אייקידו

[רן גוגיטסו]

../images/Emo45.gif הקיבעון מן השטן

 

[marx04]

על צורותיו השונות של האייקידו

שלום לכולם, אני משרשר את דבריי כתגובה לריוחה, אבל כמוהו אני מבקש להתייחס לדברים שונים שעלו בכל השרשור. אני סבור שלא יכול להיות ספק, שיש דרכים שונות להתאמן באייקידו, ושיש פרשנויות שונות בדבר דרכה של האייקידו. לכל ארגון, לכל דוג'ו ולכל מתאמן יש סגנון משלו. זה טבעי. כך הם הדברים בכל אמנות, ולאו דווקא אמנות לחימה. בשלב מסויים, פרשנות מסויימת יכולה להפוך לנבדלת מאד מהמקור ממנו נבעה, ואז היא הופכת לסגנון מובחן, ובשלב מאוחר יותר היא יכולה להתרחק כל כך מהמקור, עד שהיא עשויה להפוך לאמנות נפרדת ושונה לגמרי. זוהי התפתחות טבעית, ויש לברך עליה. אני מניח שזו היתה גם דרך התפתחותו של או-סנסאי. הוא התחיל את דרכו כאמן לחימה בדאיטו-ריו, בסו-ג'וטסו ועוד, התפתח כאמן, יצר פרשנויות משלו, ולבסוף יצר אומנות לחימה חדשה. על פי הבנתי את האייקידו ואת עקרונותיה, אין לשלב בתרגול האייקידו התקפות יעילות מהרחוב, כגון בעיטות, אגרופים וכיו"ב. מובן שאין בתפישתי זו כדי לאסור על מתאמנים לעשות זאת, אך עליהם להבין ששילוב שכזה הופך את האייקידו שלהם למשהו אחר. כמי שעסק בעבר במשך כשבע שנים בקרב מגע, אני ער בד"כ לאפשרויות התקיפה הקיימות הן לטורי והן לאוקה. לפעמים, אם השותף שלי לאימון מעוניין בכך, אני מראה לו את הפתחים בטכניקה שלו אשר מאפשרים לי לתקוף אותו, ובמקרים נדירים מאד אני מראה כיצד איש קרב מגע היה מסיים את הטכניקה. אבל ככלל אני משתדל מאד להפריד בין הדברים. רוח האייקידו ורוח הקרב מגע שונות מאד זו מזו. מטרות אמנויות הלחימה הללו שונות מאד. לעניות דעתי, הבסיס של הקרב מגע הוא גרעין קשה מאד של אגרסיביות, ואילו הבסיס של האייקידו הוא הזרימה, ההרמוניה והשאיפה לשלום. לדעתי, וזו דעתי בלבד, אין זה נכון לשלב את שתי האומנויות האלה יחד. לא בגלל חוסר המעשיות שבכך (זה יכול להיות מאד מעשי), אלא בגלל הסתירה הפנימית ביניהן. [ אין בדבריי אלה כדי לסתור את ההכרח של כל אמן לחימה לבצע טכניקות נכונות, שבין השאר אינן פותחות פתח להתקפת נגד, או ליתר דיוק, מביאות בחשבון את אפשרויות התקפת הנגד ונותנות להן מענה ]. אני סבור שאם יש למישהו זמן, והוא יכול ללמוד אמנות לחימה נוספת, כגון קרב מגע, קן-ג'וטסו, סו-ג'וטסו וכיו"ב, הלימוד הנוסף הזה עשוי לפתח אותו כאמן לחימה מגוון יותר, ועשוי לפתח אצלו כיווני מחשבה חדשים. יתכן שהנדבכים הנוספים הללו יאפשרו למתאמן לפתוח סגנון מיוחד משלו ואולי אף לפתח אומנות לחימה חדשה. אין בכך כל פסול, אך יתכן מאד שהדבר החדש שיווצר כבר לא יהיה אייקידו, אלא משהו אחר. הייתי רוצה להמשיך ולפתח את הדיון, אך עליי לקצר בשל חוסר זמן. אז רק עוד הערה אחת. אני סבור שחשוב לשאול שאלות, לחקור - גם עקרונות וטכניקות, וגם את ההסטוריה וההתפתחול של האמנות - ולהטיל ספק. החקירה הזו חשובה להתפתחות של כל אחד מאיתנו. בעקבות החקירה הזו כל אחד מאיתנו עשוי להגיע למקומות שונים לגמרי מאלה של רעיו לחקירה, וזה בסדר גמור. בברכה, אורי.

