איך אתם הייתם נוהגים?

[נורית1002]

איך אתם הייתם נוהגים?

שבת שלום יקירי, בני נשוי + 3 ילדים .יש לי כלה נהדרת, אוהבת , ומסורה, מתייחסת אלי מאוד יפה.הבעיה היחידה , שאינה מפריעה לי, שהיא לא יודעת להיות עקרת בית, לא בישולים ולא ניקיון.כל סוף שבוע אני מבשלת להם ומביאה שיהיה לכמה ימים. וכך כמה שנים. וזה באמת לא מפריעה לי מכל הלב.גם אמא שלה מכינה ומביאה.אתמול הבאתי את האוכל , הבן שלי העיר לי, לא בכעס חלילה, אלא יותר מצד הארה,שהטעמים לא כמו שהיו בעבר הרחוק , כלומר לפני החתונה.אני קצת נפגעתי, ואמרתי, אוקיי, אשמח שתגיד לי מה לא בסדר שאוכל לתקן, הוא לא ידע לענות.הרגשתי קצת לא נוח, נסעתי הביתה עם הרגשה לא טובה. איך הייתם נוהגים?תודה

 

[הכובסת מקומה שנייה]

תאמת שגם אחיי ואני מעירים לאמי בנושא

שאנחנו מתארחים אצלה בימי שישי, לפעמים אומרים לה שהאכלה יצא ככה, ובפעם הקודמת היה יותר טוב. ויחד עם זאת מאוד מבינה את ההרגשה שלך. הכנת, טרחת, נסעת לשם ואז שמעת מה ששמעת. אולי באמת שיגיד לך מה הם רוצים, כי אם את כל כך טורחת ומכינה ולא יאכלו את זה, אז חבל על המאמץ.

 

[דובי1401]

הגיוני להעיר/להאיר כשאת אוכלת אצל אימך

אבל כשהיא טורחת מכינה ומביאה את הסירים עד אלייך יש לך בכלל אומץ לפתוח את הפה..?
לא יודעת......נראה לי קצת חוצפה....אבל זאת רק אני

&nbsp
כל הכבוד על המאמץ שאת שולחת אוכל, זה לא ברור מאליו.

 

[איילת המתולתלת]

לא יודעת למה זה הגיוני.

מעולם לא עלה בדעתי להעיר לאימי, חמותי או כל אחד אחר שאירח אותי. נותנים לך? תגידי תודה ותשתקי.
ובעיני פותחת השרשור לא אמורה להיות הטבחית של בנה וכלתה. או שהבן והכלה ילמדו לבשל או שיקנו מוכן עד שיתבגרו קצת.

 

[דובי1401]

מסכימה ...

ובדרך כלל אני לא יעיר לאמא שלי , אני כן ארגיש חוצפה... כי היא לא חייבת לי כלום, להיפך... אני דווקא אסירת תודה.
אבל מותר להגיד אמא יש לזה טעם שונה מפעם... מה הוספת מה הורדת...? בקטע כזה, כמובן לא להגיד איכס לא טעים.
והכל בגדר הארוחה שמתבצעת אצל ההורים ולא אוכל שהם מביאים עד אלי!!!!
אני אומרת שוב, אוכל שהם יביאו עד אלי אני אשתוק ואגיד תודה.
&nbsp
&nbsp

 

[melosina3004]

למה לא? אפשר להגיד הכל- תלוי איך.

הוריי מעולם לא הכינו לי אוכל כדי "לתת לי ושאשתוק". כשהם טורחים ומכינים זה כדי שיהיה טעים, משביע ומזין. גם כשאני מארחת אני רוצה שייהנו.
אז כן - אם משהו יוצא לא טעים- אפשר להגיד. אחרת יגישו שוב ושוב מאכלים שאינם טעימים ושאיש לא אוהב. מה הטעם? (תרתי משמע

).
כמובן לכל דבר יש צורה, ולעקם את האף להגיד "לא טעים" - בעיקר אם אין לך תרומה להכנה/ אירוח - מעליב וחצוף. אפשר לומר שזה לא לטעמך, אפשר לומר שבפעם שעברה יצא הרבה יותר טוב- ואם שינית משהו במתכון, אז עדיף להחזיר אותו לקדמותו. אני הייתי מתבאסת לו הייתי טורחת ומכינה - ואיש לא היה נהנה, והסיפור היה חוזר על עצמו כי לא נעים להגיד לי.
ולגבי פותחת השרשור - הייתכן שחוש הטעם לא כבעבר? יוצא לי לשמוע פה ושם על סבתא שבישוליה השתנו כי חוש הטעם שלה לא חד כמו קודם. כל הכבוד לך שאת משקיעה ועוזרת, אבל אם זה מתחיל להטריח אותך - הפסיקי. בנך ואשתו לא ירעבו. כשייפסקו "חבילות הסיוע" הם יהיו חייבים למצוא פתרון אחר, ואולי יגלו בעצמם כישורי בישול.

