באמת אין שיטה אחת או כלל אצבע
שתמיד עובדים, זה באמת מאוד משתנה מקורס לקורס וממתרגל למתרגל, ולכן קשה מאוד לדבר בהכללות, אבל אם בכל זאת מתעקשים לעשות קצת הכללות, אז אלו הדברים שלדעתי יכולים להגדיל את הסיכוי להצלחה במבחן: 1. לכתוב בכתב יד קטן ובניסוחים חסכוניים כדי לנצל את מכסת המקום כמה שאפשר, ולדחוף פנימה כמה שיותר נקודות ורעיונות. אני שמתי לב שלרוב המתרגלים מחפשים לראות רעיון מסוים בתשובה שלך ופחות בודקים עד כמה פיתחת את הרעיון, ולכן אין טעם להקדיש יותר מידי מקום לפיתוח רעיון מסוים, אלא להיפך - צריך לנסח את הרעיון בצורה תמציתית ולעבור הלאה, להציג עוד רעיון. ככל שמציגים בתשובה יותר רעיונות ויותר נקודות, מפחיתים את הסיכוי שפספסנו רעיון מסוים שמופיע בצקליסט. בד"כ הורדת הנקודות על פיתוח לא מלא של סוגיה מסוימת תהיה הרבה יותר קטנה מאי אזכור של סוגיה אחרת. לכן, כלל האצבע שלי הוא : לא לחפור ברעיון אחד, לגעת בכמה שיותר נושאים. אני מודה שקרה גם שנכוויתי מהטכניקה הזו, אבל כמעט תמיד זה עובד. 2. להיצמד ככל האפשר לדרכי החשיבה ולדגשים שנלמדו בכיתה ולהציג כמה שפחות רעיונות מקוריים. להתרשמותי, אחוז המתרגלים שיודעים להעריך חשיבה מקורית הוא אפסי, הם בודקים את המבחנים מאוד מהר, סרט נע, מקוריות זה לא הדבר העיקרי שהם מחפשים למצוא במבחן ורעיון מקורי לרוב לא יפצה על אי אזכו של סוגיה מהצקליסט. ביקורתיות זה מצויין אבל רק ביקורתיות לכיוונים שהוזכרו בכתה. 3. אם לא בטוחים בנוגע לסוגיה/חוק/פס"ד/כל דבר אחר האם צריך להזכיר אותו/ה בתשובה או לא - לא להתלבט, ותמיד להזכיר את כל מה שעולה בראש. אפילו אם זה משהו שבמובהק לא מתאים לסיטואציה שמתוארת בשאלה, עדיין כדאי להזכיר אותו ולכתוב שאתה מציג את זה על מנת "לאבחן" מהסיטואציה שבשאלה או "שלא כמו..." או "בניגוד ל..." או כל ניסוח אחר. כל כך הרבה פעמים קרה לי שמשהו שכתבתי משהו "רק ליתר ביטחון" ואח"כ אותו משהו הסתבר כחלק אינטגרלי וחשוב מהתשובה. על אותו היגיון, אם יש כלל מסוים או מבחן מסוים שאין צורך בהם לסיטואציה שבשאלה, כדאי להזכיר אותם בכל מקרה ולכתוב "במקרה זה אין צורך להיעזר במבחן ה-בלה-בלה-בלה, מאחר ש....". ככה המתרגל יודע שאתה מכיר את הכלל/מבחן - ואם הוא משום מה סבור שכן צריך להפעיל את הכלל הזה, אז אתה מכוסה. זה כמובן מתקשר למה שכתבו לעיל, שיש מתרגלים שפשוט אוהבים שכותבים להם את כל מה שנלמד על נושא מסוים, בלי להתייחס לשאלה אם זה רלוונטי או לא, ולכן אם אתה מתחיל לחשוב האם זה רלוונטי לסיטואציה שבקייס, אתה סתם מאבד זמן וזה רק מטעה אותך... אם יש נושא מסוים שידוע שהמתרגל אוהב ומייחס לו חשיבות, או פס"ד שהוא תופס ממנו, יש לדחוף אותו למקום כלשהו במבחן בין אם הוא קשור או לא. 4. "לחלוב" את המתרגל בזמן הבחינה - יש מתרגלים שלא מוכנים להגיד כלום בזמן הבחינה, אבל רוב המתרגלים כן נוטים לשתף פעולה וכן אפשר לשאוב מהם אינפורמציה בזמן המבחן. האינפורמציה הזו לפעמים ממש יכולה לעשות הבדל בין נבחן לנבחן ולהשפיע על הציון. כבר קרה לי לא פעם שבזכות שאלה ששאלתי מתרגל התברר לי שבכלל לא התכוונו שאתייחס לעניין מסוים וכך חסכתי לעצמי שליש עמוד של כתיבה שלא הייתה מביאה לי שום נקודות, או שהסתבר לי מהתשובה של המתרגל שלא הבנתי את השאלה מספיק טוב וכן הלאה... ברור שכאשר קוראים למתרגל ושואלים אותו שאלה אסור להציג את עצמך כמי שאין לו מושג בחומר, אלא לפתוח בנאום קטן, להפגין ידע, ובסוף לשאול להגיד "הדבר היחיד שלא ממש הבנתי הוא האם התכוונתם שננתח את בלה בלה בלה...", ככה תהיה למתרגל יותר מוטיבציה לעזור לך. אם יש מרצה שעונה על שאלות בבחינה וזה מרצה שמכיר אותך מהשיעור, הוא כמעט תמיד יענה לך, אבל יש לזכור להתייחס אל מה שהוא אומר בעירבון מוגבל, כי לא הוא זה שבודק את הבחינה. 5. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה: צריך להתייחס ממש-ממש בעירבון מוגבל לכל מיני "דגשים" ו"טיפים" שהמרצים נותנים (בייחוד בשנה א' אבל לא רק) לגבי הבחינה. הדוגמה הקלסית:יש מרצים שכל הזמן מדקלמים כמה שזה חשוב וקריטי להכיר את הפסיקה למבחן, ובסוף בכל המבחן צריך להזכיר אולי שניים וחצי פסקי דין שגם ככה כולם כבר מכירים אותם על בוריים בגלל שחפרנו עליהם בשיעור... יש לזכור שהמרצה לא בודק את המבחן, והרבה פעמים הוא אפילו לא מחבר את המבחן וכל העצות שלו לרוב מנותקות מהמציאות ואין טעם להתייחס אליהן, אלא רק לדברי המתרגל. 6. להשתדל לאורך הסמסטר לאסוף מידע על הסגנון של המתרגל - אם יש שיעורי תרגול, אז כמובן שצריך לנצל אותם כדי להבין את הראש של המתרגל, וזו גם לא בושה לשאול מפעם לפעם שאלות מפורשות על האופן שבו אנחנו מצופים לנתח סוגיות בבחינה. אם אין שיעורי תרגול, אז להשתדל להבין כמה שיותר טוב על מה ירדו נקודות בעבודות (ולכן גם מומלץ מאוד להתעניין, בנימוס ולא בצורה פולשנית כמובן, אצל אנשים אחרים על מה ירדו להם נקודות). עם זאת, צריכים לזכור שסגנון הבדיקה של הבחינה לא תמיד זהה לזה של העבודות -יכולים להיות דברים שהקפידו עליהם בעבודות, ובמבחן (שהוא יותר כללי לרוב ופחות יורד לפרטי פרטים) לא יהיה להם שום זכר. דרך טובה נוספת היא לשאול אנשים שלמדו אצל המתרגל בשנים קודמות איך הוא בודק ועל מה צריך להקפיד (למרות שלא כולם יידעו לתת מידע שימושי, אבל יש כאלה שכן). 7. מבחנים משנים קודמות - לקרוא מבחנים של סטודנטים מצטיינים מהאתר של הפקולטה זה חשוב ותורם, אבל לא פחות חשוב לקרוא מבחנים של סטודנטים ממוצעים שהוציאו 80-85. במבחנים המצטיינים הרבה פעמים יש מספר מצומצם מאוד של הערות, כי המבחן היה קרוב למושלם, מן הסתם. על מבחן של תלמיד שקיבל באזור ה-80 יהיו יותר הערות ויהיה אפשר להבין יותר טוב על ספגו הורדת נקודות באותו מבחן. אז מומלץ להשיג מבחנים "ממוצעים" של חברים שכבר עשו את הקורס, זה מאוד עוזר. אם לומדים למועד ב', זה ממש בגדר חובה בעיניי להשיג 2-3 מבחנים בציונים שונים (לא רק מצטיינים, להיפך) מחברים שעשו את מועד א'. 8. שאלה תיאורטית - הרבה פעמים השאלה התיאורטית שתופסת 15-20% מהמבחן היא החלק שכולם מקבלים בו פחות או יותר את אותו ציון, זאת אומרת שגם את תעשה אותה גרוע, בד"כ לא יורידו לך יותר מידי, וגם אם תעשה אותה בצורה מבריקה זה לא יוסיף לך יותר מידי. לכן, משיקולי עלות תועלת, לרוב כדאי להשקיע בשאלת הקייס כמעט את כל זמן המבחן ולשאלה התיאורטית להקדיש הרבה פחות מה-15-20% שהיא שווה, או במילים אחרות - את השאלה התיאורטית כדאי לחרטט ברבע שעה בסוף המבחן. עוד הערה חשובה לגבי השאלות התיאורטיות: חלק גדול מהשאלות התיאורטיות אפשר לנחש מראש - עוברים על המחברת ומאתרים נושאים שחוזרים לאורך המחברת ומתקשרים לכמה סוגיות - אלו הנושאים שיופיעו בשאלה התיאורטית, וכמובן הרבה פעמים יופיעו ואריאציות על השאלות שהיו בשנים קודמות. אחד ההרגלים שלי הוא בערב שלפני המבחן לעבור על רשימת נושאים אופציונליים לשאלות התיאורטיות ולכתוב נקודות לכל אחד - בדרך כלל זה יוצא לא רחוק מהשאלה שבאמת מופיעה למחרת במבחן. 9. פסיכולוגיה של המבחן - בזמן המבחן עלולים להיות רגעי משבר, למשל כשיש שאלה שלמה על נושא שאתה לא ממש חזק בו או שלא היה לך זמן ללמוד אותו כמו שצריך. חשוב מאוד לא לחשוב מחשבות שליליות כמו "אוף אני ממש לא יודע בזה כלום", אלא לעשות כל מאמץ ובאמת לגרד כל פיסה של ידע מהמוח שלך, לרוב הידע נמצא איפשהו אצלנו בראש ורק צריך לשלוף אותו משם. במבחן בנאדם צריך להיות במצב רוח לוחמני ולהחליט שהוא נאבק על כל נקודה גם בנושאים שהוא חלש בהם יחסית, תמיד לנצל את המבחן עד השורה האחרונה ועד הדקה האחרונה, לא להישבר באמצע, לא לצאת לפני תום הזמן, תמיד לחפש איפה אפשר לחלץ עוד נקודה. זו הגישה שלי....
)