 

[amir_aikido]

המילה "עבורי" מאוד חסרה לי

אורי אני מקבל את כל מחשבותיך, אבל הבנתי אותן שונה משלך באלמנט אחד חשוב מאוד: אתה תופס את האייקידו ככלל בהתאם לאופן שבו הוא מתאים אליך. בעיני, אין פסול בדרך האייקידו שאתה צועד בה גם כשהיא לא דרכי (ואני מודה שקל לי יותר עם זה לאור התאמנותי בקורינדו שהיא אמנות לחימה נפרדת לטעמי). אמנות לחימה היא דבר עצום מכדי שאופן תפיסתו במוחו של אדם אחד, יתאים לאופן תפיסתו במוחו של אחר. עבורך, האייקידו הוא דבר מסויים, ודברים מסוימים אתה משייך לאמנויות-לחימה אחרות ולא לאייקידו. אדם אחר, יכול לשייך לאייקידו דווקא את הדברים האחרים, ולהתייחס לדברים שבעיניך הם המרכז של האייקידו, כאל כלים למטרות האחרות. הנקודה שחשוב לי להבהיר היא כדברי הרב בבדיחה: שניכם צודקים

אין תפיסה אחת נכונה של אייקידו. ואני חושד שגם לא לאמנויות לחימה אחרות. אלא הרבה דרכים משתלבות שרובן מתחילות באותו הכיוון ומטפסות במעלה אותו הרכס, גם אם לפעמים לא אל אותה הפסגה. לכן, אותו אדם שיחקור, ישנה ויוסיף, לא בהכרח ימציא בכך משהו אחר. אלא הוא פשוט ימצא את ה"אייקידו שלו". אמיר

 

[marx04]

כמה פעמים אמרת ... ושום דבר לא קרה

שלום אמיר, אני חייב להודות שהופתעתי מכך שאחרי שכל כך השתדלתי לסייג את דבריי באמצעות הקפדה על שימוש בביטויים כגון "אני סבור", "לעניות דעתי", "על פי הבנתי" וכו' - עדיין יש מי שסבור שהתפיסה שלי איננה פלורליסטית, או שאני סבור שרק תפיסתי היא הנכונה. אני ממש מתנצל שלא השתמשתי במלה "עבורי", אבל כנראה אוצר המלים שלי מוגבל. בברכה, אורי.

 

[amir_aikido]

מהות - האם נשאר "אייקידו"

כוונתי היתה להתייחסות במהות, האם אייקידו שנעשה בדרך שונה מהדרך שלי גם הוא איייקידו, או שהוא "אמנות אחרת". בעיני, מי שמבחין שמדובר באמנות/זרם אחר צריך לעולם להגדיר את עצמו כ"אחר" ולא לטעון לטהרת הדרך שלו ביחס למקור ולשייך לדרכים האחרות את השינוי. אתה בהחלט הבהרת שאתה מתייחס לפרשנות שהיא שלך. אבל לפי הבנתי, אתה מבצע חלוקה/הגדרה של העולם על סמך הפרשנות שלך ומחליט מה הוא "אייקידו נכון" ומהו "אייקידו אחר" או "אייקידו שונה". בעיני, החלוקה צריכה להיות "איקידו כמו שאני אוהב" ו"אייקידו כמו שההוא אוהב", באופן שמוריד את הנושא הערכי/סימלי של "נכון" או "טהור" מהדיון. ייתכן שלא הסברתי את עצמי קודם, ואולי גם עכשיו לא

אך לזה כיוונתי. אמיר

 

[Tonjin]

מנפלאות הסאבטקסט..