 

[חייבתלהגיב]

כמו שציינתי למטה, לרוב

כשאני מעירה לאמא שלי, מסתבר שהיא החליפה רכיב מסוים ואחר, וזה יצא פחות טוב. אז אני מעירה והיא משנה חזרה או מפסיקה להכין עד שהרכיב ההוא נמצא. עדיף שתטרח ותכין מאכלים שאנשים כבר לא נהנים מהם מאשר שתהיה מודעת לכך שהשינוי הזה לא מוצלח?

 

[יוליקה]

אין צורך להעלב...

אל תשכחי שמאז שעזב את הבית הוא נפתח לטעמים חדשים ושונים...
זה נכון שבן תמיד מתגעגע לטעמי הבית מילדותו... בכל זאת חלפו קצת שנים..
קבלי את הערתו בצחוק וברוח טובה....
בתי הצעירה גם אינה טובה בבישולים ובאחזקת הבית... בניגוד לבני ובתי הבכירה...
בני וחתני השתלטו על המטבח והם מבשלים יוצא מן הכלל... בני נפתח לטעמים חריפים
שאף פעם לא היו אצלנו בבית... מאידך כלתי שהיא חצי תימניה חצי רומניה התאהבה
בבישולים שלי ותענוג להכין לה מטעמים כשהם באים לבקר....

קחי את הערת בנך ברוח טובה - אין סיבה להעלב.

 

[ויקה1222]

זה נכון שלא צריך להעלב

יחד עם זאת, לא חובה לבשל להם כל סוף שובע. מדי פעם אפשר לוותר. תופתעי לדעת שהם יבשלו בעצמם (גם בנך יכול, זה לא התפקיד של כלתך) או ילכו למסעדה או יסתדרו בדרך אחרת.
אני בעד לעזור (ונעזרת הרבה במשפחה שלנו) אבל לא בעד להפוך את זה לשגרה וחובה.

 

[mykal]

ראשית מגיע לך

כל הכבוד, הן על ההשקעה גם מבחינת הבישול,
(שזה כולל קניות, קילוף, עבודה, גז, מים נקיון של אחרי, אריזה וארגון,
שזו גם השקעה כספית וגם עבודה)
ונראה לי שהצעירים שמקבלים מוכן, לא בהכרח מבינים --זה נראה פשוט וסתמי.
שנית--ממש נחמד שהוא פתוח וגלוי ואמר מה שמרגיש.
דבר נוסף--מותר לך להפגע ולדעתי ענית לו ממש יפה ומכבד.

ולעצם הענין--מי שדיבר אליך היה הבן--
תקבעי איתו פגישה סתם כך באחד הימים --לקצת זמן, ותשאלי אותו את השאלה
ששאלת שוב. ותסבירי--אני משקיעה הרבה כסף ועבודה וזמן ורצון טוב,
אבל אם זה לא מה שמספק אתכם--אז בבקשה תגדיר לי--במה אתה רוצה אחרת,
לעשות סתם--אין סיפוק ואין הנאה.
לא להתיחס לעלבון אלא לאפקטיביות של העשיה העתידית.
זה הבן שלך--זה לא מישהו זר. ואם זה לאלטעם הכלה--והוא היה
השליח--גם בסדר.נראה לי נכון לפתור את הבעיה ולא 'לשחק' מעליב ונעלב.
בהצלחה. (כתבה מי שמוציאה כאן קיטרינג באופן קבוע לנשואים)

 

[Amyrlin Seat]

לא צריך להתרגש ובהחלט יכול להיות שהטעמים השתנו

וזה אפילו לא ממש קשור בך, עם השנים (ולפעמים זה תקופתי) מוצרי הגלם משתנים, מספיק שהירק שהשתמשת היה מחממה ועם פחות טעם, או שהחברה שינתה במקצת את הרכב התבלינים של איזה רוטב או אבקת תיבול וזה עשוי לשנות את הטעמים, ומי שלא מבשל בעצמו לא מבין את זה. אצלי זה היה מאוד בולט כשעברנו לחו"ל ופתאום אני מכינה את אותם הדברים בדיוק באותה הצורה אבל הטעם לא ממש אותו הדבר, לקח לי זמן להבין ולעשות את ההתאמות הנכונות (ועדיין זה לא בדיוק אותו הדבר).

בקיצור לא צריך לקחת את זה קשה, למרות שזה מאוד מבאס שמתאמצים ומכינים ובסוף זה לא מוערך.

 

[רוזי וקיידי]

מצטרת לדבריי מיקל וויקה ומוסיפה...

