איך אתם הייתם נוהגים?

[שושנה אמסלם]

הבעל כן. לא החמות

 

[קליספרה]

מה זה לא החמות? מישהו הכריח את החמות לבשל?

זאת הבחירה של האמהות לשמש כשירות קיטרינג לילדים.
&nbsp
החמות באה לגמרי נקייה ממקום של ביקורת ומקבלת אותם כפי שהם - למרות שקצת עצבן לי את העין שהיא לא מחלקת את האחריות על חוסר ה"בעלבוסטעיות" על שניהם - אבל סה"כ כבוד.
&nbsp
כל עוד שההורים בוחרים לתת להם פתרון, למה זה קשור לבחירה שלך ללמוד או לא ללמוד לבשל ?

 

[אפונה ירוקה חמודה]

לא הבנת אותי בכלל.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

אם תקראי בעיון את מה שכתבתי

אני מאמינה באמונה שלמה שהחמות לא צריכה לבוא עם סירים של אוכל כי זה סוג של אמירה של ביקורת על הכלה וחדירה לפרטיות של בני הזוג. יש הרבה אמהות לילדים שלא מבשלות בדיוק לפי הסטנדרט של החמות, והבית לא עומד ב"סטנדרט" ובכל זאת הילדים חיים באושר ובאהבה וגם הבן "יקיר לי אפריים" מבסוט מאשתו ולא צריך לחנך אותה ולהגיש עזרה בכפיה תוך כדי אמירות של אי שביעות רצון. עזרה לא כופים על מישהו.

 

[mykal]

נסכים שלא נסכים,

לא נראה לי שהכלה מערערת על הלקבל,
אחרת 'הבן יקיר' שלה כבר היה אומר.
הענין כאן לא מול הכלה--אלא מול הבן. ואת זה מלבנים מול הבן.
את קראת שגם אמא של הכלה טורחת להביא לשם אוכל?
יש איזה סדר שנוצר --ולא ביקורת. כך בעיני.
רק יכולה לומר לך, שהייתי שמחה מאוד לו כשהייתי אשה צעירה,
עובדת ועסוקה (גרה קרוב לחמותי, ורחוק מהורי) חמותי היתה עוזרת לי קצת בבישול,
זה לא היה נחשב בעיני ביקורת אלא תמיכה.
ולא להסכים זה בסדר גמור.

 

[איילת המתולתלת]

יש הבדל בין:

"חמותי היתה עוזרת לי קצת בבישול", שאת כותבת, ובין:
"כל סוף שבוע אני מבשלת להם ומביאה שיהיה לכמה ימים, וכך כמה שנים... גם אמא שלה מכינה ומביאה", שהיא מתארת.
הראשון הוא עזרה נעימה והשני הוא תלות מוחלטת.

 

[mykal]

כן ולא, ואסביר,

ובאמת אני מדברת מנסיוני שלי.
אני מכינה את האוכל לבת--הכל ע"פ בקשתה וצרכיה,
ובאופן קבוע. אז היא תלותית? לא עצמאית? --לא ולא,
ואומר גם למה--כי אני שמה והולכת, לא אני מחליטה מה יאכל ומתי, לא אני מחממת ומגישה לשולחן.
אני מביאה את 'המוצר'. הבחירה של מה יהיה השבוע או בעוד שבועיים שלה.
היא מנהלת את ביתה ביד רמה, להוציא את הענין הזה.
אני גם בטוחה, שאם אחליט שדי לי, לא רוצה,או לא מתאים לי, או אם אמות--
היא תמצא פתרונות ל'בעיה' שלה. הם לא ימותו ברעב, וגם לא ירעבו.
העמדת 'העזרה' כמשהו שלילי--כתלות וכבנית דמות לא עצמאית--לא נכונה בעיני.
מה הבעיה אם לי זה בא בקלות ואני עושה בהנאה, לגרום לה לסבול?
היא הרי גם עושה מיני דברים במטבח--מרגישה עונש--מיותר.

 

[איילת המתולתלת]

את מבשלת אבל היא מחליטה מה יאכל מתי, ומחממת.

אז בבישול היא תלויה בך ובאכילה היא עצמאית. (מזל באמת שאת לא מאכילה אותה בכפית

)
ואם היא מנהלת את ביתה היטב חוץ מהעניין הזה, אז בעניינים אחרים היא עצמאית.
זה לא אומר שבבישול היא לא תלותית. מילולית, היא תלויה בך.
המושג תלות לא חייב להיות משהו רע, וזה מה שאת מנסה להוכיח.
אבל עובדתית, התלות קיימת. אם זה טוב לשני הצדדים אולי אין בזה רע.