אמירות כמו "שילוב אגרופים ובעיטות באייקידו הופך אותו למשהו אחר" או כמו "יתכן שהנדבכים הנוספים הללו יאפשרו למתאמן לפתוח סגנון מיוחד משלו ואולי אף לפתח אומנות לחימה חדשה. אין בכך כל פסול, אך יתכן מאד שהדבר החדש שיווצר כבר לא יהיה אייקידו, אלא משהו אחר." משאירות בכל זאת בסאבטקסט איזושהי רמיזה שיש "אייקידו אחר" ולעומתו "אייקידו אמיתי" שנמצא אצלך.. עכשיו, פגשתי אותך בעבר כמה פעמים פנים אל פנים (אם כי בקצרה) ואני קורא די באדיקות את מה שאתה כותב בפורום הזה ובפורום השכן - ולכן אני חושב שאני יודע שאתה אדם אינטילגנטי, פתוח ובהחלט לא "פנאט אייקידו" אבל זוהי הייתה ההתרשמות שלי כשקראתי את ההודעה שלך, כשאמרת לאמיר שסייגת את עצמך פעמים רבות חזרתי לקרוא שוב ואכן כל ההסתייגויות האלו היו שם, אבל בכל זאת בקריאה ראשונה נוצר רושם אחר.. לא מאד עקרוני, מאד יתכן שאחרים לא נותרו עם הרושם הזה - אבל סתם ככה - שתדע...

 

[amir_aikido]

אתה מסביר אותי טוב ממני ../images/Emo3.gif

וזה פשוט נורא

אמיר

 

[marx04]

אני מתכוון בדיוק למה שאני אומר

אמיר וטונג'ין היקרים, אתם מחפשים או מוצאים אצלי דבר שלא נמצא אצלי. הדברים שלי לא כללו שום שיפוט איכותי, אלא אך אבחנות טכניות/בירוקרטיות, וכמובן כל הדברים שנאמרו על ידי ביטאו את דעתי בלבד. כאשר אני אומר "שילוב אגרופים ובעיטות באייקידו הופך אותו למשהו אחר", אני מתכוון בדיוק למה שאמרתי - לא יותר ולא פחות. כן, לדעתי, מי שמשלב אגרופים ובעיטות באייקידו הופך אותו למשהו אחר. כן, כך העולם נראה דרך עיניי. ולא, אינני סבור שהמשהו האחר הזה טוב יותר או פחות מהאייקידו שאני עושה, מהקרב מגע שעשיתי פעם, או מכל אומנות לחימה אחרת שמישהו עוסק בה. טונג'ין, אתה כבר פגשת אותי פעם או פעמיים. אמיר, אתה וטונג'ין קוראים את שאני כותב כאן ובפורומים אחרים. אני עוסק באמנויות לחימה מתוך אהבה אמיתית, וכותב עליהן מתוך אהבה אמיתית. אין לי כל רצון או יומרות לחלק ציונים. אני מקווה שאתם יודעים שאני מכבד כל אמן לחימה העוסק באמנותו במסירות וברצינות. אני מאמין שכעת דבריי ברורים, וכי הסרתי כל רושם סאבטקסטי זה או אחר. בברכה, אורי.

 

[amir_aikido]

אם כך, אני פשוט חולק עליך

לדעתי שימוש באגרופים ובעיטות בהחלט יכול להיות חלק מהאייקידו לא להפוך אותו למשהו אחר. יתרה מכך, להבנתי, אימון מול אגרופים ו/או בעיטות הוא חלק חיוני מהאייקידו, בהנחה שאחת המטרות בלימוד ושל האייקידו בכלל היא "יכולת לחימה". עדיין, עבורי, גם מי שלא ילמד כך ילמד אייקידו, רק שמטרותיו ודרכו הן שונות. אמיר

 

[Tonjin]

זה מעניין...

