילה זהב!!!! אני איתך