 

[ויקה1222]

הכלה לא יודעת להיות עקרת בית? הנה עוד המשך אפשרי של המשפט:

היא לא צריכה. כן,כן, ממש כך. זו לא חובתה לטפל בבנה היקר של השואלת ואני מקווה שאני לא מזעזעת פה את אמות הסיפים של הפורום.

אגיד יותר מזה: מותר לה לעשות מניקור/פדיקור, לראות טלויזיה ולבהות במחשב.
אם הם רעבים, האחריות לאוכל היא של שניהם. כמו שהבעל לא צריך להוכיח ולבוא עם טבלה של מה הוא עשה היום והאם יש לו פטור מהכנת אוכל, כך גם האישה. שלא יהיה משהו כמו: אם יש שלושה ילדים, היא יכולה לא לשטוף את הרצפה כל יום אבל אם יש רק שניים, אז לא להתחמק!
במקרה הזה יש לי תחושה שהיא כן עובדת מחוץ לבית אבל גם אם לא, הטענה בעיני תקפה.

ולפני שמתנפלים עלי עם הטיעון הנצחי שאם היא "לא עובדת", אז האחריות להיות עקרת בית היא עליה, רק אוסיף שיש מקרים רבים מדי שהבעל חוזר הביתה מיום עבודה (קשה, בטח שקשה) ונעלם בתוך המחשב או הטלויזיה בגלל התירוץ הנפלא של עבודה מחוץ לבית ואילו האישה קורסת ובנוסף משום מה נחשב שהיא לא עובדת ובעלה מפרנס אותה ואת הילדים (מתה על הביטוי הזה).
קל לבדוק את המקרים האלה, צריך רק להציע לבעל העייף והעסוק נורא להתחלף עם אישתו בהכל ולראות את תגובתו.

 

[Surrealistical]

 

[Another Girl]

 

[סתם מבקרת]

ההרגשה שלך לגמרי מובנת וההערה של הבן, בעיני,

היא כפיות טובה.
אם אחד מילדי היה אומר לי כך (והם אף פעם לא אמרו ואני מאמינה שגם לא יאמרו) הייתי עונה לו : "וכי מה נשאר כמו שהיה בעבר הרחוק? העולם השתנה, מוצרים השתנו, מחירים השתנו, אתה השתנית וטעמך כנראה השתנה וגם אני השתניתי ולמה לא ישתנה טעם האוכל? אשמח ללמד אותך להכין את המאכלים שאני מבשלת אולי תצליח אתה לשחזר את הטעמים או ליצור טעמים חדשים שתאהב."
להתנצל שהאוכל לא בטעם של פעם ולשאול מה צריך לתקן? ממש לא. מי שלא מוכן לטרוח בעצמו שיתכבד ויאכל מה שמכינים לו בלי טענות (הייתי מקבלת כלגיטימית הערה על אוכל מלוח או חריף בצורה יוצאת דופן).
אני, אגב, אף פעם לא יכולה לשחזר בדיוק בדיוק טעמים כי הכל "לפי העין והרגש", לא בהכרח זוכרת מה שמתי בפעם הקודמת ולפעמים חסר מצרך כזה או אחר, אז מה קרה? זה לא מנע אף פעם מילדי לבוא לאכול אצלנו ולקחת קופסאות עם אוכל הביתה.

 

[שושנה אמסלם]

מבינה את כאבך

מצד שני, הוא לא התכוון לפגוע בך. אלא רק שיתף אותך בתחושה שמשהו השתנה. וזה טוב, שהוא לא שומר דברים בבטן ואומר לאימא שלו את מה שהוא מרגיש.
הוא גם לא יודע להסביר מה השתנה וזה טוב ששאלת אותו. הוא יחשוב על זה ויחזיר לך תשובה...

אני מאוד מעריכה אותך על המאמץ שאת עושה כבר כמה שנים, ושאת מוכנה לטרוח ולהביא להם את האוכל, אבל אני רואה בזה פינוק...
קודם כל שאת טורחת ומביאה והם לא באים אלייך לקחת.
ודבר שני, כמו שנאמר לפניי, מה זה לא יודעת להיות עקרת בית? שתלמד. או שתתחלק במטלות עם בעלה.
כל דבר בר למידה אם באמת רוצים לדעת וללמוד, ככה אני חושבת.
וזה מביא אותי לשאלה שעולה מתוך הפוסט שלך:
עד מתי ההורים יתמכו בילדיהם? והאם הילדים של היום מסוגלים להיות עצמאיים אחרי החתונה או בכלל?