אתה חושב שאתה יכול להגדיר אייקידו על דרך החיוב ולא על דרך השלילה..? ןבמידה ואתה לא יכול (או אם התשובה שלך לא נוגעת בנקודות הנ"ל) האם אתה יכול לענות על השאלות הבאות: 1) אילו עוד טכניקות בנוסף לבעיטות ואגרופים הופכות לדעתך "אייקידו" ללא אייקידו"? טכניקות הטלה של ג'ודו? טכניקות רגליים של ג'ודו? בריחים על האצבעות? מה עם נשק? בוקן,ג'ו, טנטו, מניפה? 2)האם כל התייחסות לאגרופים ובעיטות גוררת את השינוי הזה? מורה שמתייחס לאיומים כאלו פעם בשנה, האם הוא עדיין מורה לאייקידו? מה עם פעם בחודש, או פעם בשבוע...? איפה עובר קו הגבול? 3)מה בנוגע לאטמי שאינו אגרוף או בעיטה, במה והאם מותר השומן או היוקו-אוצ'י מהג'אב, מהקרוס או מבעיטת-גרזן (צ'יקי-צ'אגי של טקוונדו שמגיעה מאותו כיוון התקפה של שומן-אוצ'י) 4) אילו עוד שינויים מונעים מאייקידו להיות אייקידו לשיטתך..? דוגמאות: תחרויות, ראנדורי בו לא מוגדר תפקיד אוקה/טורי אלא כל אחד צריך לבצע טכניקה בפרטנר שלו ובו זמנית למנוע ממנו לבצע טכניקה עליו? אימונים בהם טורי צריך לבצע את הטכניקה מול התנגדות? אימון הכולל טכניקות אייקיקאי בלבד אך תוך עידוד המתאמנים לצאת ולבחון אותם ברחוב (עיין ערך צ'יבה-סנסיי)? 5)האם התהליך הוא דו-כיווני: אייקידו עם טכניקות קרב מגע אינו אייקידו יותר האם קרב מגע עם טכניקות/דגשי אייקידו (קמ"י?) אינו קרב-מגע יותר?

 

[marx04]

שו"ת

שלום טונג'ין, ההודעות שלי בשרשור זה נבעו מהודעת הפתיחה שבה נשאלה שאלה ספציפית אודות שילוב אגרופים ובעיטות באייקידו, ולא שאלה כללית בנושא "מהו אייקידו ?". בסך הכל ניסיתי לתת מענה לשאלה ספציפית זו, והניסיון התגלגל בסופו של דבר לניסוח על דרך השלילה. 1) לא חשבתי על השאלה באופן מקיף, אך נראה לי שחניקות וטכניקות רגליים אינן נכללות באייקידו, בעוד שהטלות למיניהן הן חלק מהאייקידו. לעניין נשק, ראה דבריו של פוג'יטה סנסאי כפי שהובהרו על ידי זאב באחת מהודעותיו לעיל בשרשור זה. 2) לא כל התייחסות לאגרופים ולבעיטות באימוני אייקידו גוררת את השינוי עליו דיברתי. אני התייחסתי ל"שילוב" של בעיטות ואגרופים, וכוונתי הייתה להפיכת הבעיטות והאגרופים לחלק בלתי נפרד מאימוני האייקידו השוטפים, כפי שטיי-נו-הנקה, שומן אוצ'י - איקיו וטסקי-קוטה-גאשי הן חלק בלתי נפרד מאימוני האייקידו. 3) ראשית, יש להבחין בין התקפה המבוצעת על ידי האוקה לבין אטמי המבוצעת על ידי הטורי. נראה לי שהתקפה המבוצעת על ידי האוקה צריכה לנבוע מהתקפה של חרב (שומן אוצ'י, יוקומן-אוצ'י), טנטו (טסקי) או תפיסות למיניהן. לדעתי לא צריכה להיות מניעה לבדוק התקפות אחרות, אך לא על דרך של שילוב קובע באימונים. באשר לאטמי, אני מפנה שוב לדבריו של פוג'יטה סנסיי ולהסבר של זאב. 4) אני הייתי בודק את טיב השינויים בהתאם להלימתם את עקרונות האייקידו ואת מטרותיה. כך למשל, תחרות אינה עולה לדעתי בקנה אחד עם שיתוף ועם הרמוניה. בד"כ, ואולי תמיד, המטרה בתחרות היא לגבור על היריב. למיטב הבנתי זו אינה אמורה להיות מטרתה של האייקידו. שילוב קבוע ושיטתי של התנגדות באימונים נראה לי אף הוא לא רצוי. 5) כן. לדעתי התהליך הוא דו-כיווני. אני סבור שששילוב קבוע של טכניקות קרב מגע שמוותרות על העקרון של מינימום מאמץ לשם מקסימום הגנה/יעילות משנה לחלוטין את אמנות הלחימה קרב מגע, והופך אותו למשהו אחר. אינני בטוח שזה מה שקרה בקמ"י. אמנם אלי אביקזר המנוח למד אייקידו, ואני מניח שהלימוד הזה השפיע על התפתחותו כאמן לחימה, אך מכך אין להסיק שהוא שינה את הקרב מגע באופן המנוגד לעקרונות הקרב מגע. אינני מכיר מספיק את קמ"י כדי לחוות דעה בנושא. חשוב לי להבהיר ולהזכיר, טונג'ין, שאינני בר סמכא לאייקידו וגם לא לקרב מגע. בעבר התאמנתי כשש-שבע שנים בקרב מגע, ואני מתאמן באייקידו כשבע שנים וחצי. אינני חושב שצברתי די ידע וניסיון בשתי אומנויות הלחימה הללו, כדי לומר עליהן משהו בבטחון. אני משתף אותך ואת הגולשים האחרים בדעותיי ובתפיסותיי בנושא לא כדי "לפסוק הלכה" אלא כדי לסייע בפיתוחו של הדיון, ולנסות לחדד את הבנתי באמצעות הדו-שיח הזה. בברכה, אורי.