נכון שלא צריך להעלב אבל גם אני הייתי נעלבת במקומך...
אני חושבת שאת צריכה לדבר עם בנך...
&nbsp
בנוסף, כתבת שאת וכלתך ביחסים טובים.
הייתי מציעה לה להצטרף אליך למסע הקניות ולתהליך ההכנה והבישול.
יש את המשפט באנגלית שאני מקווה שלא העשה לו יותר מידי עוול:
תביא לאדם דם- הוא יהיה שבע באותו היום, תלמד אותו לגוד- הוא יהיה שבע תמיד
&nbsp
וכמובן כל הכבוד על הההשקעה שלך...ממש לא מובן מעליו!

 

[אפונה ירוקה חמודה]

הכלה לא יודעת להיות עקרת בית?

היא תלמד! אף אחת ואף אחד לא נולד עם סקוטש בריייט ביד וגם לא ספר מתכונים. לומדים. שאלה עד כמה זה באמת הבעיה שלה שהיא מבקשת שתכיני להם אוכל אחרת ירעבו, או שבנך הוא זה שיוזם את הבישולים של אמא שלו כי הוא קצת מפונק.... האם הבית כל כך מבולגן והיא סתם עושה מניקור/פדיקור לעצמה, שותה קפה ובוהה במחשב/טלביזיה - או שהיא עובדת משרה מלאה, שלושה ילדים בבית וכו'. השורה התחתונה: באיזה מידה היא באמת מוזנחת, עצלנית, אין כביסה, אין אוכל, או שזה הרצון שלך לראות כך את פני הדברים.

 

[mykal]

נראה לי

שלקחת את הפוסט שלה --רק למקום אחד
שהוא ביקורת על הכלה שאיננה עקרת בית--
ולא נראה לי שזה מה שמציק לשואלת,
כי אגיד לךיש ל בת כזו, לא עצלנית בכלל עסוקה יממות שלימות, כותבת עובדת,
לומדת, ילדה מוכשרת במיוחד,--רק לא כעקרת בית במטבח,
איך אמרה לי פעם--כדי שאכין סלט --זה יקח לי כצה שעות שאין לי פנויות.
אני מגויסת באהבה ובשמחה רבה לבשל לה--לי אין בעיה לבשל,
פעם עשיתי את זה אצלה בבית--ככה גם הייתי ביביסיטר כשהגדולים היו קטנים,
עכשיו אני מעבירה קיטרינג.
לא חושבת שזו היתה הביקורת בפוסט.
כן, האמירה של הבן כאבה. את זה צריך לפתור בנחת.

 

[שושנה אמסלם]

אני חייבת להגיד שזה ממש לא ברור לי

כשאני התחתנתי ידעתי להכין חביתה ופסטה וזהו...
במשך הזמן השתכללתי ולמדתי להכין עוד מאכלים, והיום אני כבר חולשת על אלפי מאכלים שאני יודעת ומסוגלת להכין.
זה לא לקח יום, גם לא יומיים. אבל התמדתי בתהליך ורכשתי את המיומנות של הכנת האוכל.
כן, אני מבינה שהבת שלך עסוקה בהמון דברים, ובהתחלה באמת להכין סלט יקח לה כמה שעות. אחרי יומיים רק שעה, ואחרי שבוע חמש דק'.
זה עניין של רצון ללמוד. מעריכה ומכבדת את כל האימהות שמוכנות לתרום מעצמם, מזמנם, מכספם לבשל לילדים, אבל אני רואה בכך פינוק...
ובאמת בעקבות הפוסט הזה עולה השאלה עד מתי ההורים יתמכו בילדים שלהם? מתי, אם בכלל, הילדים יפנו לדרך עצמאית, לא תלותית בהוריהם?

 

[mykal]

אולי יש הבדל בין

פינוק, לבין לפעמים להבין כישורים ויכולות?
גם אני לא ידעתי להכין מאומה לפני שנישאתי,
אימי ז"ל לא איפשרה לי לעשות שום דבר,
ואכן אני למדתי מהר מאוד לבשל, לנקות לארגן וכו',
אבל אני מכירה את הבת שלי--כל דבר טכני היא איטית בו,
לא ממש מצליחה, ולא היא לא מצליחה לרכוש מיומנויות אלה בזריזות יותר גדולה
היא מעולה ומוכשרת בדברים אחרים,
היא בגלל זה גם שונאת וסולדת מהמטבח.
השאלה--מה עושים עם זה--יש כמה אפשרויות,
למשל, בעלה שיעשה (והוא אכן עושה הרבה), יש אופצה לקנות,
או לצאת לאכול בחוץ. ואני בטוחה שיש עוד דרכים לעקוף.
אני לא בטוחה שחייבים 'להכנע' למשהו שעושה לאדם רע ולא נעים.
אז כן, מכיון שלי זה באמת לא נורא, ואני אפילו נהנית לבשל,
אני עושה בשמחה, אולי פינוק, אני גם שמחה שיודעים לומר תודה ויש הערכה.
(זה רוח קטן שלי