 

[איילת המתולתלת]

אני חושבת שלפעמים הילדים לא הופכים לעצמאים

כי מאפשרים להם להישאר תלותיים.

 

[בעלת בעל]

ברור שהייתי נעלבת. טרחת ונסעת עד לשם,

בחיי, כל אחד נהיה היום רושפלד ומעביר ביקורת על האוכל.
&nbsp
אם הוא לא יודע מה לתקן, הייתי מרימה טלפון לפני שאת מבשלת, ושואלת אם הוא צריך ממך אוכל לשבת הקרובה או לא.
הערה מאוד מאוד מוזרה, בדרך כלל אומרים אם מלוח מדי, חמוץ מדי, אם זה תבשיל חדש שניסית אז להגיד שהוא אוהב את התבשילים הרגילים,
להגיד שזה לא כמו פעם, ולא לדעת להסביר?
&nbsp
טוב יותר שאני לא אגיד מה שאני חושבת. תתקשרי לפני שאת טורחת לשבת הבאה, כדי שלא תטרחי לחינם.

 

[הדסהש1]

4 בנותי לא נכנסו למטבח שהיו בבית

והיום הן מבשלות ואופות טוב ממני, גם על ידי סיפרי בישול
או מאתרים באינטרנט שיש מתכונים להכנה,

 

[בעלת בעל]

גם אני, הדבר השלישי שהכנתי היה רוטב פסטה

מהמתכון שעל גב החבילה.
&nbsp
זה לא פיזיקה גרעינית,
וכל אחד יכול ללמוד להכין עוף בתנור - או לקנות מוכן (יש גם עופות שמגיעים קפואים, מתובלים ומוכנים לצלייה).
&nbsp
אבל ככה זה כשההורים מקלקלים\מפנקים.

 

[נומלה]

אני מוכרחה להבין

הכלה לא מבשלת (וזה לגמרי בסדר בעיני), למה זה גורר שאמהות משני הצדדים יצטרכו למלא את הפונקציה הזו? אפשר שהבן יבשל. אפשר לקנות אוכל מוכן. אפשר לשכור מבשלת שתבוא פעם בשבוע ותבשל אצלם.
ואם הכלה לא מנקה, האם זה אומר שהאמהות צריכות לנקות להם את הבית? החתן יכול לנקות, אפשר לחיות בלכלוך. ואפשר לשכור מנקה. אני לא מנקה את הבית, אבל מעולם לא עלה על דעתי לבקש מהורי או מחמיי לבוא לנקות אותו בשבילי. נשמע הזוי.
אנשים מבוגרים עם ילדים כדאי שיתחילו לקחת אחריות עם חייהם.
ובלי להגיד כלום לאף אחד, כדאי לחמות המשקיענית (באמת משקיענית!) להתחיל לצמצם את הקייטרינג. האוכל שלה אם יאכל על שולחן השבת שלה, פעם בשבוע, יהיה טעים מאין כמותו, ויערב לחיכם של משפחת בנה.

 

[פרפרי אהבה]

אכן מעליב

אני הייתי מנסה להוריד את האינטנסיביות של ההכנה ורק מידי פעם לקפוץ ולהביא.
גם אני לא ידעתי להכין כלום במטבח (אבל דווקא רציתי פשוט לא איפשרו לי ללמוד) ולמדתי לאט לאט בניסוי וטעייה.
ובנתיים אין תלונות

&nbsp
אני חושבת שפשוט הרגלת אותם לטוב הזה וזה מאוד נוח אז גם אין סיכוי שהיא תלמד- זה מקשה עלייך, יש תלונות- למה להמשיך בזה?

 

[קליספרה]

היי יקירתי - זה מעצבן לאללה

ומרגיש בהחלט כפוי טובה
השאלה היא מה בא לך לעשות הלאה
את את שלך עשית - שאלת מה לא טעים.
את יכולה לשפר את יכולה להחליט לצמצם קצת את ההשקעה
&nbsp
בגדול לפעמים משהו באמת נפגע בטאץ', אמא שלי כל הזמן אומרת שמשהו ביד שלה נפגע
והאוכל לא יוצא לה אותו הדבר.
זה מה שיש - לא?
זה לא איזה נתון שניתן לשנות - את מקדישה את אותו הזמן, אותם חומרים, אותה האהבה.
אם משהו בטאץ משתנה זה החיים או החומרים או אלוהים יודע מה.
בכל מקרה אין לך מה להעלב זה לא משהו שאת עושה בכוונה.
&nbsp