 

[isaacl]

דברים כדרבנות

טוהי סנסאי מתאר בראיון באייקי ניוז דברים דומים לדבריך. הוא מוסיף שאואשיבה אכן דיבר הרבה אך דבריו לא עמדו באותה רמה כמו ביצועיו ואישיותו היוצאים מן הכלל. לדעת טוהי, אואשיבה לא הבין את עצמו, והסבריו שסתרו את עצמם, לא ביטאו כהלכה את שיטתו. הוא כמובן, מציג את עצמו כמי שהבין את מורו טוב ממנו. הדבר אפשרי כמובן אף כי דבריו העלו את חמתם של מורים אחרים. דומני שפוג'יטה סנסאי ביניהם. יש לציין שטוהי אינו היחיד שהעניק פירוש משלו לאו-סנסאי. סיאטו סנסאי, מצד שני, אכן יצר מפרט טכני לאייקידו, וגם על כך קיימת ביקורת, בעיקר מן הסוג שאתה מציין.

 

[amir_aikido]

נתקלתי גם בקורינדו

סיפרתי יותר מפעם אחת על נסיוני ביפן עם שני מורים מאוד בכירים (דאני 8 שניהם) שכל אחד מהם התעקש שטאי-סבאקי מסויים צריך להתבצע רק בדרכו ולא בדרך האחרת. שניהם אמרו שדיברו עם היראי סנסי (מייסד קורינדו אייקידו והממציא של אותן תנועות טאי-סבאקי) והוא אישר להם את נכונות דרכם. ואני הקשבתי לשניהם ותהיתי הכיצד שניהם לא מבין ששניהם צודקים ושתי הדרכים נכונות. שיחות בדיעבד עם שלמה גם עזרו לי להבין מתי כל דרך עדיפה בהתאם למטרה שרוצים להשיג בלימוד הטאי-סבאקי (יותר זרימה או יותר עוצמת גוף לתנועה - שתי מטרות רצויות). זה במיוחד הדהים אותי לאור החינוך משלמה על אמירתו של היראי - "איצ'י מאן איצ'י ריו" - לכל אדם הסגנון האישי שלו. לפי הסיפורים על אואשיבה, הוא היה עוד פחות מובן מהיראי ואמרותיו היו הרבה יותר סתומות ופתוחות לפרשנות. לכן זה לא מפתיע שתלמידיו פרשו אותן כל אחד בדרכו וגם התופעה של הדבקות לדרך בה אתה מבין את המורה וההפכות ל"חסיד" (מונח שחנן טבע פעם ב148) היא תופעה טבעית. אמיר

 

[isaacl]

אני חייב לתקן

תיקון קל. לא התכוונתי ששניהם צודקים. ייתכן שאחד צודק וייתכן שאף אחד מהם איננו צודק. להבדיל מישו והרבי מלובביץ, אואשיבה עדיין לא שב כדי לומר את דעתו. כל מה שהתכוונתי לומר הוא שאואשיבה לא העניק הסברים ברורים. הוא היה אדם בעל תפיסות עמוקות מאוד המביע את עצמו כמשורר ולא כפילוסוף. אני רואה בכך גדולה ולא חיסרון. זה מה שמאפשר לשיטתו להמשיך ולצמוח.