) .
עד מתי? כל זמן שאוכל, כל זמן שאני כאן,
עד לזמן שהבת הגדולה שלה, תיקח על עצמה את הענין,(היא כבר בת 17)

רק עוד מילה--יש לי בנים נשואים, שמבשלים, ומנקים וטורחים בבית,
ואני מפעם לפעם גם נותנת שם, (הם גרים רחוק אז הזמינות פחות מאפשרת)
ואין לי שום טענה לכלותי--דורות קצת אחרים, התנהלות שונה,
ואני אמא, רוה שיהיה לכל ילדי רק טוב.

 

[שושנה אמסלם]

לגמרי ברור לי

שאת רוצה שיהיה לילדך טוב. גם אני רוצה שהם יהיו מאושרים ומאחלת להם רק טוב.
לגמרי ברור לי שבתך סולדת מהמטבח. אף אחד לא רוצה להיות במקום שהוא לא טוב בו. כולנו נהנים מעשיה שממלאת אותנו, לא גורמת לנו עצבים וכעס.
לגמרי ברור לי שאת עושה את הכל מאהבה ומרצון לעזור. אף אחד לא כופה עלייך או מכריח אותך, וכן זה נחמד שמעריכים אותך וזקוקים לך וגם יודעים להגיד תודה.
יחד עם זאת, כל דבר הוא בר לימוד אם באמת רוצים בו, ולראיה אביא תוכנית שמשודרת בימים אלה,"הצילו! אני לא יודע לבשל!" התאגדו כמה סלברטאים שהמטבח היה כמו חלום רחוק עבורם. כל קשר בינם לבין בישול היה אקראי לחלוטין. סגרו אותם באיזה מקום, הזמינו שף מקצועי ולימדו אותם לבשל. ונחשי מה? הם למדו. מי יותר ומי פחות, אבל הם הצליחו לבשל ואפילו אוכל טעים.

אם מנסים, מצליחים. ותרגול מביא לשלמות...
אלה אמנם שתי קלישאות, אבל הם נכונות
וכבר נאמר לפניי: "אין דבר העומד בפני הרצון." ומי שבאמת רוצה - מצליח!
אני לא באה חלילה לבקר או לשפוט. ואני מאוד מעריכה את כל מה שאת עושה. זאת מחווה יפה, וכיף לבת שלך ולמשפחתה שיש לה אימא משקיענית כמוך.
אני רק מציגה זווית אחרת בדיון שהתפתח

 

[mykal]

והתגובה שלך,

גרמה לי להגדיר משהו שמעולם לא הגדרתי.
אני 'משלימה' חסכים שנגרמו לי ע"י המציאות בהענקה לסביבה
שאני אוהבת.
אני יתומה מאימי מגיל צעיר ועזרה ממשית לא הצלחתי לקבל ממנה,
אני שמחה שאני יכולה לעזור לילדי --במה שלי לא היה.
חמותי התנהגה אלי לא יפה, ולכן אני מוכנה לתת לכלותי הכל בלי שום חשבון.
כנראה, שזו דרכי להשלמה --לא יודעת צריכה חקירה יותר עמוקה.

אני בטוחה, שאם לא הייתי עוזרת לה--היא היתה מוצאת דרך.
זה לא שהיו צמים שם.
ואת הדיון אפשר להמשיך מזויות נוספות של נשים שמתנהלות אחרת.
זה לגמרי בסדר.

 

[שושנה אמסלם]

העבר משפיע על כולנו

יש משפטים שבחיים אני לא אגיד לילדיי, כי כל-כך שנאתי שאמרו לי אותם. מצד שני, יש המון דברים שההורים שלי עשו שאני ממשיכה באותה הדרך.
כל אחד מאיתנו סוחב על הגב שלו את העבר וכן, זה לגמרי משפיע על ההווה ועל העתיד ועל תהליך קבלת ההחלטות שלנו.
העבר, והדברים שעברנו, עיצבו את אישיותנו כמו שהיא כיום, וזה משפיע עלינו הלאה להמשך...
חוויות טובות וגם רעות נצרבות בזכרון, אי-אפשר להימלט מהם.. הם שם, והם משפיעות מאוד עלינו..

 

[קליספרה]

אבל את רצית לבשל והיא לא רוצה לבשל

מה שנכון לך לא בהכרח נכון לה
את יודעת שכבר נגמרו הימים שזו האישה שאמורה לעשות את כל זה , נכון?
יש בתים רבים שהבעל אחראי על הבישול.
&nbsp
&nbsp