איך לפתח עצמאות? (ארוך)
עידן בן שנתיים וחצי. ילד מפותח ומתקדם לגילו ברוב התחומים. חוץ מתחום אחד, בו, איך לומר בעדינות, ההתפתחות שלו קצת מתעכבת. אני מדברת על פיתוח העצמאות. עידן מאוד צמוד לאבא ולאמא. דוגמאות: - הוא עדיין מבקש לעיתים קרובות למדי להיות על הידיים. - כשנמצאים מחוץ לבית הוא דורש מגע פיזי כמעט רצוף ("אמא תני לי יד"). בגן שעשועים למשל, הוא לעולם לא ירוץ למתקנים (כמו שבני גילו עושים בדר"כ), אלא ידרוש ממני לקחת אותו למתקנים, ואם אפשר שגם אעלה איתו עליהם (במקרים רבים אני לא מסכימה והוא מקבל את זה). - גם כאשר הוא כבר מסכים לרדת ממני ולהיפרד מהיד שלי, הוא כמעט תמיד ישמור איתי על קשר עין רצוף. - כשהוא משחק בבית הוא בדר"כ דורש, במקרה הרע, השתתפות פעילה שלי (או של אבא) איתו במשחק, ובמקרה הטוב, לפחות נוכחות באותו חדר. - הוא דורש תשומת לב כמעט מלאה בו ובמעשיו. רק לעיתים נדירות הוא מצליח להעסיק עצמו לבד למשך יותר ממספר דקות. אין מה לדבר על שיחות של משפטים שלמים עם בן-זוגי, אין מה לדבר על שיחות טלפון עם חברות כל עוד הוא ער (והוא הולך לישון בסביבות אחת-עשרה בלילה, כך שיש לי חברות שאני ממש לא מצליחה לדבר איתן, והקשר איתן הולך ודועך - עד כדי כך!) ובכל זאת נקודת אור אחת שאני לא יודעת להסביר: במקומות בהם הוא מרגיש טוב ובטוח, אין לו בעיה להישאר בלעדינו. אנחנו מסבירים לו שהוא יהיה אצל X, אנחנו נלך ונחזור לקחת אותו יותר מאוחר, והוא מסכים בשמחה, ואפילו אומר לנו "ביי ביי". מהדיווחים אנחנו שומעים כמה היה לו טוב (ולפעמים גם תוך כדי - בטלפון) הנקודה המעניינת היא שאם אנחנו נשארים איתו באותו מקום - הוא מתנהג כמו שאנחנו מכירים אותו - דורש את נוכחותנו לידו ואת מלוא תשומת הלב שלנו (יש שלושה מקומות שונים כאלה: הבית של סבא וסבתא, הבית של הדודה, בית של חברים טובים עם שתי ילדות בערך בנות גילו) למישהו יש רעיון איך אפשר לפתח אצלו את העצמאות?
עידן בן שנתיים וחצי. ילד מפותח ומתקדם לגילו ברוב התחומים. חוץ מתחום אחד, בו, איך לומר בעדינות, ההתפתחות שלו קצת מתעכבת. אני מדברת על פיתוח העצמאות. עידן מאוד צמוד לאבא ולאמא. דוגמאות: - הוא עדיין מבקש לעיתים קרובות למדי להיות על הידיים. - כשנמצאים מחוץ לבית הוא דורש מגע פיזי כמעט רצוף ("אמא תני לי יד"). בגן שעשועים למשל, הוא לעולם לא ירוץ למתקנים (כמו שבני גילו עושים בדר"כ), אלא ידרוש ממני לקחת אותו למתקנים, ואם אפשר שגם אעלה איתו עליהם (במקרים רבים אני לא מסכימה והוא מקבל את זה). - גם כאשר הוא כבר מסכים לרדת ממני ולהיפרד מהיד שלי, הוא כמעט תמיד ישמור איתי על קשר עין רצוף. - כשהוא משחק בבית הוא בדר"כ דורש, במקרה הרע, השתתפות פעילה שלי (או של אבא) איתו במשחק, ובמקרה הטוב, לפחות נוכחות באותו חדר. - הוא דורש תשומת לב כמעט מלאה בו ובמעשיו. רק לעיתים נדירות הוא מצליח להעסיק עצמו לבד למשך יותר ממספר דקות. אין מה לדבר על שיחות של משפטים שלמים עם בן-זוגי, אין מה לדבר על שיחות טלפון עם חברות כל עוד הוא ער (והוא הולך לישון בסביבות אחת-עשרה בלילה, כך שיש לי חברות שאני ממש לא מצליחה לדבר איתן, והקשר איתן הולך ודועך - עד כדי כך!) ובכל זאת נקודת אור אחת שאני לא יודעת להסביר: במקומות בהם הוא מרגיש טוב ובטוח, אין לו בעיה להישאר בלעדינו. אנחנו מסבירים לו שהוא יהיה אצל X, אנחנו נלך ונחזור לקחת אותו יותר מאוחר, והוא מסכים בשמחה, ואפילו אומר לנו "ביי ביי". מהדיווחים אנחנו שומעים כמה היה לו טוב (ולפעמים גם תוך כדי - בטלפון) הנקודה המעניינת היא שאם אנחנו נשארים איתו באותו מקום - הוא מתנהג כמו שאנחנו מכירים אותו - דורש את נוכחותנו לידו ואת מלוא תשומת הלב שלנו (יש שלושה מקומות שונים כאלה: הבית של סבא וסבתא, הבית של הדודה, בית של חברים טובים עם שתי ילדות בערך בנות גילו) למישהו יש רעיון איך אפשר לפתח אצלו את העצמאות?