 

[זאב ארליך]

מסכים רעיונית אך יש לי כמה הערות

מסכים מאוד עם אמירתך כי "או סנסאי הצביע עבורינו על הירח, לדעתי רבים הסתכלו רק על האצבע." אך יש לשנותה לדעתי ל"לעיתים הסתכלו רק על האצבע," אני מאמין שהיו לא מעט אנשים שכן הבינו את כוונתו של או-סנסאי וגם מבינים כיום. הבעיה היא שאו-סנסאי איננו עימנו בכדי לאשר את דעתנו. דבר שני, רשמת שהגישה של או-סנסאי היתה "סינון עקרונות והתמקדות בהם ולא בתנועות ספציפיות", ובכן לדעתי אין זה מדוייק. או-סנסאי כן לימד טכניקות רבות תוך הקפדה מאוד ברורה על פרטים טכניים רבים. אפשר לראות בספרים ובוידאו צילומים של טכניקות שהוא הדגים, ושוב בדיוק רב את אותן טכניקות לאחר עשרות שנים. כמובן שהיו גם שינויים אך היו דברים שלדעתי הוא הקפיד מאוד על ביצועם ברמה הטכנית וכמובן גם ברמת העקרונות. דבר שלישי, כתבת: "כי ככה לומדים היפנים...אסור לשאלו שאלות" אז אני יכול לומר לך בוודאות מוחלטת ומתוך נסיוני ביפן ומתוך שיחות שערכתי עם מורים וותיקים מאוד בני תקופתו של או-סנסאי שהיו ויהיו תמיד אותם תלמידים ששואלים שאלות ותמידים שלא שואלים שאלות. אין זה נכון שביפן לא שואלים את המורה שאלות. פוג'יטה סנסאי שאל את או-סנסאי שאלות רבות, תלמידים אחרים שלו גם. אני שאלתי את המורה שלי ביפן אינספור שאלות. גם המורה שלי שאל את המורה שלו שאלות למכביר. אני מציע שלא ניפול אל סטיגמות. דבר רביעי, אני חושב שהינך נחרץ מעט באמירתך המוחלטת כי "אואשיבה לא טרח ללמד התקפות נוסח קראטה מכיוון שהתמקד בכלי נשק." דבר זה מנוגד לדברים ששמעתי במו אזני מתלמידיו הישירים של או-סנסאי וכן מהמורה שלי שזכה ללמוד תחתיו פעמים רבות בדוג'ו של טנאקה באנסן באוסאקה. מעבר לזה, אהבתי מאוד לקרוא את דבריך ואני מסכים באופן מלא עם הגישה שהיצגת. וסלח לי אם יש מין היהירות ומהפטרוניות שבמתן ציון לדברים שכתבת כאן. שאלה - הסיפור עם השוריקן וקישומרו... מהיכן הוא לקוח? זו הפעם הראשונה שאני שומע עליו.

 

[isaacl]

../images/Emo45.gif

הוצ'את לי את המילים מהפה.

 

[Ryuha]

לגבי שאלות..

הנה קטע מראיון שנערך עם סאיצ'י סוגנו סנסאי (מהאתר אייקידו און ליין): It’s probably a similar way to the way he taught weapons, I guess. Obviously he had a great interest in weapons, so he expressed himself demonstrating with weapons, but he never provided a system to do so. So, obviously different teachers, having different experiences, expressed themselves in so many different ways of teaching. Do you think he felt that simply doing the Aikido movements was sufficient in itself, or did he think that students would also have to study something else? In most cases, unfortunately, the relationship of student to master is one direction; there are no questions and answers or anything like that. It's sort of a pity, we would have had a better understanding if we did that, but there was no such way, so we had to just presume what he wanted. Whatever he explained, or if he read a certain book or poem, etc., through such things we individually had to interpret what he meant. So you wouldn’t have question and answer sessions with O-Sensei? [laughter] No. Do you think if he were around today, would such things happen? No, I doubt it. [laughs] He just wasn’t into that? To start with, he wasn’t that interested in being a teacher. For the most part, in any art form, the masters demonstrate their abilities, but they are not necessarily good teachers. They don’t have any system for "teaching" in the way we think of it today. That was a traditional way of transmitting knowledge? Yes. It wasn’t just in Aikido, it was the same in any art form, be it music or painting, etc. If you wanted to follow the master, you just copied as much as you could.

 

[זאב ארליך]

מודבק לשמאל

It’s probably a similar way to the way he taught weapons, I guess. Obviously he had a great interest in weapons, so he expressed himself demonstrating with weapons, but he never provided a system to do so. So, obviously different teachers, having different experiences, expressed themselves in so many different ways of teaching. Do you think he felt that simply doing the Aikido movements was sufficient in itself, or did he think that students would also have to study something else? In most cases, unfortunately, the relationship of student to master is one direction; there are no questions and answers or anything like that. It's sort of a pity, we would have had a better understanding if we did that, but there was no such way, so we had to just presume what he wanted. Whatever he explained, or if he read a certain book or poem, etc., through such things we individually had to interpret what he meant. So you wouldn’t have question and answer sessions with O-Sensei? [laughter] No. Do you think if he were around today, would such things happen? No, I doubt it. [laughs] He just wasn’t into that? To start with, he wasn’t that interested in being a teacher. For the most part, in any art form, the masters demonstrate their abilities, but they are not necessarily good teachers. They don’t have any system for "teaching" in the way we think of it today. That was a traditional way of transmitting knowledge? Yes. It wasn’t just in Aikido, it was the same in any art form, be it music or painting, etc. If you wanted to follow the master, you just copied as much as you could.​

 

[זאב ארליך]

נראה לי

שמסיבות שכנראה ישארו בלתי מובנות לי, סאיאיצ'י סוגאנו לא קיבל או זכה בהזדמנויות לשוחח עם או-סנסאי ולשאול אותו שאלות. ידוע לי במפורש שתלמידים אורים של או-סנסאי כן שאלו אותו שאלות ואף קיבלו תשובות שנעו בין משהו מעורפל לבין הסברים מפורטים של טכניקה או עקרונות. כפי שכתבתי, תמיד, בכל מקום, גם בישראל וגם ביפן יהיו אלו שחוששים או שאינם יודעים לשאול או שאינם מאמינים בצורך בכך. לצערי, נראה לי שלסוגאנו סנסאי יש ידע מוגבל בדרך בה מורים לאמנויות שונות ביפן מעבירים את אמנותם. אמת, העיקר והבסיס הוא העתקה אך לאחר מכן ובמקביל לכך קיימת הקפדה עצומה של המורה לכך שהתלמיד יהיה מסוגל להעביר את האמנות הנלמדת במדוייק וברמה הגבוהה ביותר לדורות הבאים. ביפן למדתי נגינה בכלי מסורתי (שקוהאצ'י) ובמסגרת הלימודים שלי נפגשתי עם מורות לכלי נגינה מסורתיים נוספים וחזיתי בשיעורים רבים. כמו כן, נפגשתי עם אמני קרמיקה, ציירים, מורה לתיאטרון נו, טכס תה, אמנויות לחימה עתיקות ועוד ועוד... כולם ללא יוצא מהכלל ניהלו שיח חופשי עם תלמידיהם. הכל כמובן מעבר לזמן האימון הרשמי בו היתה קפדנות מדהימה על חיקוי המורה. תוך כדי השיעור, לא היתה רק העתקה סתמית אלא היו מקרים רבים מספור בהם המורה לא חסך בפרטים ובהסברים.

 

[fa jing]

../images/Emo132.gif ריוחה מישהו עשה זאת לפני כן

דונג האי צ'ואן, מפתח הבה גוואה הצליח לעשות זאת עוד לפני או סנסאי (מפתח האיקידו) ולפני וואנג שינאנג ג'אי (מפתח האי צ'ואן). הוא ניסה לזכך וללמד את תלמידיו עקרונות, זו הסיבה העיקרית מדוע כל תלמיד שלו למד משהו אחר, מדוע כמעט כל תלמידיו כבר היו רבי אמן בתחומם ומדוע מהדור הראשון נוצרו ישר 8 סגנונות חדשים (היו לו שמונה תלמידים בהמשיכו הלאה). מבלי ניסיון לחזור ל"תאוריה הישנה" ובכלל ללא שום ניסיון לרמוז עליה או אפילו להתדין עליה שוב. יש סיכוי, קטן שבקטנים שאולי או סנסאי אף נחשף לבה גוואה בשהותו בצפון סין. בכל אופן כל אשר תיארת נכון לגבי האי צ'ואן ולגבי האיקידו (מה שאני מבין ממך ומקריאת מקורות שונים) ולגבי הבה גוואה. וואנג שיאנג ג'אי לקח חומר ועקרונות מהבה גוואה בזמנו. אני חושב ששזה דבר משותף וחיובי מאוד לאמנויות מעין אלו. דרך אגב- ריוחה זה אחד היינות האדומים האהובים עליי. חנן